פעמים רבות נשאלנו, ועודנו נשאלים, מדוע מַשְׁאֵבָה לניפוח כדורים או צמיגי אופניים נקראת בשם זה ולא בשם מַנְפֵּחָה – שהרי תפקידה לנפח ולא לשאוב.

תשובתנו היא שהמכשיר נקרא מַשְׁאֵבָה בגלל אחד השלבים של פעולתו: תחילה הוא שואב, יונק אוויר לחלל שבתוכו, ואחר כך הוא מעביר אותו לחלל אחר (של הצמיג או של הכדור). כן מוצאים גם בלשונות אחרות: באנגלית משאבה היא pump וממנה נגזר הפועל to pump – 'לשאוב'; בגרמנית משאבה היא Pumpe והפועל הוא pumpen; אף ברוסית המילה משאבה насос (בתעתיק: nasos) עניינהּ יניקה. את חידוש המילה משאבה מקובל לייחס לאליעזר בן־יהודה, על פי עדותו במילונו, וסביר להניח שהוא חידשהּ בהשראת לשונות אירופה.

ואולם נראה שהסיפור מסועף מזה; נתחיל בהתחלה.

הפועל שָׁאַב מוכר לנו מן המקרא ופירושו 'דָּלָה מים' מבאר, ממעיין וכו', למשל "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם" (בראשית כד, יג), ואף כשם עיסוק: שׁוֹאֵב מַיִם. מן השורש שא"ב נגזר גם שם העצם מַשְׁאָב – רק פעם אחת וברבים – מַשְׁאַבִּים (שופטים ה, יא), בהוראת 'מקום לשאיבת מים' (וראו גם להלן).

בלשון חכמים מוצאים בשורש שא"ב בעיקר את התואר שָׁאוּב בצירוף "מים שאובים" שבדיני מקוואות (מים שאובים בדרך כלל פוסלים את המקווה שכּן מימיו אמורים להיות טבעיים). עוד בספרות חז"ל נזכרים מתקנים שונים לשאיבת מים, אלא ששמם שאול מן הלעז, כגון קילון (מיוונית: κήλων), מעין מנוף שמחובר אליו דלי, או כבולין/כוכלין (אולי כְּבוּל ואולי   κοχλιόν ביוונית, 'שבלול'), המתקן הידוע בשם בורג ארכימדס. מכל מקום אין בנמצא מילה עברית ודאית לציון מתקן לשאיבת מים.

במילון בן־יהודה, שיצא לאור בחלקים במחצית הראשונה של המאה העשרים, סומנה המילה מַשְׁאֵבָה כחידושו של המחבר – וההגדרה: "מְכונָה לשאֹב  מים ע"י שפופרת בכח הרקת האויר מן השפופרת, pompe". מן ההגדרה אפשר להסיק כמה מסקנות: (א) המילה חודשה ככינוי למתקן לשאיבת המים דווקא, ולא לסוגי משאבות שכבר נודעו בתקופה זו כגון משאבה למילוי אוויר; (ב) המילה משאבה נקראה על שם סופהּ – שאיבת מים – ולפי זה אין הכוונה לשאיבת האוויר שבמנגנון הפעולה של המשאבה. (ג) נזכרת כאן רק הפעולה האחרונה, של "הרקת האויר" (ולא של יניקתו בהתחלה).

ברם העדויות הראשונות לשימוש במילה משאבה הן מסוף המאה התשע עשרה, ומהן עולה תמונה מעט שונה.

המילה 'משאבה' מתועדת בעיתון 'הצבי' (שיסד וערך אליעזר בן־יהודה) ב־28 במאי 1886, ושם מדובר ב"משאבה של  אוויר"(!), ולצידה הערה בסוגריים "פומפה בלע"ז".

בגיליון מן החודש הבא – ב־11 ביוני 1886 – נזכרת גם משאבה לשאיבת מים.

אפשר שהמילה הובאה בפרסומי בן־יהודה גם לפני כן ולא מצאנוהָ, אבל עולה מכאן שהיא שימשה אותו מתחילה כשם כללי

תמורת "פומפה" הלועזית הן לשאיבת מים הן למילוי אוויר.

