WP_Post Object
(
    [ID] => 5327
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-09-30 13:02:55
    [post_date_gmt] => 2013-09-30 10:02:55
    [post_content] => 
שלהי, שלפי, בתר, תום, תִּכְלָה
שִׁלְהֵי, שִׁלְפֵי
בתלמוד נזכרת המימרה הארמית: "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" – סוף הקיץ קשה מן הקיץ. זאב בן־חיים הציע להסביר את המילה שלהי על פי השורש הערבי שלח' (בחילוף העיצורים ה ו־ח'). שורש זה עניינו פשיטה והסרה (בעיקר של עור) והוא משמש גם לציון סוף וגמר בהקשר של תאריכים.

מילה קרובה לשִׁלְהֵי היא שִׁלְפֵי, המשמשת גם היא בביטויי זמן במשמעות סוף. למשל: "שלפי קציר חטין היו, והלכו עשרה בני אדם לקציר חטים..." (בבלי יבמות קטז ע"ב). את המילים "שלפי קציר חטין" רש"י מפרש "סוף קציר חטים", ומסביר: "שילפי – לשון 'שָׁלַף אִישׁ [נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ', רות ד, ז) שכבר היה הקציר משתלף ועובר". הפועל שָׁלַף מציין משיכה והוצאה, ולכן ייתכן שהמילה שִׁלְפֵי כמוה כמילה מוֹצָאֵי.

לפי הסבר אחר מדובר בגלגול משמעות של המילה שֶׁלֶף – שדה לאחר הקציר וכן החלק של הצמח שנותר לאחר הקציר; 'שלפי קציר חטין' הוא זמן סוף הקציר שבו השדה שלף, ומכאן 'שלפי' במשמעות סוף גם בתיאורי זמן אחרים.
בָּתַר
בתר פירושה 'אחרֵי', והיא משמשת כחלופתה העברית של התחילית הלועזית 'פּוֹסְט'. למשל: ספרות בָּתַר־מקראית היא ספרות למן התקופה שלאחר המקרא; חברה בתר־תעשייתית (post-industrial) היא חברה עירונית ביסודה שכלכלתה מבוססת בעיקר על טכנולוגיה עילית ושירותים.
המילה בתר מקורה בארמית – בצירוף של מילת היחס ב־ והמילה 'אתר' (=מקום), ככתוב בחלק הארמי של ספר דניאל (ז, ז): "בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא..." (= 'אחר כך ראיתי בחזיון הלילה'). יש הסוברים כי המשמעות היסודית של אתר היא 'צעד' וכי הצירוף 'באתר' כמוהו כצירוף 'בעקבות'. לפי הסבר אחר 'באתר' פירושו המילולי 'במקום' ובגלגול משמעות 'בסמוך', 'מייד לאחר'.
התחילית בתר־ מצטרפת לתחיליות תת־, חד־ שאף הן מקורן בארמית.
תֹּם
למילה תום כמה משמעויות הכרוכות זו בזו: סוף, שלמות, תמימות ויושר.
המילה תום במשמעות סוף משמשת בימינו בעיקר לתיאור זמן. כך למשל מתאר אפרים תלמי במסתו "סוף קיץ בשומרון" בעיתון דבר (1972): "אנו נוסעים למרגלות הרי יהודה צרוּבי־השמש, המוטלים עתה, בתום הקיץ, בשממונם האפור". בתנ"ך משמעות זו באה לידי ביטוי בצירוף עַד תֹּם: "וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'" (במדבר לב, יג); "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם" (דברים לא, כד). צירוף זה משמש גם בימינו.
תִּכְלָה
תכלה היא מילה נרדפת למילים קץ, סוף, אחרית. מאותו השורש מוכרים לנו פעלים שעניינם סיום, חיסול: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א), "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיהו ח, כ); "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהלים עא, ט). וכן מוכרים הביטויים 'אחרי ככלות הכול', 'הָחֵל וְכַלֵּה', 'כָּלָה וְנֶחֱרָצָה'.
תכלה קרובה למילה תכלית שגם היא משמעה היסודי 'סוף', ומכאן גם המטרה ששואפים אליה.
מקור המילה תכלה בתהלים: "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" (קיט, צו). יש המפרשים אותה מידה ושיעור, אך הרוב הבינו אותה במשמעות סוף כאמור. כך נוצרו בימי הביניים הצירופים: 'בלא תכלה ואחרית', 'אין קץ ותכלה', 'מתחילה ועד תכלה'.

