רַב תודות ורוב תודות
ביטויים רבים משמשים בלשוננו להבעת תודה, ובהם הביטוי 'רַב תודות' או 'רוב תודות'. ביטוי זה על שתי נוסחאותיו נתחדש בעברית החדשה.
בימינו המילה רוב רגילה בעיקר במשמעות 'החלק הגדול', 'ההפך ממיעוט' כרגיל בלשון חז"ל, ואולם בצירוף 'רוב תודות' משמעה הוא כבלשון המקרא – 'שפע', 'הרבה'. למשל: "וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (בראשית כז, כח), "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם" (ישעיהו א, יא), "לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ" (תהלים קו, ז).
במקומות אחדים במקרא משמשת במקום 'רֹב' הצורה 'רַב': "זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ" (תהלים קמה, ז), "וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו סג, ז). ייתכן שעל בסיס ביטויים אלו נוצר הביטוי 'רַב תודות' בלשונם של סופרי ההשכלה, שכידוע רחשו חיבה יתרה לסגנון המקראי ולצורות לשון מיוחדות מן המקרא.
בספרות ובעיתונות מן המחצית השנייה של המאה התשע־עשרה יש תיעוד לנוסח 'רוב תודות' אך הכתיב הרווח הוא 'רב תודות'. ייתכן שגם כתיב זה מכוון לקריאה רֹב או רָב־ (בתנועת o), כבמקרים אחרים שאנו מוצאים בהם כתיב חסר כמקובל באותם הימים, למשל: "ויתן להם רב ברכות", "אם עברו רב שנותיו של אדם". אף לא מן הנמנע שההגייה 'רַב תודות' התפשטה בעקבות הכתיב החסר.