נמנה עם ונמנה על
- הוא נמנה עם גדולי הפוסקים או על גדולי הפוסקים?
- היא נמנית עם צוות הרופאים הבכיר או על צוות הרופאים הבכיר?
על פי ההיגיון ועל פי המצוי בלשון המקורות נכון לנקוט במשפטים אלו ובדומיהם את מילת היחס עם.
הפועל מָנָה פירושו 'סָפַר', ונִמְנָה פירושו 'נספר'. נמנֶה עם (בהווה) פירושו אפוא 'נספר עם' – כלומר נחשב עם שאר הפרטים ונכלל איתם באותה הקבוצה. את משמעות המנייה העומדת ביסוד הצירוף הזה אפשר לראות בדברי התלמוד "לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה [=וְיִמָּנֶה] עם עשרה הראשונים" (בבלי ברכות מז ע"ב). אך כבר במקורות הצירוף הזה משמש גם כאשר אין משמעות למספר המדויק אלא לעצם ההיכללות בקבוצה, למשל: "אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה" (ישעיהו נג, יב; אֶת במשמע 'עם' כמו בצורות הנוטות אִתִּי, אִתְּךָ), "זכו בניו [של יתרו] לישב בלשכת הגזית ולהימנות עם ישראל" (פסיקתא דרב כהנא זכור ג).
הצירוף נמנה על מצוי אף הוא במקורות, אלא שמשמעו אחר. 'להימנות על דבר' פירושו להיעשות מָנוי עליו – כלומר להיות שותף בו. למשל: "בני חבורה שנמנו על הפסח – אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו, ואם לאו לא יאכלו" (תוספתא פסחים ז, ו). על פי זה אפשר למצוא בעברית החדשה, בעיקר מתחילת המאה העשרים, ניסוחים כגון "הפועלים נמנים על ההסתדרות" (היום היינו אומרים "חברים בהסתדרות"), "נמניתי על סדרת ההצגות" (כלומר: "נעשיתי מנוי על סדרת ההצגות", "עשיתי מינוי על סדרת ההצגות").
נמנו וגמרו, מנוי וגמור
בספרות חז"ל הצירוף נמנו על (ברבים) משמש גם במשמעות 'דנו בדבר', 'התכנסו להכריע בדבר', למשל: "רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום" (בבלי מועד קטן ג ע"ב). הצירוף השלם הוא נמנו וגמרו, כלומר 'דנו בדבר והכריעו ברוב קולות', למשל: "שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו" (בבלי עירובין יג ע"ב). בעקבות זה נאמר בפיוט: "מנויה וגמורה / בסוד חכמי תורה / אשרי מי שלא נברא" ('אנוש איך יתכפר', פיוט ליום הכיפורים כמנהג רומא וחלק מקהילות אשכנז). מכאן הביטוי מנוי וגמור לציון דבר שהוחלט ונקבע סופית.
