שֶׁחִי

המילה שֶׁחִי והצירוף בֵּית שֶׁחִי משמשים בעברית כבר בלשון חז"ל. כך למשל במשנה סנהדרין ז, ז נאמר כי בעל אוב הוא "המדבר משיחיו".

המילה שֶׁחִי שקולה במשקל שמות כמו פֶּתִי, מֶשִׁי וקשורה לשורש שח"י שעניינו 'התכופפות'. משורש זה גם הפועל שָׁחָה 'התכופף', כגון בדברי ח"נ ביאליק בשיר "הכניסיני תחת כְּנפך": "שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי", כלומר 'התכופפי ואגלה לך את סוד ייסוריי'.

המילה שֶׁחִי קשורה למילים משורשים קרובים שעניינן 'כיפוף' וגם 'שקע', 'בור': שׁוּחָה (מן השורש שו"ח), שָׁחוּחַ או שָׁחוֹחַ (שח"ח), כגון "וצווארך שָׁחוֹחַ כגבעול" בגרסה העברית של נעמי שמר לשיר של מאנוס ח'אג'ידאקיס, וכנראה גם הפועל השתחווה. גם המילה שַׁחַת במובן 'בור' קשורה לכאן (למשל: "כֹּרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפֹּל" – משלי כו, כז), ומכאן הביטוי בעברית החדשה שֵׁד מִשַּׁחַת.

בית השחי הוא מקום הכיפוף של הזרוע או מקום השקע, ומכאן שמו.