WP_Post Object
(
    [ID] => 5410
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-03-10 12:38:40
    [post_date_gmt] => 2013-03-10 10:38:40
    [post_content] => 
משושה, אַכָּן, מתג, שנאי, נעימון
מְשׁוֹשָׁה (אנטנה)
משושה היא מתקן עשוי תַּיִל (חוט מתכת) או אמצעי אחר לקליטה ולשידור של גלי רדיו, טלוויזיה ועוד.
ממילונים עבריים ישנים עולה שהמילה משושה חודשה לתרגום המילה antenna במשמעות איבר החישה בבעלי חיים כגון חרקים וחסרי חוליות. לצידה חודשה המילה מָחוֹשׁ. בהמשך הפכה המשושה למָשׁוֹשׁ. וכיום הביולוגים מבחינים בין השניים: משוש הוא איבר גמיש וחסר שלד כגון זה המצוי בשבלולים. מחוש הוא איבר נוקשה, בעל פרקים ושלד חיצוני כגון זה המצוי בחרקים.
המונח משושה נקבע במונחי רדיו של ועד הלשון משנת תרצ"ח (1938).


אַכָּן (לוקייטור)
אכן הוא התקן לזיהוי מקום הימצאו של כלי רכב באמצעות מערכת האיכון העולמית (GPS). אַכָּן הוא גם התקן למציאת מכשיר נייד, כמו טלפון אלחוטי.
בעבר נעשה האיכון – למשל בצבא – באמצעות תצפיות או סיורים, ואילו כיום הוא נעשה באמצעים טכנולוגיים.
המילה אַכָּן ושם הפעולה אִכּוּן גזורים מן אֵיכָן (בצורה אחרת: הֵיכָן) – צירוף של מילת השאלה אֵי והמילה כָּאן. המילה אַכָּן שקולה במשקלם של מכשירים כגון וַסָּת, בַּקָּר (יחידת בקרה), שַׁלָּט, נַתָּב, סַפָּק (כגון ספק כוח).
המונח אַכָּן נקבע לראשונה במונחי טכנולוגיית המידע משנת תשנ"ז (1997). במילון למונחי תחבורה משנת תשע"ב נקבע אַכָּן תמורת GPS locator.
מֶתֶג (סוויץ')
מתג הוא התקן הסוגר מעגל חשמלי או מנתקו לשם הפעלת מכשיר חשמלי או כיבויו. מכאן מיתוג (switching) – פעולה הגורמת לסגירת מעגל חשמלי או לשינוי כיוון של זרם חשמלי (אין קשר למיתוג בתחום השיווק והפרסום שנגזר מן המילה מותג הקשורה לתָג).
המילה מֶתֶג מקורה במקרא – מקל קטן המחובר לרסן ונתון בפי בהמה: "שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" (משלי כו, ג); "וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ" (מלכים ב יט, כח; ישעיהו לז, כט). נראה שהמילה מתג במשמעות סוויץ' נבחרה בשל צורתו של התקן זה בעבר, ומעניין שגם משמעו הראשוני של switch הוא מכשיר להנהגת הבהמה – שוט דק ומחודד.
מתג הוא גם סימן מטעמי המקרא שצורתו קו זקוף. בעברית החדשה יש סוג חיידק הקרוי מתג על שום צורתו, וכן 'מתגי שוקולד' – מקלונים קטנטנים של שוקולד לזרייה על עוגות.
המונח מתג במשמעות התקן חשמלי נקבע במונחי רדיו של ועד הלשון משנת תרצ"ח (1938).
שַׁנַּאי (טרנספורמטור)
שנאי הוא מתקן המשנה זרם חשמלי ממתח אחד לאחר.
המילה שַׁנַּאי מן השורש שנ"י שקולה במשקל האופייני לבעלי מקצוע וגם למכשירים ששורשיהם מסתיימים ביו"ד: בַּנַּאי, חַזַּאי, כַּבַּאי, גַּלַּאי. בכל אלו האל"ף נוספה כאם קריאה לפני היו"ד השורשית.
מן המילה שנאי נגזר שם הפעולה הַשְׁנָאָה, ומכאן הצירוף תחנת השנאה (transformer station).
המונח שנאי נקבע במונחי רדיו של ועד הלשון משנת תרצ"ח (1938).
נְעִימוֹן (רינגטון)
נעימון הוא נעימה או צליל ממוחשב אחר המשמשים לצלצול הטלפון.
נעימה היא ניגון. למשל, על שליח הציבור נאמר שצריך שיהיו לו "נעימה וקול ערב" (בבלי תענית טז ע"א). כיום נעימה היא גם גוון של קול, טון, נימה, כגון נעימה לבבית.
הקשר בין השורש נע"ם למנגינה הוא קשר עתיק: בתנ"ך אנו מוצאים "שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל" (תהלים פא, ג), ועל דוד נאמר "וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב כג, א). חוקרי הלשון מבחינים בין 'נעים' במשמעות זו ובין 'נעים' במשמעות 'טוב' על פי השורשים המקבילים בערבית.
המילה נעימון אושרה במליאת האקדמיה בשנת תשס"ו (2006).
    [post_title] => עברית אלקטרונית
    [post_excerpt] => איך אומרים אנטנה בעברית? מה הם אַכָּן ושנאי? מהו מתג? ומהי החלופה העברית לרינגטון? עברית אלקטרונית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-20 00:08:02
    [post_modified_gmt] => 2021-04-19 21:08:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5410
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 252
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2012-01-31 11:03:07
    [post_date_gmt] => 2012-01-31 09:03:07
    [post_content] => מה ההבדל בין 'איני' ל'אינני' ומתי נכון להשתמש בכל אחת מן הצורות?

