WP_Post Object
(
    [ID] => 53171
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-09-12 16:07:48
    [post_date_gmt] => 2021-09-12 13:07:48
    [post_content] => 
סוכות
1. סֻכָּה וסְכָך נגזרו מן השורש סכ"ך. מן המילים הבאות רק אחת היא מן השורש סכ"ך. מהי?


 	
מוּסָךְ
 	
מַסְכֵּת
 	
מַסֵּכָה
 	
מִסְכֵּן

הסבר:
המילה המקראית 'מוסך' משמשת בימינו חלופה למילה גָּרָאז', וכמוה היא מציינת גם סככה למכוניות וגם בית מלאכה לתיקון מכוניות.
המילים האחרות: מַסְכֵּת (סְטֵתוֹסְקוֹפּ) מן סכ"ת (שמע), מַסֵּכָה – מן נס"ך, מסכן – אולי מן השורש מסכ"ן.
להרחבה

2. מי לא ישב בסוכה בתנ"ך?

 	
המקנֶה של יעקב
 	
ארון הברית
 	
אחאב מלך ישראל
 	
יונה הנביא

הסבר:
על יעקב נאמר "וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (בראשית לג, יז);
בפרשת דוד ובת שבע אוריה אומר לדוד בין היתר "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת" (שמואל ב יא, יא);
על יונה נאמר "וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל" (יונה ד, ה).
במלחמה של אחאב עם בן הדד מי שישב בסוכות היה בן הדד: "וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת..." (מלכים א כ, טז).

3. המילה סוֹכֵכָה היא החלופה העברית של –

 	
גזיבו
 	
מרקיזה
 	
פרגולה
 	
מילה ישנה למצנח

הסבר:
סוככה היא 'סככה ניידת המשמשת לאירועים ועוד' – גזיבו בלעז.
מרקיזה היא גגון; פרגולה היא מִצְלָלָה; בעבר היו שקראו למַצנח סוֹכֵךְ.
להרחבה

4. בסוכה מארחים אושפיזין. איזה משפט אינו נכון?

 	
המילה אושפיזין התגלגלה מן המילה הארמית אושפיזא (= פונדק, מלון)
 	
המילה אושפיזין קשורה למילה הלטינית hospitium (= מלון, אכסניה)
 	
לפי דעה אחרת אושפיזין היא מילה מלשון שמית קדומה – אכדית
 	
המילה אִשְׁפּוּז נוצרה בעברית החדשה בהשראת המילה אושפיזין

הסבר:
את המילים אושפיזא ואושפיזין שבספרות חז"ל מקובל לקשור אל המילה הלטינית hospitium (מלון, אכסניה). מן המילה הלטינית התגלגלו ללשונות אירופה מילים המציינות בית חולים, מקום אירוח לחולים.
בהשראת המילים אושפיזא ואושפיזין ובהשראת המילים מלשונות אירופה נוצר הפועל אִשְׁפֵּז.
להרחבה

5. את הסוכה נוהגים לקשט. איזה פועל אינו נרדף לפועל לקשט?

 	
לְהַנְאוֹת
 	
לְעַטֵּר
 	
לְכַיֵּר
 	
לְיַפּוֹת

הסבר:
לכייר בספרות חז"ל פירושו לחרות צורות בטיח שעל הקיר לשם נוי (בימינו לכייר = ליצור צורות בחומר).
הפעלים לְהַנְאוֹת ולְעַטֵּר משמשים בהקשר של סוכות בפיוט היפה הזה: "'בסוכות תשבו' / סדינים מצויירים ורבדי רקמים / עַטְּרוּהָ והַנְאוּהָ בחֹטֶב נעימים" (יוצרות לסוכות מאת שמואל בר' הושענא).

6. בתיאור קישוט הסוכה בתלמוד נאמר: "ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים..." איזה מהם הוא משבעת המינים:

 	
אגוזים
 	
שקדים
 	
אפרסקים
 	
רימונים

הסבר: המובאה במלואה: "סיככהּ כהלכתהּ (את הסוכה) ועיטרהּ בקרמין [יריעות] ובסדינין המצויירין ותלה בהּ אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי [זמורות] ענבים ועטרות של שבלין יינות שמנים וסלתות..." (שבת מה ע"א).