תִּכְלֶה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
    [post_title] => מילים לסוף הקיץ
    [post_excerpt] => זה לא נגמר, זה רק הסוף: שִׁלְהֵי־ ושִׁלְפֵי־ זה אותו דבר? מה החלופה העברית לתחילית הלועזית פוסט־? מה הקשר בין סוף, תמימות, שלמות ויושר? ומהי תִּכְלָה? על מילים של סוף.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%a5
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-09-03 12:47:34
    [post_modified_gmt] => 2023-09-03 09:47:34
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5327
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 30066
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-07-09 11:18:21
    [post_date_gmt] => 2018-07-09 08:18:21
    [post_content] => השם תום ניתן בארץ בעיקר החל משנות השמונים של המאה העשרים. יש הבוחרים בשם הזה בגלל צלילו המוכר גם בחוץ לארץ, בייחוד בארצות דוברות אנגלית, ויש המתכוונים מלכתחילה למילה העברית תֹּם משורש תמ"ם שמשמעותה טוהר, שלמות ויושר.

במקרים רבים הבחירה בשם תום נובעת מרצון לשלב את שני הדברים יחד: הצליל הבין־לאומי והמשמעות העברית. בכך השם תום דומה לכאורה לשמות מחודשים דוגמת לִי, שִׁירְלִי, אֵלָה ונֶטַע־לִי – שמות שהחלו כנראה לשמש בהשראת שמות לועזיים דומים או זהים (Lee, Shirley, Ella, Natalie), אך יש להם משמעות גם בעברית. בכל השמות האלה קרבת הצליל של השם הלועזי ושל המילה או הצירוף בעברית היא מקרית, ואינה מבוססת על זיקה היסטורית כלשהי. לדוגמה, פירוש השם Shirley באנגלית עתיקה הוא 'ארץ מרעה', ואילו בעברית השם שִׁירְלִי מתפרש כצירוף המילים שִׁיר ולִי, מלשון שירה וזמר. פירוש השם Lee באנגלית עתיקה הוא הגנה ומחסה, ואילו דוברי העברית מבינים אותו כנטיית מילת היחס ל- בכינוי מדבר, במשמעות 'שלי', 'בשבילי', 'למעני'.

סיפורו של השם תום ייחודי יותר. תום באנגלית ובלשונות אירופה אחרות הוא קיצור השם תומס. בשם Thomas, ביוונית Θωμάς (בהטעמת מלרע), נקרא אחד משנים עשר השליחים של ישו בברית החדשה, ומכאן שכיחותו הרבה של השם באירופה ובעולם הנוצרי כולו. כמו רוב שמות השליחים, השם תומס הוא שֵׁמִי במקורו: תאום בעברית, תאומא או תומא ('התאום') בארמית. העיצור s רגיל בסיומת צורת היסוד של שמות העצם בזכר ביוונית. בכתבים נוצריים אחדים נקרא אותו השליח גם Δίδυμος (דידימוס) – 'תאומים' ביוונית. ייתכן שתאומא או תומא היה כינויו ולאו דווקא שמו הפרטי של השליח על שום היותו אחד מזוג תאומים (נראה שכך נוצרו בתקופה מאוחרת יותר שם המשפחה העברי תאומים ושם המשפחה היִידי צווילינג באותה המשמעות). מכל מקום בספרות חז"ל אין עדות ניכרת לשימוש במילה תאום, תאומא או תומא בתור שם פרטי. במדרש ויקרא רבה נזכר רבי תומא בר פפא (כב, ה), ואולם יש גם כתבי יד הגורסים 'חמא בר פפא', 'חנניא בר פפא' ועוד.

נציין שהגיית המילה תאום בצורת 'תום' בהבלעת העיצור א מתועדת כבר בספר בראשית המספר על רבקה: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (כה, כד).

ראינו אפוא שהשם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.

נעיר שעל פי כללי הכתיב המלא המילה תום נכתבת בלי ניקוד באות וי"ו, וכך כותבים על פי רוב גם את השם הפרטי.

יש הכותבים טום בטי"ת, בעיקר כשרוצים להבליט את זיקת השם לאנגלית דווקא, כגון שם השחקן טום קרוז. באנגלית השם המלא Thomas נכתב ברצף האותיות th ואילו השם המקוצר Tom בדרך כלל נכתב באות t בלבד, ומכאן ההבחנה בתעתיק העברי. בספרות המתורגמת מאנגלית לעברית אין אחידות. לדוגמה: הדמות הנודעת שיצר הסופר האמריקני מארק טוויין נקראת בתרגומים עבריים אחדים תום סויר ובאחרים טום סויר.
    [post_title] => תום
    [post_excerpt] => השם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%aa%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%a2%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-04 12:31:38
    [post_modified_gmt] => 2024-06-04 09:31:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=30066
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)