קיבוץ כפר ראש הנקרה (ובקיצור: רֹאשׁ הַנִּקְרָה) נוסד בשנת תש"ט (1949) בידי משוחררי חטיבת יפתח של הפלמ"ח במישור החוף הצפוני, בגבול לבנון, בנקודה הצפונית־מערבית בישראל. הקיבוץ נקרא על שם המדרון התלול שיורד מן הרכס אל חוף הים התיכון והנְקרות הטבעיות שיצרו בו גלי הים, ולמעשה הוא בָּבואת השם הערבי ראס א־נאקורה (המילה נאקורה בערבית פירושה 'שופר, חצוצרה', והמקום נקרא כך על שום המיית הרוח בתוך הנְקרות). רכס ההר והמדרון בקצהו ידועים בשמם העתיק 'סוּלמהּ של צוֹר' (וכן סולם צוֹר, סולם צוריים, ובארמית: סולמא דצור), ואומנם זה השם שנבחר למועצה האֲזורית, עד לאיחודה עם מטה אשר.

המילה נִקְרָה (ברבים: נְקָרוֹת) ידועה מן המקרא, ומובנהּ 'נקיק בסלע': "וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" (שמות לג, כב); "בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים" (ישעיהו ב, כא). השורש נק"ר בא במקרא גם בפעלים: בהקשר של חציבה בסלע: "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם" (ישעיהו נא, א), וגם בהקשרים אחרים, רווחים יותר, כגון "יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל" (משלי ל, יז). בהשראת מקורות אלו ניתן בעברית החדשה השם מַקּוֹר לאיבר הנקירה של העופות.