7. בחג הסוכות מקשטים את הסוכה ב–

 	
שַׁרְשְׁרוֹת
 	
שַׁרְשְׁרָאוֹת
 	
שתי התשובות נכונות

הסבר:
בתנ"ך 'שרשרת' באה רק ברבים: שַׁרְשְׁרוֹת, למשל: "וַיַּעַשׂ שַׁרְשְׁרוֹת בַּדְּבִיר וַיִּתֵּן עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים וַיַּעַשׂ רִמּוֹנִים מֵאָה וַיִּתֵּן בַּשַּׁרְשְׁרוֹת" (דברי הימים ב ג, טז).
בצורת הרבים 'שרשראות' משתמש רש"י בפירושו לשמות כח, יד, אולי בהשראת צורת הרבים 'שלשלאות' שבספרות חז"ל.

8. "ופרוש עלינו סוכת שלומך" (מן התפילה) – מה משמעו של הפועל לפרוש בהקשר זה?

 	
לשטוח ולכסות
 	
להקים ולבנות
 	
לפזר ולחַלֵּק
 	
לעטוף ולחבוש

הסבר: הפועל פָּרַשׂ או פָּרַס (הכתיב בסמ"ך הוא המומלץ בימינו) פירושו 'מתח לאורך ולרוחב'. אם כן בתפילה מבקשים המתפללים מן האל למתוח מעליהם כסוכה את שלומו – כלומר להגן עליהם בהווייתו הטובה והבטוחה.
חג האסיף
9. חג סוכות הוא גם חג האסיף: "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה". איזו מן המילים הבאות במשקל המילה אָסִיף אינה מציינת פעולה חקלאית או עונה חקלאית?


 	
גָּדִיד
 	
גָּדִישׁ
 	
לָקִישׁ
 	
עָדִיר

הסבר:
גדיד הוא פעולת קטיף התמרים, לקיש הוא עונת הזריעה המאוחרת ועדיר הוא פעולת העידור.
גָּדִישׁ איננו פעולה או עונה אלא ערמת תבואה בשדה.
להרחבה

10. במה ייצרו שמן זית בימי קדם?

 	
באבני רחיים
 	
באובניים
 	
בבית בד
 	
בגת

הסבר:
בבית הבד מותקנת קורת עץ גדולה (וכך מסבירים את הצירוף 'בית בד', כלומר 'בית הקורה') שבה כותשים את הזיתים להוציא מהם שמן.
באבני רחיים טוחנים גרעינים, באובניים מכינים כלי חומר, בגת דורכים ענבים.

11. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" – מה צורת הרבים של גורן?

 	
גָּרְנִים (גורנים)
 	
גְּרָנִים (גרנים)
 	
גָּרְנוֹת (גורנות)
 	
גְּרָנוֹת (גרנות)

הסבר: בתנ"ך צורת הרבים מנוקדת בחטף קמץ: גֳּרָנוֹת. אבל בימינו גֹּרֶן – גְּרָנוֹת, כמו דֹּפֶן – דְּפָנוֹת.
חגים ורגלים
12. "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" – איזו מילה אינה נרדפת למילה שִׂמְחָה?


 	
אֵיד
 	
גִּיל
 	
דִּיצָה
 	
מָשׂוֹשׂ

הסבר:
המילה אֵיד פירושה 'אסון', 'צרה', כגון "שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז, ה; כלומר מי ששמח לאסון [של אחר] לא ייסלח לו). בספרות חז"ל 'יום איד' משמש במשמעות 'יום חג של גויים'.
הערה: בצירוף "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" הפועל מוטעם בהברה האחרונה "וְשָׂמַחְתָּ".
על מילות השמחה ראו בהרחבה כאן

13. איך נכון לומר?

 	
שלוש רגלים
 	
שלושה רגלים
 	
שתי הדרכים נכונות

הסבר:
שלוש רגלים (רגל = פעם) על פי המקרא "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (שמות כג, יד).
שלושה רגלים (רגל = מועד עלייה לרגל) בלשון חז"ל; שינוי המשמעות הביא גם לשינוי המין הדקדוקי לזכר.
להרחבה

14. איך נכון לומר?

