אוֹר – שורש המילה הוא או"ר, וממנו ניתנו בעברית שמות רבים, ובהם יאיר, מאיר, תאיר, מאור, נאור, אורית ואורלי. המילה אוֹר היא בדרך כלל שם עצם, אבל במקרים מסוימים יכולה להיות גם פועל, כמו צורת הרבים שלו בצירוף כגון 'אוֹרוּ עֵינָיו'. בבראשית (מד, ג) "הַבֹּקֶר אוֹר" איננו איחול, אלא משפט שמשמעותו 'הבוקר זרח'.