מבטחים הוקם לראשונה כקיבוץ בשנת תש"ז (1947) בצפון־מערב הנגב. הקיבוץ עמד בקרבות מלחמת העצמאות אך פונה זמן קצר לאחר מכן והוקם מחדש כמושב עובדים בשנת תש"י (1950). שם היישוב ניתן לו על פי הפסוק "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו לב, י). מִבְטַחִים היא צורת הרבים של מִבְטָח – היינו 'ביטחון', 'מקום בטוח'.

השורש בט"ח הוליד לא מעט מילים בלשון המקרא. מכולן רווח בה הפועל בָּטַח במובן 'סמך', 'נתן אמון' (כגון "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד" – ישעיהו כו, ד) וכן הפועל הִבְטִיחַ. נפוצה למדי גם המילה בֶּטַח (כגון "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח" – דברים יב, י). מילים נדירות יותר הן בִּטָּחוֹן, בִּטְחָה (רק בצירוף בְּבִטְחָה) ו־בַּטֻּחָה (רק בצורת הרבים בַּטֻּחוֹת). דומה כי בין השמות לפעלים משתקף הבדל קל של משמעות: השמות עניינם 'שלום ושלווה' והפעלים עיקרם 'אֵמון'; ואומנם אין אֵמון אלא הרגשת ביטחון ושלמות כפי שמשתקף בפסוק "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ירמיהו יז, ז).