קיבוץ דן נוסד בל"ג בעומר תרצ"ט (1939) בעמק החולה, והוא אחד מיישובי 'מצודות אוסישקין', אשכול יישובים באצבע הגליל שעלו לקרקע במבצע חומה ומגדל בעקבות מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט. בתחילה נקרא שמו אוסישקין ב', כשמו של הוגה המבצע, ואולם חברי הקיבוץ ביקשו להיקרא בשמה של העיר המקראית (החשובה) דן, שלמרגלות שרידיה בתל דן יושב הקיבוץ.

במקרא מסופר ששם העיר בראשונה היה לַיִשׁ (או לֶשֶׁם) ובני שבט דן שישבו בה שינו את שמה לדן: "וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (שופטים יח, כט). העיר דן נחשבה לקצה גבולה הצפוני של ארץ ישראל, ועל כן היא מונצחת בצירוף מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע – ביטוי ל'כל הארץ כולה'. כך למשל בימי שלמה: "וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א ה, ה). השם דן שרד בביטוי גם בצורתו המעודכנת – 'מדן ועד אילת'.