מושב דוב"ב עלה לקרקע באלול תשי"ח (1958) בגליל העליון, בהרי מרום הגליל, סמוך לגבול לבנון. המושב נקרא על שם דוד בלוך־בלומנפלד, מראשי תנועת העבודה בארץ ישראל, והוא מונצח בראשי התיבות של שמו.

הפועל דובב מופיע פעם אחת ויחידה במקרא – במגילת שיר השירים: "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (ז, י). הוצע לקשור את הפועל דובב עם זב 'נטף' (אולי בדומה ל"נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ" במקום אחר). אפשרות אחרת היא שהוראתו היסודית היא לדבר ולמלמל (מן השורש דב"ב, כמו המילה דִּבָּה, שעניינה דיבור). בספרות חז"ל הפסוק "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" נדרש על מי שאינם בחיים (ישֵׁנים), ואמירת שמועה מפיהם גורמת ש"שפתותיהם דובבות בקבר", והרי זה ביטוי לנחת רוח.