הדף בטעינה

על המילה בַּר

במילון

 (ללא ניקוד: בר)
חלק דיברשם תואר
שורשברר
נטייהבָּרָה לכל הנטיות

הגדרה

  • טהור, נקי מבחינה מוסרית

צירופים



 (ללא ניקוד: בר)
מיןזכר
שורשברר
נטייה לכל הנטיות

הגדרה

  • תבואה – גרגרי דגנים בעיקר לאחר שהופרדו מן המוֹץ

צירופים



 (ללא ניקוד: בר)
מיןזכר
שורשברר
נטייה לכל הנטיות

הגדרה

  • שדה
  • כינוי לוואי לצמח לא תרבותי ולבעל חיים לא מבוּית, כגון 'פרחי בר', 'חיות בר'
  • חוץ (במשמעות זו משמש חלק בביטויים)

צירופים



 (ללא ניקוד: בר)
*ארמית; בנטייה
מיןזכר יחיד
נטייהבנטייה משמשות המילים העבריות בֵּן, בַּת: בְּנֵי־, בַּת־, בְּנוֹת־ (לא: ברי־, ברת־, ברות־) לכל הנטיות

הגדרה

  • בֵּן
  • רכיב של ביטויים בהוראת תכונה או סגוּלה, כגון 'בר ביצוע'

צירופים

לכל הצירופים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

בשדות הבר מטבע לשון בכל יום!

בַּר לֵבָב, מָה לַתֶּבֶן אֶת הַבַּר, בַּר הָכֵי, בַּר מִנַּן

המילה בַּר היא בעצם ארבע מילים נפרדות: בַּר = 'נקי', בַּר = 'תבואה', בַּר = 'בן', בַּר = 'חוץ'. מובאים כאן ארבעה מטבעות לשון שבהם המילה בַּר – אחד לכל אחת מן המשמעויות.
המשך קריאה >>
אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".

בר כוכבא ובר יוחאי

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>
ילדה אוחזת בהמחאה על סכום 1,000000 ש"ח והכיתוב: ברת מזל או בת מזל?

בר מזל, בר השגה – בנקבה וברבים

דרך המלך בנטייתם של צירופים דוגמת 'בר מזל' ו'בר השגה' היא על דרך העברית בדומה לצירופים בר מצווה ובת מצווה: 'בת מזל', 'בני מזל', 'בנות מזל'; 'בת השגה', 'בני השגה', 'בנות השגה'. כיוצא בהם: 'בני סמכא', 'בת מימוש', 'בנות הסגרה'.
המשך קריאה >>

חידון לחג השבועות – הפתרונות המלאים

WP_Post Object
(
    [ID] => 42363
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-07-06 11:44:51
    [post_date_gmt] => 2020-07-06 08:44:51
    [post_content] => 

חג השבועות ומנהגיו

1. למה חג השבועות נקרא כך?

  • צורת רבים של שְׁבוּעָה – על שם שבועת הברית במעמד הר סיני
  • מן המילה שָׂבָע בשינוי לשי"ן ימנית, בשל מאכלי הגבינה המשביעים של החג
  • צורת רבים של שָׁבוּעַ – על שם שבעת השבועות של ספירת העומר
  • מילה אכדית שפירושה 'ביכורים'
שם החג שָׁבוּעוֹת אינו אלא צורת הרבים של שָׁבוּעַ. ההגייה התקנית של צורת הרבים היא בקמץ: שָׁבוּעוֹת (ולא שְׁבועות).

2. מכירים את המנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות? השאלה אם תכירו את שמות מאכלי החלב! איזו רשימה מרשימת המאכלים הבאים יכולה להיות חלבית כולה?

