הדף בטעינה

על הצירוף רַב טַבָּחִים

במילון

 (ללא ניקוד: רב טבחים)

הגדרה

  • מפַקד על רֶצח המונים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

רב ורבנים

רב ורבנים

WP_Post Object
(
    [ID] => 51553
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-06-03 17:29:05
    [post_date_gmt] => 2021-06-03 14:29:05
    [post_content] => חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מניין אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים ובשם המופשט רַבָּנוּת?

רב

לצד שימושיה הרבים של המילה רַב בתנ"ך כשם תואר במובן 'גדול', 'מרובֶּה', המילה משמשת בעברית המקראית (בעיקר המאוחרת) שם עצם במובן 'שׂר', 'ראש': "וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל" (ירמיהו לט, יג), ואף בארמית המקראית נזכר רַב טַבָּחַיָּא (והשוו ל"שַׂר הַטַּבָּחִים" בבראשית). בהוראה קרובה ובהשפעת הארמית המילה רב משמשת בלשון המשנה במובן 'אדון', 'בעלים': "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות א, ג), ובהשאלה גם 'מורה', 'חכם': "בוא בשלום רבי ותלמידי – רבי בחכמה ותלמידי שקיבלת עליך את דבריי" (ראש השנה ב, ט).

רבנים

צורת הרבים של רב באה במשנה ובתוספתא רק בכינויים: "אם היה אחד מהן רבו – הולך אצל רבו, ואם היו שניהם רבותיו – למקום שירצה ילך" (משנה עירובין ג, ה), "מעשה שהפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפלה" (תוספתא ברכות ב, יא).[1] הבסיס לצורת הרבים הוא רַבּוֹת־, אולי כדי לבדלהּ מן התואר רבים שמשמש גם שם תואר "מועצם" במובן 'אנשים רבים' (כמו בצירוף 'רשות הרבים'). צורת הרבים הגרודה של רב, שבאה רק במקורות מאוחרים יותר, היא רַבָּנִים – בצורן הריבוי הכפול ־נִים (המורכב מסיומת הרבים ־ָן המוכרת מן האכדית ומסיומת הרבים הרגילה ־ִים). תופעה זו ידועה ממילים מקראיות דוגמת נִצָּנִים, צורת רבים של נֵץ או נִצָּה (רק מאוחר יותר נגזרה ממנה לאחור צורת היחיד נִצָּן).

רבנן ורבנוּת

צורת הרבים הארמית רַבָּנַן שבתלמוד הבבלי פירושה 'רבותינו', בכינוי המדברים, והיא נפוצה הרבה מצורת הרבים הגרודה רַבֵּי (או רַבְּוָותָא).[2] מקובל לומר כי השם המופשט רַבָּנוּת (שמובנו המקורי הוא 'שררה', 'אדנות'), כמו במשנה במסכת אבות "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (א, י), שאול מן הארמית. הפסוק "הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ" (בראשית מג, לג) למשל מיתרגם בתרגום יונתן "רַבָּא כְּהִלְכַת רַבָּנוֹתֵיהּ".

ריבונו של עולם

המילה רִבּוֹן נקרית פעם אחת במשנה, בנטייה בלבד, בצירוף הנודע רבונו שלעולם (תענית ג, ח), כאן מובנה 'אדון', וכך הרבה בתלמודים ובמדרשים, וגם בלשון התפילה ("רבון כל העולמים"). בעדי הנוסח השונים היא באה גם בניקודים רַבּוּן ורַבּוֹן. חוקרים אחדים משערים כי הצורה בפתח היא הצורה המקורית, ואילו רִבּוֹן בחיריק היא תוצר של השפעה בבלית. כך או כך, צורה זו נשתלטה ונעשתה הרווחת בימינו. בעברית החדשה היא משמשת לציון ישות שלטת של מדינה, וממנה נגזר השם המופשט רִבּוֹנוֹת.[3]

