עוקמני בשיר "אני ואתה"

בשירה של רחל 'אני ואתה' (משנת תרפ"ט, 1929) הדוברת אומרת "בסתרי עֻקְמָנִי עלטה ודממה בסתרי עֻקְמָנִי".

על פי מילונם של דוד ילין ויהודה גרזובסקי (גור) משנת תרע"ט (1919) עֻקְמָן פירושו "בנין רחב ידים שבו דרכים עקֻמות ומפֻתלות שקשה למצוא בו דרך לצאת ממנו". כלומר עֻקְמָן הוא מבוך.

הפירוש מיוסד על מדרש מבראשית רבה ומקהלת רבה. על המילים "וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים" (קהלת ט, יד) אומר המדרש: "עקמן וכמנן" (בנוסחאות אחרות: כמנון ועקמון). ככל הנראה בַּמדרש אלו שמות פרטיים של המצודים – המשקפים בשורשיהם את מהותם של הבניינים הללו (השם כמנן, מן השורש כמ"ן, קשור כנראה למילה מִכְמַנִּים המציינת מסתור).

נראה שרחל בחרה את המילה עֻקְמָן – אולי היישר מן המילון – והשתמשה בה שימוש מטפורי, לציון מבוך הנפש שלה. מטפורה זו נמשכת גם בבית השני של השיר – "לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת", ובבית השלישי – "נִבּוֹךְ".

יצוין שבמילונו של יעקב כנעני מובאים בערך עֻקְמָן ציטוטים משיריו של המשורר וחוקר הספרות שמעון הלקין, ובהם יש שימוש במילה הדומה לשימוש שעושה בה רחל: "מה נודע לפתע לי עֻקמן־שביליך", "מעֻקמן־חיים חלצתני ולא תדע", ואולם כנעני עצמו מגדיר את המילה עֻקְמָן "נפתל, מי שהולך בדרך בלתי נכונה".

אֲנִי וְאַתָּה

מַחֲשִׁים – אַתָּה וַאֲנִי,
מַמְתִּינִים – אֲנִי וְאַתָּה.
בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי עֲלָטָה
וּדְמָמָה בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי.

לֹא אוֹשִׁיט אֶת יָדִי – הֲתָבִין?
לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת.
אֶחֱשֶׁה וְאַמְתִּין – לְאוֹת.
אֶחֱשֶׁה, אַמְתִּין.

כִּי תִלְעַג: "עִקֶּשֶׁת כָּמוֹךְ",
כִּי תִרְחַק – אַצְדִּיק אֶת הַדִּין.
גַּם אֲנִי, גַּם אַתָּה – נָבִין
נֶחֱשֶׁה, נִבּוֹךְ.