 	
חֲגַגְתֶּם, לַחְגֹּג, נַחְגֹּג
 	
חַגֹּתֶם, לָחֹג, נָחֹג
 	
כל הצורות נכונות

הסבר: הפועל חָגַג בבניין קל נוטה הן על דרך השלמים (חגגתם, לחגוג, נחגוג) הן על דרך גזרת הכפולים (חגותם, לחוג, נחוג). לנטייה השלמה

15. מאיר אריאל כתב "שירי חג ומועד ונופל". מה השורש של המילה מוֹעֵד במשמעות 'זמן', יום חג'?

 	
מעד
 	
יעד (ועד)
 	
עוד
 	
עדד

הסבר:
כמו בפעלים יָעַד, יִעֵד מן השורש יע"ד (או וע"ד) שמשמעותם היא קָבַע, קָבַע מראש, כך גם מוֹעֵד הוא זמן שנקבע מראש, ומכאן גם 'חג'. מועד הוא גם היוועדות או מקום היוועדות כמו בצירוף "אוהל מועד".
מוֹעֵד במשמעות 'נופל' נגזר מן השורש מע"ד.
ארבעת המינים
16. הֲדַס – איזה מן המשפטים על הדס אינו נכון?


 	
שם הצמח הדס לא נזכר בתנ"ך בכלל
 	
הדס לא נזכר בהקשר של ארבעת המינים בתנ"ך
 	
לא ברור אם יש קשר בין הדס ובין השם הפרטי הֲדַסָּה

הסבר:
הצמח הדס נזכר במקרא כמה פעמים, ובהם גם בקשר לסוכות בנחמיה: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" (נחמיה ח, טו). אבל במניית ארבעת המינים השם לא נזכר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ).
להרחבה

17. לוּלָב – איזה מן המשפטים על לולב אינו נכון?

 	
המילה לולב קשורה ללֵב, וצורתה המקורית לַבְלַב
 	
לולב הוא ענף צעיר של עץ דקל בלבד
 	
לצד צורת הרבים לוּלָבִים יש גם מסורת לוּלַבִּים (בדגש)
 	
לולב (בניקוד לוֹלָב) משמש בימינו במשמעות בורג

הסבר:
לוּלָב, המוכר לנו מספרות חז"ל ואילך, מייצג את 'כפות התמרים' בארבעת המינים, אבל לולב הוא גם ענף צעיר של עצים שונים: "לולבי האלה והבוטנה והאטדים יש להן שביעית" (משנה שביעית ז, ה).
בכתבי היד של המשנה צורת הרבים היא לוּלַבִּים בדגש (בפי התימנים לוֹלַבִּים).

18. עֲרָבָה – מה צורת הרבים של ערבה?

 	
עֲרָבִים
 	
עֲרָבוֹת
 	
שתי הצורות נכונות

הסבר:
הצורה עֲרָבִים (כמו חיטה–חיטים) מצויה בתנ"ך: "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (תהלים קלז, ב); גם צורת הנסמך "עַרְבֵי נָחַל" בפסוק המונה את ארבעת המינים מעידה על רבים בסיומת ־ִים.
הצורה עֲרָבוֹת מצויה במשנה: "שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד" (סוכה ג, ד).
בתנ"ך עֲרָבוֹת – רבים של עֲרָבָה במשמעות אֵזור.

19. בארבעת המינים בתנ"ך נמנה "פרי עץ הדר" – איזו מילה אינה מן השורש הד"ר?

 	
וְהָדַרְתָּ פני זקן
 	
הִדּוּר מצווה
 	
הַדְרַת פנים
 	
הַדָּרַת נשים

הסבר:
הַדָּרָה – מן השורש נד"ר (כמו 'הִדִּיר את רגליו').
על המילים מן השורש הד"ר ומשמעויותיהן השונות ראו כאן.

20. מן השם אתרוג נגזר שם הצבע תָּרֹג (צהבהב־ירקרק). איזה שם צבע לא נגזר משם של צמח?