נראה כי בן־יהודה קרא למכשיר משאבה על שם תפקידה של הפומפה – 'לשאוב מים' (ולא על שם מנגנון הפעולה שלה) אלא ששֵם זה משמש בלשונות אירופה לכל המשאבות למיניהן, וממילא היה כשר גם בעברית לציון משאבה למילוי אוויר ועוד.

נוסיף כי בערך הקודם במילון, 'משאב', מביא בן־יהודה שימוש מחודש במילה המקראית מַשְׁאַבִּים: "כעין מכונה עשויה דליים רבים מחֻברים בחבל או בשלשלת יעלו וירדו בגלגל", והמובאות המצוטטות כולן מן החיבור הגאוגרפי 'שבילי עולם' מראשית המאה התשע עשרה מאת המשכיל שמשון בלוך. כך למשל "גם ישכילו תושבי אפריקא התיכון להשקות שדותיהם ולעשותם שדי תרומות ע"י מלאכת המשאבים" וכן "בו ימצא באר מהולל… מימיו ישאבו שורים בגלגלי משאבים". נמצא אפוא שגם לחידושו של בן־יהודה מַשְׁאֵבָה היה בסיס בהוראה המחודשת שניתנה זה מכבר למילה העתיקה מַשְׁאָב.

עוד באותה תקופה מופיעה המילה מִשְׁאֶבֶת ב"ספר הכֹּח" משנת תרנ"ד (1895). "ספר הכח" הוא ספר ללימוד מדע "לנערי בני ישראל", שתרגם ועיבד יחיאל מיכל פינס מן התרגום הגרמני של Physics (בסדרה Science Primers) מאת "חכם הטבע האנגלי, בַּלְפוּר סְטוּאַרְט".

פינס מונה את המילה מִשְׁאֶבֶת ברשימת "המלות המחֻדשות ופתרונן" בראש הספר (ואומנם יש מי שהסיק מכאן שהוא מחדש המילה).[1] בספר עצמו פינס מייחד שני פרקים רודפים למִשְׁאֶבֶת הָרוּחַ ולמִשְׁאֶבֶת הַמַּיִם (כרך א, עמ' 55–58), ואומנם ראשי הפרקים הללו עוקבים אחר המקור: Air-pump ו־Water-pump (התרגום הגרמני אינו לפנינו).

אפשר לסכם אפוא שהמילה מַשְׁאֵבָה/מִשְׁאֶבֶת באה לעולם מתחילה בדיוק בתפקידיה של מקבילתה הלועזית, וזו הסיבה שעד ימינו אומרים מַשְׁאֵבָה ולא מַנְפֵּחָה.

להשלמת העניין נציין שגם מילים מן השורש נפ"ח מוכרות לנו מן המקרא, כגון במלאכתו של חרש המתכת: "הִנֵּה (הן) אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ" (ישעיהו נד, טז), ואף הכלי מפוח: "נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ תַּם (מאשתם) עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף" (ירמיהו ו, כט). הכלי מפוח נזכר גם בלשון המשנה, לצד בעל המלאכה נַפָּח. מן 'מפוח' חידש בן־יהודה את המילה מַפּוּחִית, היא כלי הנגינה harmonica.

*

ואיך נוציא אוויר מכדור או מצְמיג?

מפעם לפעם מתקבלת באקדמיה הבקשה לתת שם לפעולה ההפוכה לניפוח צמיג או כדור. במילון למונחי מכונית תשט"ו (1955) נקבע כנגד deflate הפועל לרַפּוֹת, אך בהקשרים אחרים של הוצאת אוויר כגון מכדור גומי, לא נקבעה חלופה של מילה אחת ומשתמשים בצירוף "להוציא אוויר". ואולי אפשר להציע (הצעה לא רשמית) את הפועל לְהַנְשִׁיף, כלומר לגרום לאוויר לצאת החוצה (שכן נשיפה היא הוצאת אוויר מן הגוף).

———————————————————————————

[1] בהגדרה נזכרת פעולת השאיבה במילה שאיפה (ובכל זאת לא נקרא המִתקן "משאפת"). העיצורים השפתיים בֿ–פֿ עשויים להתחלף, ועל כן אין בין השורשים שא"ב ושא"ף אלא גוֹן הוראה בלבד – עניינם אחד: יציאה או הוצאה (וכנגדם: נש"ף, נש"ב – וגם נש"ם בעיצור m השפתי).