WP_Post Object
(
    [ID] => 95271
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-07-01 16:27:34
    [post_date_gmt] => 2024-07-01 13:27:34
    [post_content] => כולנו מייחלים לימים של שקט. מה הייתה משמעותה המקורית של המילה 'שקט'? האם הדמיון הצלילי בין 'שקט' ל'שתיקה' הוא מקרי בלבד? ומה הקשר לפלמינגו?
	[presto_player id=95272]
    [post_title] => ימים של שקט
    [post_excerpt] => כולנו מייחלים לימים של שקט. מה הייתה משמעותה המקורית של המילה 'שקט'? האם הדמיון הצלילי בין 'שקט' ל'שתיקה' הוא מקרי בלבד? ומה הקשר לפלמינגו?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%a7%d7%98
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 23:27:43
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 20:27:43
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95271
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 49457
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-02-16 15:16:51
    [post_date_gmt] => 2021-02-16 13:16:51
    [post_content] => הפרי הגדול במשפחת ההדרים,[1] דמוי האשכולית, מכונה בפי רוב דוברי העברית פּוֹמֵלָה.
ואולם בספרות המקצועית ובמילונים השם הוא פּוֹמֵלוֹ ומינו הדקדוקי – זכר.

כיצד אפוא הפך הפומלו לפומלה?

השם פומלו (pomelo באנגלית) התגלגל ככל הנראה מן השם pampelmoes המוכר מן ההולנדית. מקורות מן התקופה הצלבנית מעידים על גידול הפומלו בארץ ישראל כבר בימי הביניים, וכמו פירות טרופיים אחרים שהגיעו מן המזרח הרחוק – היה זה בעיקר בבקעת יריחו. בראשית המאה העשרים התנסו גם אנשי ההתיישבות בגידולו של הפרי בארץ ישראל ובספרות המקצועית ובעיתונות העברית נכתב שמו 'פומלו'.

עם הזמן נתקבע בפי הדוברים השם "פומלָה" (ובשל הסיומת a נתפס מינו הדקדוקי נקבה), וההסבר לכך – כפי שניתן למשל במילון אבן־שושן – הוא גזירה לאחור מצורת הרבים "פומלות".

סיומת הרבים ־וֹת לצורת היחיד פומלו נתבקשה כמעט מאליה מסיבה פשוטה: התנועה o בסוף המילה. בדרך כלל סיומת הרבים ־ִים היא השלטת בשמות עצם השאולים מלשונות זרות ומינם הדקדוקי זכר. ואולם לא כן בשמות שמסתיימים בחולם מלא: בעיתונים מן העשורים הראשונים להתגבשותה של העברית כלשון חיה מוצאים אבוקדו–אבוקדות, פלמינגו–פלמינגות, צ'לו –צ'לות, ואפילו קומנדו–קומנדות (במשמעות 'יחידות קומנדו').

ברם על פי כללי החולם המלא שקבעה ועדת הדקדוק של האקדמיה ללשון סיומת הרבים התקנית של שמות המסתיימים בהברה פתוחה שניקודה חולם היא ־אִים. לפי זה: אבוקדו–אבוקדואים, פלמינגו–פלמינגואים, צ'לו–צ'לואים וגם פומלו–פומלואים.

________________________________
[1] אף השם המדעי – Citrus maxima או Citrus grandis – משקף זאת.
    [post_title] => פומלה או פומלו?
    [post_excerpt] => הפרי הגדול, דמוי האשכולית, מכונה בפי רוב דוברי העברית פּוֹמֵלָה. בספרות המקצועית ובמילונים השם הוא פּוֹמֵלוֹ ומינו הדקדוקי – זכר. כיצד אפוא הפך הפומלו לפומלה?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%a4%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-03-08 16:32:22
    [post_modified_gmt] => 2021-03-08 14:32:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49457
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)