 	
וָרֹד
 	
סָגֹל
 	
תָּפֹז
 	
כָּתֹם

הסבר:
שם הצבע ורוֹד נגזר משם הצמח וֶרֶד;
שם הצבע סָגול נגזר משם הצמח סֶגֶל או סִגָּל;
שם הצבע תפוֹז (כתום) נגזר משם הפרי תַּפּוּז;
שם הצבע כתוֹם נגזר מן המילה המקראית כֶּתֶם שפירושה זהב.

21. שמות פירות ההדר בלשוננו הגיעו ממקורות שונים. איזה מקור אינו נכון?

 	
השם אֶתְרוֹג נשאל ללשון חז"ל מפרסית
 	
השם תַּפּוּז נוצר מראשי תיבות – תפוח זהב
 	
השם אֶשְׁכּוֹלִית ניתן לפי השם העממי בלשונות אירופה, כגון grapefruit באנגלית
 	
השם לימון מקורו בסינית

הסבר: השם לימון מקורו בפרסית בצורה לימוּן (ואולי אל הפרסית הגיע מן הסנסקריט בצורה 'נימבּוּ'). מן הפרסית הגיע השם לערבית, ובהמשך התגלגל ללשונות אירופה ולעברית.

22. שמירה על נבחר ציבור מפני ביקורת מכונה 'אִתרוּג'. מדוע?

 	
על שום קליפתו העבה של האתרוג, שאיננה נקלפת בקלות
 	
על שום ההקפדה היתרה על שלמות האתרוג בימי חג הסוכות
 	
על שום הסגולות המיוחסות לאתרוג כמגן על הנושא אותו מכל רע

הסבר: בימי הסוכות מקפידים שלא ייפול פגם באתרוג, בעקבות מה שנאמר במשנה "...ניטלה פטמתו, נקלף, נסדק, ניקב וחסר כל שהוא, פסול" (סוכה ג, ו). לשם כך עוטפים אותו בחוטי פשתן רכים ואף שומרים אותו בקופסה מיוחדת. מכאן השימוש במילה 'אתרוג' לציון דבר או אדם ששומרים עליו מכל משמר, ובימינו אף נגזר הפועל לאתרג במשמעות הנזכרת.
הקהל, קהלת, שמיני עצרת
23. טקס הסיום של שנת השמיטה מתקיים בחג הסוכות ונקרא הַקְהֵל – מה ההסבר לשם?


 	
קוראים בטקס את מגילת קהלת
 	
לפי הפסוק 'בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת... הַקְהֵל אֶת הָעָם' (דברים)
 	
כי שנת השמיטה נועדה להקל על הקרקעות
 	
לזכר מעמד הר סיני – 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת' (שמות)

הסבר: לפי הנאמר בספר דברים פרק לא נוהגת מצוות "הַקְהֵל" – במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה מקהילים את העולים לרגל בירושלים וקוראים לפניהם פרקים מספר דברים.

24. במגילת קהלת נאמר: לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, עֵת לַהֲרוֹג ועֵת –

 	
לֶאֱהֹב
 	
לְהַצִּיל
 	
לַחֲבוֹק
 	
לִרְפּוֹא

הסבר: רשימת הפעולות ההפוכות נמשכת: ...עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת, עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק, עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ, עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קהלת ג).

25. איזה מן הפתגמים הבאים אינו ממגילת קהלת?

 	
אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת
 	
הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
 	
כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא
 	
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ

הסבר:
הפתגם "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" לקוח מישעיהו כב, יג.
מגילת קהלת, השייכת לספרות החוכמה, עשירה בפתגמים המשמשים עד ימינו, ואל שלושת הפתגמים המובאים כאן אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה.

26. ארבע המילים מופיעות במגילת קהלת. איזו מהן מופיעה גם במקומות אחרים בתנ"ך?

 	
יִתְרוֹן
 	
רְעוּת (רוח)
 	
הֶבֶל
 	
סִכְלוּת

הסבר: למגילת קהלת שפה ייחודית, שבאה לידי ביטוי גם במילים המופיעות רק בה. המילה 'הבל' רווחת למדי במגילת קהלת אך מופיעה גם בספרי תנ"ך אחרים, ובהם דברים, ישעיהו, ירמיהו, זכריה, תהלים, משלי ואיוב. שאר המילים מופיעות רק בקהלת.

