מושב שתולה נוסד בשנת תשכ"ט (1969) בגליל העליון סמוך לגבול לבנון. שם היישוב ניתן לו על פי ההקשר החקלאי וכנראה בהשראת הפסוקים מנבואת יחזקאל: "...וְלָקַחְתִּי אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה וְנָתָתִּי מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף וְשָׁתַלְתִּי אָנִי עַל הַר גָּבֹהַּ וְתָלוּל. בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כׇּל כָּנָף בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה" (יז, כב–כג). הקמת היישוב הייתה חלק מתוכנית סו"ס (סוף־סוף) לעיבוי ההתיישבות בגליל – לצד המושבים זרעית ונטועה.

אחד השירים המזוהים ביותר עם נטיעת העצים (בט"ו בשבט) הוא "כך הולכים השותלים". ואכן אפשר לנטוע (או לטעת) עצים ואפשר גם לשתול אותם בלי הבדל משמעות, וכבר במקרא משמשים שני הפעלים באותה הוראה. נָטַע הוא הפועל הרגיל והרווח, כגון "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" (ויקרא יט, כג). ולעומתו שָׁתַל מתועד רק בלשון השירה והנבואה – בייחוד בצורת בינוני פָּעוּל: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו" (ירמיהו יז, ח), לשני הפעלים יש מקבילות בלשונות שמיות אחרות, אך דווקא לפועל שָׁתַל – הנדיר יותר בתנ"ך – מקבילות רבות יותר.