הקיבוץ הדתי סעד עלה לקרקע בי"ב בתמוז תש"ז (30 ביוני 1947) בצפון־מערב הנגב, על אם הדרך שבין עזה לבאר שבע. בתחילה נקרא 'עלומים' על שם גרעין בני עקיבא שהקים אותו, אך לבסוף נבחר השם 'סעד' על שום הסיוע לבנייתו ולפיתוחו של הנגב (השם 'עלומים' ניתן כשני עשורים מאוחר יותר לקיבוץ דתי חדש שהוקם לא רחוק משם).

מן השורש סע"ד יש במקרא רק הפועל סָעַד וביסודו הוא מורה על סיוע ותמיכה (ולא אכילה) – כמו במילים סַעַד וסִעוּד. הקשר בין סָעַד ובין אָכַל נוצר כבר במקרא, שכן האֹכֶל מסייע למי שאוכל ומחזק אותו: "וְיַיִן – יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ... וְלֶחֶם – לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד" (תהלים קד, טו), וגם בימינו רגיל הביטוי המקראי 'סעד את לבו'. ייתכן שהמילה סַעַד עולה לראשונה כבר במגילות מדבר יהודה (הקריאה מסופקת), ובלשון חכמים היא נדירה ומשמשת רק בהוראת 'סיוע (לטענה)'.