27. אחרי סוכות חוגגים את שמיני עצרת. איזו משמעות אין למילה 'עצרת'?

 	
אספה
 	
מעצר
 	
חג שבועות
 	
מכפלת רצף מספרים

להרחבה – על המילה 'עצרת'; על השם "שמיני עצרת"

28. בשמיני עצרת מפסיקים לומר "מוריד הטל" בתפילות. מה צורת הרבים של המילה טל?

 	
טַלִּים
 	
טְלָלִים
 	
אין למילה צורת רבים

הסבר: המילה טַל מן השורש טל"ל כמוה כמילה צַד מן השורש צד"ד – וברבים טְלָלִים כמו צְדָדִים.

29. בשמיני עצרת מתפללים את תפילת הגשם. מה היחס הנכון בין המילים גשם ומטר?

 	
המילה 'גשם' מן התנ"ך, המילה 'מטר' מלשון חז"ל
 	
המילה 'גשם' היא המונח הכללי, והמילה 'מטר' מציינת גשם חזק במיוחד
 	
בימינו 'גשם' היא המילה הרגילה, ו'מטר' היא מילה ספרותית
 	
למילה 'גשם' יש צורת רבים, ולמילה 'מטר' אין צורת רבים

הסבר: שתי המילים גשם ומטר מצויות במקרא, ואילו בלשון חז"ל נעלמת המילה 'מטר' ומשמשת רק המילה 'גשם'. בין שתי המילים אין הבדל של משמעות אלא של משלב: מטר נתפסת כמילה ספרותית. לשתי המילים צורת רבים: גְּשָׁמִים, מְטָרוֹת ובנסמך מִטְרוֹת־(עוז).
להרחבה

30. משמיני עצרת מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם". איך הוגים את המילה 'משיב'?

 	
מַשִּׁיב
 	
מֵשִׁיב
 	
שתי הצורות נכונות

הסבר:
הצורה מַשִּׁיב היא הצורה הנכונה בהקשר זה – שורשה הוא נש"ב, ופירושה  'גורם לרוח לנשוב'.
הצורה מֵשִׁיב מן השורש שו"ב – פירושה 'מחזיר'.

31. בשמחת תורה מסיימים לקרוא את ספר דברים בקריאה 'חזק חזק ונתחזק'. מה צורת ההגייה הנכונה?

 	
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק
 	
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק
 	
שתי הצורות נכונות

להרחבה
    [post_title] => חידון לסוכות – הפתרונות המלאים
    [post_excerpt] => האם נחוג או נחגוג את חג הסוכות? במה מקשטים את הסוכה – בשַׁרְשְׁרוֹת או בשַׁרְשְׁרָאוֹת? איך קשורים האושפיזין לאשפוז? מה מקור המילה לולב והאם הדס נזכר בתנ"ך? מה מיוחד במגילת קהלת ומה המשמעויות של המילה עצרת הנזכרת בשם שמיני עצרת שאחרי חג הסוכות?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-10 21:43:16
    [post_modified_gmt] => 2021-10-10 18:43:16
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53171
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 53287
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-09-13 15:12:53
    [post_date_gmt] => 2021-09-13 12:12:53
    [post_content] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (ב, יא–יב).

בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף – autumn או fall באנגלית. ברם, כידוע קדמונינו העבריים לא חילקו את מעגל השנה לארבע עונות מובדלות כמקובל בארצות אירופה. לדידם בשנה יש שתי תקופות מרכזיות: קיץ וחורף – "קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם" (תהלים עד, יז), ובלשון חכמים – 'ימות החמה' ו'ימות הגשמים'. במקורה המילה סתיו מורה 'חורף', 'עונת הגשמים' וכך לומדים גם מן ההקשר בפסוק בשיר השירים: הסתיו, כלומר החורף, עבר ועימו חלף גם הגשם.