נספח: התארים רבי ורבן

לפני שמות חכמים מוצאים במקורות חז"ל את התואר רבי, היינו 'מורי' (למשל 'רבי עקיבא'). לעומתם – חכמי התלמוד שמוצאם בבבל מכונים בתואר רב (למשל 'רב נחמן', ולא "רבי נחמן"). חוקר לשון חז"ל יחזקאל קוטשר הראה כי אין רב בארמית הבבלית אלא 'רבי', ובצורה רב שלפנינו נשלה התנועה הסופית (במקרה זה i). נשילת התנועות הסופיות היא מקווי הלשון המובהקים של הארמית הבבלית.[4] לצד התואר רבי מוכר מלשון המשנה גם התואר רבן (למשל 'רבן גמליאל'). מקובל לומר כי אין רבן אלא צורה בסיומת ארמית שמובנה 'רַבֵּנוּ': כינוי הקניין של המדברים בכמה מלהגי הארמית הוא  ־ַן, וכשם שרבי הוא 'מורִי', היינו רבו של היחיד, כך רבן הוא 'מורֵנו', רבו של הכלל. ואומנם תואר זה מיוחד לחכמים ששימשו נשיאי הסנהדרין. ברם חוקר הלשון זאב בן־חיים טען כי לא סביר שדוברי עברית יצרפו כינוי מדברים ארמי (־ַן) לשם עברי (רַב).[5] על כן הוא סבר שהמילה רַבָּן היא צורה עצמאית (בלא שום כינוי) שנוצרה בדרך של גזירה לאחור מצורת הרבים רבנים.[6] אולם מצד המקורות ובשונה מן התואר רבן אין הצורה רבנים נקרית בלשון התנאים אפילו פעם אחת. היא מוכרת מלשון האמוראים ומן הארמית בארץ ישראל (בצורה 'רבנין'), ולדעת בן־חיים לא מן הנמנע שהיא שימשה גם ברובד קדום יותר של העברית ורק בדרך מקרה לא נזדמנה (או שבאמת לא שימשה, אבל 'רבן' הגזורה ממנה בארמית נשאלה לעברית כבר בלשון המשנה).[7] __________________________________________

[1] צורה זו מוכרת מן הפנייה "גבירותיי ורבותיי" (בבואת הפנייה הדומה בלשונות אירופה): גבירותיי לנשים, ורבותיי (ולא "אדוניי") לגברים.

[2] את הצורה רבנן שנקרית לעיתים בתלמוד הירושלמי מקובל להסביר כהשפעה בבלית, חלף הצורה המקורית רבנין (שכן "רבותינו" בכינוי המדברים בארמית ארץ־ישראלית צריך להיות 'רבנינן'). מכאן שהכינוי הכללי לחכמים שונה בשני התלמודים.

[3] נחלקו החוקרים בדרך יצירתה: יש הטוענים כי בדומה ל'רבן', אף היא נגזרה לאחור מן הרבים 'רבנין' וההבדל בסיומת בין רַבון לרבן אינו אלא הבדל שבדיאלקט. ואילו לדעת בן־חיים רבון נוצרה ישירות מן הבסיס רַב + הצורן הסופי ־וֹן.

[4] חוקר לשון חז"ל יוחנן ברויאר עסק בעניין זה בהרחבה (ראו ברשימת המקורות). מדוגמותיו: הביטוי התלמודי "אמרה לי אם" שבפי האמורא אביי, למשל "אמרה לי אם: בר שית למקרא בר עשר למשנה". אם היא 'אִמִּי', בנשילת התנועה הסופית i.

[5] לדעת קוטשר אין להניח ש'רב' במובן זה היא מילה עברית, וגם אם כן – אף שלא מצינו צירוף כינוי ארמי למילה עברית – הדברים אמורים בתואר שעשוי לייצג ביטוי קפוא.

[6] לפי זה רבן היא צורת משנֶה של רב, וכך מתבאר יפה הביטוי תינוקות של בית רבן – 'בית רבן' הוא מעין כינוי ל'בית ספר'. לדעת אחרים רבן בביטוי הזה הוא 'רַבָּם', 'הרב שלהם'.

[7] חוקרים אחרים חלקו על שיטה זו מטעמים שונים. קוטשר ציין למשל שבמסורת תימן התואר רבן מנוקד בפתח בבי"ת (רַבַּן) ככינוי המדברים בארמית (ולא רַבָּן בקמץ, כאילו מדובר בצורה עצמאית). ברויאר הקשה שלפי זה לא ברור מה טעם נתייחד התואר 'רבן' לנשיא לעומת 'רבי'. עם זאת מוסכם כי הצורה רבן כמילה עצמאית נקרית במקורות חז"ל (למשל "חד רבן" בירושלמי תרומות ח, ו; מו ע"א) ונוצרה בגזירה לאחור מן 'רבנין', אבל אין זה התואר הידוע. לפי זה התואר רבן 'רבנו' לחוד והמילה העצמאית רבן – נגזרתה של רבנין – לחוד.

[post_title] => רב ורבנים [post_excerpt] => חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%91-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-03-17 11:38:30 [post_modified_gmt] => 2024-03-17 09:38:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=51553 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>