הִשְׁמִין והִרְזָה או שָׁמַן ורָזָה?
– הִרְזֵיתָ מאוד בזמן האחרון!
– ממש לא, דווקא הִשְׁמַנְתִּי.
האם הפעלים בדו־שיח זה תַּקינים או שמא יש לומר: רָזִיתָ, שָׁמַנְתִּי?
הסוברים שהשימוש בפעלים הִשְׁמִין והִרְזָה בדו־שיח לעיל אינו תקין, מניחים שפעלים בבניין הפעיל מציינים רק גרימה. לכן הם יעדיפו את הפעלים בבניין קל: שָׁמַן ורָזָה. ואולם הבניינים קל והפעיל עשויים שניהם (ולא רק הם) לציין שינוי מצב. למשל: חָזַק בבניין קל משמעו 'נעשה חזק' (וגם 'היה חזק'), כגון בביטוי המקראי "חֲזַק וֶאֱמַץ"; הִלְבִּין בבניין הִפְעִיל פירושו 'נעשה לבן', כגון "כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א, יח).
במקרים רבים משמשים פעלים מאותו השורש בשני הבניינים בהוראה של שינוי מצב: זָקַן וגם הִזְקִין, חָכַם וגם הֶחְכִּים. גם זוגות הפעלים שָׁמַן והִשְׁמִין, רָזָה והִרְזָה עשויים לשמש באותה משמעות של שינוי מצב. ואכן שָׁמַן והִשְׁמִין במשמעות זו מתועדים במקרא: "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ" (דברים לב, טו); "וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ" (נחמיה ט, כה). מכאן נוכל להקיש על הפעלים רָזָה וגם הִרְזָה בהוראת שינוי מצב (במקרא באה צורה בבניין נפעל דווקא: "וּמִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יֵרָזֶה"; ישעיהו יז, ד).
אם כן אפשר לומר שמנתי וגם השמנתי; רזיתי וגם הרזיתי.
הערה: הפעלים הִשְׁמִין והִרְזָה עשויים לציין גם גרימה: כגון 'הבגד הזה משמין אותך'; 'הבגד הזה מרזה אותך'. בדומה להם אף הפעלים האחרים מבניין הפעיל שנזכרו עשויים לציין גם גרימה: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמו" (בבא מציעא נח ע"ב); "קנאה ואף יקצרו ימים ובלא עת תזקין דאגה" (בן סירא ל, כד); "עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהלים יט, ח).
