אשר צבי גינצבורג (אחד העם)

י"ז באב, תרט"ז – כ"ח בטבת תרפ"ז (1856–1927)

חבר ועד הלשון משנת תרפ"ו

א"צ גינצבורג נולד בעיירה סקווירה באזור קייב שבאוקראינה (אז רוסיה) למשפחה חסידית אמידה. בילדותו ובנערותו התבלט ביכולת הלימוד שלו בתלמוד ובהלכה, ובד בבד למד גם תנ"ך, דקדוק, מתמטיקה והגות יהודית. לאחר נישואיו הרחיב את תחומי לימודו, רכש כמה שפות, והשתלם בספרות ובפילוסופיה כללית הן בלימוד עצמי הן במסגרות להשכלה גבוהה באודסה ובברלין.

באמצע שנות השמונים של המאה ה־19 התיישב באודסה, הצטרף לאגודת חובבי ציון והחל לכתוב בעיתון המליץ בחתימת "אחד העם", כינוי שדבק בו. מ־1889 עמד בראש האגודה החדשה "בני משה".

אחד העם היה המייסד וההוגה של זרם "הציונות הרוחנית". במאמריו יצר סגנון עברי חדש של כתיבה עיונית.

אחד העם השתתף בייסוד בית הספר ביפו, בייסוד הוצאת הספרים אחיאסף, ייסד את הירחון "השלֹח" והיה עורכו עד סוף 1902. הוא השתתף כאורח בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 ובוועידות יהודיות ברוסיה, ופעל לשחרור המושבות בארץ מן הפקידות של של הברון רוטשילד.

אחד העם ביקר בארץ ישראל בשנים 1891 ו־1893 ופרסם בעקבותיהם מאמרי ביקורת חריפים על אופי ההתיישבות היהודית ("אמת מארץ ישראל"). בהמשך בא לביקורים קצרים בשנים 1900 ו־1907, ולביקור ממושך יותר ב־1912. בביקורו זה יזם ישיבה משותפת של אגודת המורים ושל ועד הלשון בהשתתפותו, ובמהלכה יושרו ההדורים בין שני הגופים ונקבעה סמכותו של ועד הלשון בענייני המינוח.

בשנת 1902 התמנה למנהל חברת "תה ויסוצקי" ובתואר זה נשא עד מותו. ב־1907 עבר ללונדון והתמנה למנהל המשרד הראשי של החברה שם. בעקבות מחלתו עלה ארצה ב־1922 והתיישב בתל־אביב. בה ערך את כרכי האיגרות שלו וכתב את זיכרונותיו. הוא אף היה חבר מועצת עיריית תל־אביב.

מפרסומיו: "על פרשת דרכים" (כינוס של מסותיו, 1895), אגרות אחד העם (1923)

לקריאה נוספת