  • א. שִׁירוֹב, חִמְצָה, מוּפִינִים
  • ב. לֻבְנָן, מִקְפָּא, טֻגָּנִים
  • ג. רַפְרֶפֶת, קְצִיף, חֲבִיתִיּוֹת
  • ד. שְׁלוֹבִית, כְּרוּכִית, אֲפִיפִיּוֹת
רַפְרֶפֶת = פודינג, קְצִיף = שייק (כגון קציף חלב – מילקשייק)  וחֲבִיתִיוֹת – בלינצ'ס. בכל אחת מן הרשימות האחרות יש מאכלים שאינם קשורים לחלב כלל: (א) שירוב = סירופ, חמצה = חומוס; (ב) מקפא = ג'לי, טוגנים = צ'יפס; (ג) שלובית = פרעצל (סוג כעך). כן, אנחנו יודעים. אתם מכינים חומוס (חמצה) מגבינת עזים, טוגנים (צ'יפס) מגבינה צפתית, ושלובית מבצק חלבי. בסדר. תערערו. והינה משמעם של שאר המאכלים: (א) מופינים = מאפינס; (ב) לובנן = עוגת ספוג לבנה (טורט); (ג) כרוכית = שטרודל, אפיפיות = ופלים.

3. חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים. אבל מה המשמעות המקורית של המילה רגל בצירוף זה?

  • פעם
  • צעדה
  • תחיגה
  • תפילה שחוזרת על עצמה
בספר שמות נאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" (כג, יד) – רֶגֶל בפסוק זה היא 'פעם'. שלוש רגלים הן שלוש פעמים, כבדברי האתון לבלעם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים" (במדבר כב, כח). בספרות חז"ל – בעקבות הצירוף שָׁלֹשׁ רְגָלִים מספר שמות – קיבלה המילה רֶגֶל משמעות נוספת: כל אחד משלושת המועדים שהפסוק מכוון אליהם: פסח, שבועות וסוכות. מכאן הביטויים 'לעלות לרגל' ו'עולי רגלים'.

4. שבועות הוא כמובן גם "חג המים". אספנו כמה עובדות על המילה מים. איזו עובדה אינה נכונה?

  • למילה מים יש שתי צורות נסמך: מֵי־, מֵימֵי־
  • ככל הידוע אין קשר גיזרוני בין המילים מים ושמיים
  • האות מ"ם נקראת על שם המים, וצורתה הקדומה כצורת גלי מים
  • את המילה מַיִם אפשר לכתוב בכתיב מלא גם בשתי יו"דים: מיים.
המילה מים נכתבת ביו"ד אחת גם בכתיב המלא וכך גם מילים אחרות מאותו המשקל, כמו בית, עיט, זית.

5. ואם כבר מים, מה משמעות הביטוי 'יצק מים על ידיו'?

  • היה תלמיד נאמן שלו
  • הרגיע ויכוח שהתלהט עם יריבו
  • הקים בניין על יסודות רעועים באמצעותו
  • עזר לאדם שהיה על פי תהום
הביטוי מבוסס על הכתוב: "אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ" – אלישע היה תלמידו הנאמן של אליהו הנביא.

חג הביכורים, חג הקציר

6. מהי בִּכּוּרָה?

  • גמלה (נָאקָה) צעירה
  • תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל
  • עונת הבאת הביכורים למקדש
  • כינוי להעדפת ההורים את בנם הבכור על פני הצעיר
בִּכּוּרִים הם הפירות והתבואה שהבשילו ראשונים. בדומה לכך בִּכּוּרָה או בַּכּוּרָה היא תאנה עסיסית שהקדימה להבשיל, והיא משל לדבר שנחטף עם הופעתו: "כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה" (ישעיהו). גמלה צעירה היא בִּכְרָה.

7. אבוי! לסלסילת המילים הנרדפות ל'טנא' נשתרבבה מילה שאינה שייכת. מהי?

