פֶּרֶג או פָּרָג

הפרג מוכר מפריחתו בשדות, אך גם מן השימוש בגרגיריו במטבח – למשל במילוי אוזני המן. בשני ההקשרים אפשר לומר פֶּרֶג וגם פָּרָג.

בעשורים הראשונים של המאה העשרים נפוצה הצורה פֶּרֶג, וכך נוקד במילונים. במאמר משנת תש"ו (1946) שכתב זאב בן־חיים, לימים נשיאה של האקדמיה ללשון העברית, הוא הוכיח על פי השוואה לארמית הסורית כי הניקוד אמור להיות בשני קמצים: פָּרָג. ואכן צורה זו היא שנקלטה בקרב הבוטנאים וחובבי הפרחים כשם התקני של הצמח, כגון פָּרָג סוּרִי, פְּרַג הַכַּרְמֶל.

עם זאת בתחום המטבח והאפייה לא חל השינוי והמשיכה לשמש הצורה בשני סגולים: פֶּרֶג. ייתכן שבעקבות זה נוצר בקרב חלק מן הדוברים בידול: הפרח הוא פָּרָג והגרגירים הם פֶּרֶג.

ואולם כאמור שתי הצורות תקניות – הן לשם הפרח הן לגרגירים.