הצמד אינני ואיני מצטרף לצמדים נוספים של נרדפים שמקורם בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל, כגון אנחנו ואנו, זאת וזוֹ, אלה ואלו, איך וכיצד, פה וכאן, איפה והיכן (בכל צמד המילה הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חז"ל). בכל הצמדים הללו אין הבדל משמעות בין הצורות ואפשר לנקוט את שתיהן בכל ההקשרים.

כאמור הצורה אֵינֶנִּי, וכמוה הצורות אֵינֶנּוּ ואֵינֶנָּה, מקורן בלשון המקרא. לדוגמה: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א, טו). הצורה אֵינִי, וכמוה הצורות אֵינוֹ (בכתבי יד של לשון המשנה בעיקר אֵינוּ) ואֵינָהּ, מקורן בלשון חכמים. לדוגמה: "אמרו לו תלמידיו (לרבן גמליאל בליל נישואיו): לא לִמדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת" (משנה ברכות ב, ה).

בשאר ההצטרפויות של 'אין' וכינוי גוף יש רק צורה אחת: אֵינְךָ, אֵינֵךְ, אֵינֶנּוּ (אין+אנחנו), אֵינְכֶם, אֵינְכֶן, אֵינָם, אֵינָן.

לצד צורות נוטות כמו איני, אינו, משמש בלשון חז"ל המבנה 'אין' + כינוי גוף פרוד: 'אין אנו', 'אין אתה', 'אין אתם': "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" (משנה אבות ב, א).

נעיר כי במבנה שבו המילה באה בסוף משפט לציון היעדרות (ההפך מ'יֶשְׁנוֹ'), מקובל להשתמש בצורה המקראית 'איננו' – כגון "אבא איננו", שכן מבנה זה הוא על דרך לשון המקרא: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ" (בראשית לז, ל), "יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ" (שם מב, לו).
    [post_title] => איני ואינני
    [post_excerpt] => הצמד אינני ואיני מצטרף לצמדים נוספים של נרדפים שמקורם בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל. אין הבדל משמעות בין הצורות ואפשר לנקוט את שתיהן בכל ההקשרים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a0%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-11-18 09:48:22
    [post_modified_gmt] => 2024-11-18 07:48:22
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=252
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

