יש שצורות המופיעות בתעודות העבריות הקדומות – ובעיקר בטקסטים שאינם נחשבים מופתיים – אינן מתיישבות עם מה שקבעו אנשי התקן או עם מה שמקובל לראות בו כלל של העברית התקנית, ואז נוצר פער מעניין בין נתוני העברית הקדומה למערך הידע של משתמשי העברית בימינו.
המשך קריאה >>
מאמרים מאת אורי מור, קרן דובנוב
בגלל שהיא ברת תוקף
העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 99–121
על השימוש באל ובל־ לפני שם עצם ובכינויים בעברית בת ימינו – היבטים תחביריים וסמנטיים
דברי המפגשים השנתיים ה־29 וה־30 של החוג הישראלי לבלשנות על שם חיים רוזן בעריכת חוה בת־זאב שילדקרוט ואביב אמית, תשע"ה, עמ' 4–21
מכיר טובה – אסיר תודה
מאת: קרן דובנוב
אקדם 48, סיוון תשע"ג
כאשר רוצים להביע רגשות תודה עמוקים משתמשים לעיתים בצירוף 'הכרת תודה', ויש המשבשים אותו ואומרים 'הוקרת תודה'. הצירוף הוותיק יותר, מלשון ימי הביניים, הוא דווקא 'הכיר טובה', ואילו הצירוף המקורי הוא בכלל 'החזיק טובה'.
המשך קריאה >>
"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס
אקדם 47, תשע"ג
הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>
במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא
אקדם 39, תשס"ט
מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים לקבל את המומלץ: "אין הוא הולך", "הוא איננו הולך".
המשך קריאה >>
הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
מאת: קרן דובנוב
אקדם 44, תשע"ב
במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור והם מודגמים בשאלות על 'ניסוי ותהייה'; נֶאֱבַד ונִכְבָּה, 'שלוש ועשרה'.
המשך קריאה >>
חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים
מאת: קרן דובנוב
העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145
על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>