  • כַּלְכָּלָה
  • כְּפִיפָה
  • קֻפָּה
  • קֶלֶס
כַּלְכָּלָה, כְּפִיפָה (כמו בביטוי 'בכפיפה אחת'), קֻפָּה (כמו בביטוי 'קופה של שרצים') וגם קֶלֶת, כְּלוּב (כך בעמוס ח, א) וכמובן סַל, סַלְסִלָּה – כולן מילים נרדפות לטנא. לעומתן קֶלֶס, שמשמעותה לעג או חרפה, סתם נדחפה לסלסילה.

8. "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה" – לא, זה לא צופן סודי. מה זה קָמָה?

  • שיבולים זקופות קומה לפני הקציר
  • כינוי לתבואה שצומחת לראשונה בשדה חדש
  • כינוי לתקופת הקציר כולה
  • סוג של שקמה
קמה היא תבואה לקראת הקציר. השם קמה – על שום קומתן הגבוהה והזקופה של השיבולים בשלב האחרון של גידולן.

9. "מלאו אסמינו בר..." – באיזה ביטוי 'בר' פירושו תבואה?

  • בר לבב
  • צמח בר
  • לשבור בר
  • בר סמכא
'לשבור בר' פירושו לקנות תבואה, כמסופר בספר בראשית: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם". בר לבב – מי שליבו ברור, נקי וטהור. צמח בר – צמח הגדל בחוץ (בר = חוץ בארמית). בר סמכא – בעל סמכות (בר = בן בארמית).

10. קָצִיר, בָּצִיר, מָסִיק, גָּדִיד, אֲרִיָּה הן פעולות אסיף וקטיף המיוחדות לצמחים מסוימים. באילו צמחים נעשות הפעולות גָּדִיד, אֲרִיָּה?

  • א. גדיד – הדרים; ארייה – מה שגדל על שיח ולא על עץ
  • ב. גדיד – תמרים; ארייה – תאנים
  • ג. גדיד – תאנים; ארייה – ענבים
  • ד. ארייה היא בכלל דמות ממשחקי הכס
את שתי הפעולות האלה ירשנו מלשון חכמים: "פועלין שהיו אורין בתאנים וגודרין (=גודדין) בתמרים" (ואפשר לארות גם דברים אחרים כמו דבש ומור). חג קציר שמח!

11. מהו עמיר בתנ"ך?

  • א. צמרת האילן
  • ב. מילה נרדפת לעומר
  • ג. פעולת איסוף העומרים
  • ד. שם פרטי
עמיר בתנ"ך הוא מילה נרדפת לעומר (אגודת שיבולים): "הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר" (עמוס), "כִּי קִבְּצָם כֶּעָמִיר גֹּרְנָה" (מיכה). בלשון חז"ל עמיר הוא לא רק של חיטה ושעורה אלא גם של גידולים אחרים כגון תלתן. צמרת האילן היא אמיר.

12. הינה ביטוי שיש לו כמה גרסאות, אך רק אחת מהבאות נכונה. מהי?

  • א. לבור את המוץ מהתבן
  • ב. לבור את המוץ מהקוץ
  • ג. לבור את הבר מן התבואה
  • ד. לבור את הבר מן התבן
בר הוא גרגרי הדגן, ותבן הוא הקש שנקצץ בדיש. 'לבור את הבר מן התבן' – לברור, לבחור רק במה שרצוי, להתמקד בעיקר; אפשר גם 'לבור את התבן מן הבר' – לסלק את מה שאינו רצוי. גרסה אחרת היא 'לבור את הבר מן המוץ' או 'לבור את המוץ מן הבר' – המוץ הוא הקליפה הדקה העוטפת את גרגרי הדגן ומפרידים אותו מגרגרי התבואה. לכן אין היגיון לנוסח 'לבור את המוץ מן התבן'.

13. איזו מילה יוצאת דופן מבחינה דקדוקית?

  • תבואה
  • שיבולת
  • כוסמת
  • שעורה
כל המילים הן מילים בנקבה, אך צורת הרבים של שלוש הראשונות היא בסיומת ־ים שיבולים, כוסמים (או כוסמין), שעורים, ואילו הרבים של תבואה הוא תבואות.

