מושב תקומה עלה לקרקע במוצאי יום הכיפורים, י"א בתשרי תש"ז (1946) בצפון־מערב הנגב, במבצע ההתיישבות 'אחת עשרה הנקודות בנגב'. בב' בסיוון תש"ט (1949) עבר ליישוב הקבע מצפון־מזרח למקומו הראשון. תקומה שמו מסמל את תקומת העם במולדתו.

המילה תְּקוּמָה יחידאית במקרא, ולצידה יחידאית היא גם המילה קוֹמְמִיּוּת – אף היא מן השורש קו"ם. קוממיות במקרא מתפרשת כתואר פועל שמשמעו 'בקומה זקופה': "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו, יג), ואולם מראשית המאה העשרים החלו להשתמש בה כשם עצם מופשט במשמעות זקיפות קומה מדינית, עצמאות – ומכאן השם המליצי למלחמת השחרור: מלחמת הקוממיות. כך היא התקרבה בהוראתה לשם העצם תקומה – כמו בביטוי 'מִשׁואה לִתקומה' – ואין זה פלא אפוא שבשם תקומה מבקשים בימים אלה לכנות את חבל יישובי הנגב המערבי שעתידים לפרוח מחדש.