__________________________
[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.
 

סרטון על הגיית הצירי שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

    [post_title] => הגיית הצירי המלא
    [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-30 00:13:33
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:13:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 982
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-11-14 08:39:00
    [post_date_gmt] => 2010-11-14 06:39:00
    [post_content] => אתר ואיתור
המילה אֲתָר נשמעת היום בכל מקום ואתר, ואולם לא תמיד היא הייתה חלק מן השפה העברית. מקורה בלשון הארמית, ואכן בתנ"ך אפשר למצוא אותה רק בקטעים הארמיים שבספרי דניאל ועזרא. גם בספרות חז"ל היא באה בעיקר בטקסטים שלשונם ארמית. פירושה של המילה הוא 'מקום', כפי שאפשר להיווכח למשל מתרגום אונקלוס לבראשית א, ט: "אֶל מָקוֹם אֶחָד" – "לאתר חד".
משנות הארבעים של המאה העשרים החלה המילה אתר לשמש חלופה למילה האנגלית site, והצירוף בְּאַתְרָא ואחר כך בָּאֲתָר נקבע תמורת המונח הלטיני in situ – '(שנמצא) במקומו המקורי'. משנבחרה המילה לשמש חלופה ל־site, לא היה עוד משמעה 'מקום' סתם אלא 'מקום בעל ערך או מטרה מיוחדים': אתר ארכאולוגי, אתר תיירות, אתר בנייה, וכיום בעיקר אתר במרשתת (אינטרנט). השימוש במילה הארמית אתר לציון מקום מיוחד התאפשר בזכות היותה מילה המוכרת לכול – הן מן הארמית שבתלמודים הן מן הצירוף 'בכל אתר ואתר' שבאחד הנוסחים של הקדיש. אין זה המקרה היחיד שבו גויסה מילה ארמית לצורך הבחנה במשמעות. כך גם המילה 'כורסה': מקורה ב'כורסֵא' הארמית – מקבילתה של 'כיסא' העברית, והיא נתייחדה בלשוננו לציון כיסא גדול ומרופד בעל משענות לגב ולידיים.
מן המילה אתר נגזר שם הפעולה איתור והוא משמש בשני משמעים: האחד – הגבלה של דבר בתחום מצומצם ומניעת התפשטותו כגון 'איתור שרפה'. השני – המוכר יותר לציבור הרחב – גילוי מקומו של עצם במרחב (בהקשרים מקצועיים כגון בצבא ובאלקטרוניקה משמשת במשמע זה המילה איכּוּן, על פי אֵיכָן = היכן).

לְאַלְתַּר ואִלְתּוּר
כניסה אחרת של המילה אתר לעברית קרתה כבר בתקופת חז"ל בצירוף על אתר, שפירושו 'מייד' (ממש כמו 'על המקום' בעברית המדוברת בזמננו). בעקבות התערערות ההגייה של העיצורים הגרוניים בארמית של אותה התקופה הפכה העי"ן של 'על' לאל"ף, והאל"ף של 'אתר' נעלמה. כך נוצרה הצורה אַלְתַּר ובתוספת מילת היחס 'ל' – לְאַלְתַּר. אך בזה לא תמו גלגוליה: בעברית החדשה נגזרו ממנה המילים אִלְתֵּר ואִלְתּוּר, המציינות יצירת דבר מה בו במקום (לְאַלְתַּר) ללא הכנה מראש.
הצירוף המקורי על אתר משמש עד היום גם במשמע 'שָׁם', 'באותו מקום' בעיקר בהקשר של לימוד פרשנות התנ"ך והתלמוד. למשל: 'רש"י על אתר מבאר את הפסוק על פי מדרש חז"ל'.
אתר ובתר
גם המילה הארמית בָּתַר ('אחרֵי') נקשרת לאתר. בתנ"ך היא כתובה פעמיים באל"ף – בָּאתַר – כלומר בְּ+אתר (החוקרים חלוקים בשאלה כיצד בדיוק קיבל צירוף זה את המשמעות 'אחרי'). המילה בתר חדרה לעברית החדשה בתפקיד של תחילית כגון בָּתַר־מקראי (= מן התקופה שלאחר המקרא), בדיוק כמו אחיותיה 'תת' ו'חד' שאף הן מקורן בארמית.
כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => אתר, איתור ואלתור
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%aa%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2018-02-07 14:09:05
    [post_modified_gmt] => 2018-02-07 12:09:05
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=982
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)