סבא וסבתא

האם יש מילה לסבא וסבתא יחד?

רבים מבקשים מונח לציון הסב והסבה יחד – בדומה למילה הורים, ואחדים אף שלחו אלינו הצעות, כמו סָבָאִים, סָבָנִים, סָבָיִים. בימי ועד הלשון (תש"ג, 1943) נקבע הצירוף 'הורים סבים', אך המונח לא נקלט. העניין עלה שוב לדיון בוועדה למילים בשימוש כללי בשנת תשע"ה (2015). רוב חברי הוועדה סברו שאין בזה צורך, שהרי ברוב קִרבות המשפחה (חוץ מ'הורים') הצורה בזכר רבים עשויה תמיד לכלול את שני המינים: כשאומרים 'בנים' לעיתים הכוונה גם לבנות ("בעצב תלדי בנים" ודאי אינו מכוון רק לזכרים), וכשאומרים 'דודים' לרוב הכוונה גם לדודות. הוחלט אפוא שדי במילה סָבִים, ולפי הצורך אפשר לנקוט צירופים מעין 'סבא וסבתא', 'סבים וסבות', 'הורי הורים'.

סבות או סבתות?

הצורות סַבָּא (במקור סָבָא) וסָבְתָא מקורן בארמית, והן משמשות לצד מקבילותיהן העבריות סָב וסָבָה. כשם שבצורת הזכר סבא עוברים ברבים לעברית – סָבִים (ולא סָבֵי או סבָיָא), כך גם במילה סבתא – סָבוֹת (ולא צורות הרבים הארמיות סָבָתָא או סָבָתָן). וכשם שבלשון התקנית איננו אומרים "אַבָּאִים" אלא אָבוֹת (מן אָב), כך גם נאמר סָבָתִי ולא "סבתתי", סָבוֹת ולא "סבתות".

סבא רבא, סבתא רבתא

השאלה איך נכנה את הורי סבֵינו היא שאלה כמעט יום־יומית בדור האחרון. האקדמיה בחרה בצירוף המהלך סַבָּא רַבָּא על דרך הארמית ('רבא' בארמית – גדול) ובנקבה קבעה סָבְתָא רַבְּתָא (רַבְּתָא היא צורת הנקבה הארמית של רַבָּא). לצד אלו אפשר להשתמש גם בצירופים סָב גָּדוֹל, סַבָּא גָּדוֹל; סָבָה גְּדוֹלָה, סָבְתָא גְּדוֹלָה.

ומה צורת הרבים? דרך הארמית בנטיית הרבים שונה מדרכה של העברית (למשל לפי הארמית הבבלית צורת הרבים של סַבָּא רַבָּא תהיה כנראה "סָבֵי רַבְרְבֵי"), ועל כן החליטה האקדמיה שברבים עוברים לעברית: סָבִים גְּדוֹלִים ('סבים' במלרע ובבי"ת רפה), סָבוֹת גְּדוֹלוֹת.

סב הסב

הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה דנה במציאת מונח לסב הסב, אך בסופו של דבר הוחלט שלא לקבוע מונח מיוחד לקרבה הזאת. לפי הצורך אפשר לנקוט צירוף דוגמת סב הסב, סבת הסב וכדומה. מן ההצעות שעלו בדיון (וכאמור לא התקבלו): סב חימש, סב לחימש, רבסבא רבא, סבסב, סבסבא.