אף שמדובר במילה יחידאית במקרא לא התקשו הפרשנים בפירושה, הודות לתרגום הארמי לפסוק הנודע מסיפור המבול בספר בראשית: "עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (ח, כב) – את המילים "וְקַיִץ וָחֹרֶף" אונקלוס מתרגם "וְקֵיטָא וְסִתְוָא". המילה סתיו בהוראת 'חורף' מוכרת אפוא מן הארמית בצורה סִתְוָא. מילה זו ידועה בכל להגיה של הארמית, וכך למשל גם בארמית הבבלית שבתלמוד "מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא [=בית קיץ בחורף] ובנו בי סיתווא בקייטא [בית חורף בקיץ]" (בבלי בבא בתרא ג ע"ב).

אף בערבית משמשת מילה דומה (שגיזרונה זהה) במשמעות 'חורף' – شِتَاء (שִׁתַא), הווי"ו העיצורית מתגלה בשורש شتو (שׁת"ו). ומדוע בשי"ן? העיצור השמי הקדום שמיוצג בעברית (ובימי קדם גם בארמית) בשי"ן שמאלית נעתק בערבית ל־š ובעברית ובארמית ל־s. כך למשל סהר בעברית (במקרא גם שׂהר[ונים]) ובארמית, לעומת شَهْر (שַׁהְר, 'חודש') בערבית. ואומנם במגילות קומראן נמצא בטקסט ארמי גם הכתיב העתיק שתו (=שְׂתָו). דווקא המילה הערבית خَرِيف (חַ'רִיף) מן השורש ח'ר"ף משמשת במשמעות 'סתיו' ולא 'חורף'.

המילה סתיו נדירה בלשון חכמים, אבל הדים לה מוצאים במילה סתווניות מן המשנה – אלו הם פירות חורף, פירות המאחרים להבשיל (ולכן על פי המשנה במסכת תרומות נהגו להכין מהם חומץ). להרחבה עיינו כאן.

עם זאת, בשל היותה מילה מקראית, פייטני ארץ ישראל, ומאוחר יותר משוררי ספרד, לא משכו ידיהם מלשבצה ביצירותיהם (כמובן, במובן 'חורף').

כך למשל בפיוט 'כתב סתיו' לשמואל הנגיד:[1]
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן.
* * *
השם סתיו ניתן בשנים האחרונות לבנים ולבנות כאחד. לאמיתו של דבר בתנ"ך נמנים לא מעט שמות שנקשרים במזג אוויר חורפי: עָנָן (וגם ענני וענניה), בָּרָק, רַעַמְיָה, (מִשְׁפַּחַת) הַמַּטְרִי, ואולי גם גֶּשֶׁם ו־בֶּרֶד.

רמז לשני שמות נוספים אפשר אולי למצוא ברשימות העולים מבבל בספרי עזרא ונחמיה – בספר עזרא בא השם יורָה: "בְּנֵי יוֹרָה מֵאָה וּשְׁנֵים עָשָׂר" (ב, יח), ואילו בספר נחמיה באותו הקשר מוחלף השם לחריף: "בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר" (ז, כד). יש ששיערו מכאן שאין יורה וחריף אלא חילוף שם שעניינו אחד: יוֹרֶה (הוא כינויו של הגשם הראשון) וחֹרֶף (עונת הגשמים).

אף באנגלית, לפחות למן המחצית השנייה של המאה העשרים, Autumn הוא שם נפוץ לבנות. השם סתיו מוכר גם כשם משפחה. יש שהוא ניתן כשם עברי תמורת השם הלועזי הֶרְבְּסְט (מן Herbst, 'סתיו' בגרמנית), ואולי גם תחת השם הלועזי וִינְטֶר (מן Winter, 'חורף' בגרמנית).

_____________________________________
[1] בעבר נהוג היה לייחס את הפיוט לר' שלמה אבן גבירול, ואולם לאחרונה הוכיח חוקר הספרות יהונתן ורדי שמדובר בטעות.
    [post_title] => סתיו
    [post_excerpt] => המילה סְתָו נזכרת פעם אחת במקרא, במגילת שיר השירים: "כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" (ב, יא–יב). בעברית בת ימינו סתיו הוא שמה של עונת המעבר שבאה אחרי הקיץ ולפני החורף, ואולם במקורה המילה היא עצמה מורה 'חורף', 'עונת הגשמים'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%aa%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:24:25
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:24:25
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=53287
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)