 מגילת רות

14. אנא התרכזו: רות ממגילת רות הייתה אשתו של מחלון שהיה הבן של נעמי. על פי לשון המקרא, מה הייתה נעמי לרות?

  • חמה
  • חמות
  • חותנת
  • מחותנת
נעמי הייתה החמות של רות: "וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ…". חָמוֹת על משקל אָחוֹת (ולא "חמה"). חותנת (במקרא) היא אימהּ של האישה (ולא של האיש), ואילו מחותנים הם הורי בני הזוג אלה ביחס לאלה. בארמית חם וחמות הם גם החותן והחותנת וכך גם בלשון חכמים.

 15. איזה צירוף מן הבאים הגיע אלינו ממגילת רות?

  • רות סוף
  • פלוני אלמוני
  • בחצי גורן
  • הגדיש את הסאה
כך נאמר במגילה: "וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז. וַיֹּאמֶר: סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי...". 'פלוני אלמוני' פירושו 'זה וזה', 'מישהו או משהו שלא פורש שמו'. היו שהציעו לקשור את פלוני לשורש פל"א (דבר פלאי ולא מובן) ואת אלמוני לשורש אל"ם (היעדר דיבור). מספר דניאל מוכרת גם המילה פַּלְמוֹנִי.

16. בסיפור המגילה, רות ובועז נפגשו בגורן. מהי ישיבה בחצי גורן?

  • ישיבה בשורות הולכות ומצטמצמות
  • ישיבה בצורה מדורגת
  • ישיבה במעגל
  • ישיבה בחצי מעגל
הישיבה בחצי גורן מוכרת מישיבתם של חכמי הסנהדרין: "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה" (משנה סנהדרין ד, ג). הגורן של ימי המקרא הייתה שטח רחב ידיים בקרבת העיר, ומלבד שימושה החקלאי השתמשו בה לכינוסים כגון עריכת משפטים וטקסים דתיים. צורת הגורן הייתה בדרך כלל עגולה, משום שהבהמות שדשו את התבואה היו הולכות במעגל.

חג מתן תורה

17. עשרת הדיברות – מהי צורת היחיד של דִּבְּרוֹת?

  • דִּבֵּר
  • דִּבָּר
  • דִּבְּרָה
  • דִּבֶּרֶת
דיברות – ריבוי של דיבֵּר, כמו כיסְאות – ריבוי של כיסא.

18. "מתן תורה" – איזו מן המילים הבאות אינה נרדפת ל"מתן"?

  • זֶבֶד
  • שַׁי
  • שְׂאֵת
  • דּוֹרוֹן
אומנם מַשְׂאֵת פירושה מתנה, אבל המילה שְׂאֵת פירושה או 'רוממות' או 'נגע' בגוף – לא ממש מתנה שהיינו רוצים לקבל...

19. בליל חג שבועות נוהגים להתכנס ללימוד עד אור הבוקר הקרוי "תיקון ליל שבועות" – מה המשמעות של 'תיקון' בצירוף זה?

  • ריפוי של דבר פגום והחזרתו לקדמותו
  • תקנה שתיקנו חכמים
  • ריענון התורה בזיכרון, בדומה להתקנה של תוכנה במחשב
  • הצורה המקורית היא תִּכּוּן בכ"ף – מלשון יציקת תוכן
בעולם הקבלה חוברו 'תיקונים' שונים – תפילות וקטעים הנאמרים במועדים מסוימים (תיקון חצות, תיקון ליל שבועות) שנועדו לתקן את נפש האדם.

20. מה הפירוש המילולי של הביטוי "כפה עליהם הר כגיגית" הקשור למתן תורה?

  • הכריח אותם להיכנס לגיגית שצורתה צורת הר
  • הפך עליהם את ההר כמו שהופכים גיגית על מישהו
  • קשר אותם זה לזה ושם אותם בערמה בתוך גיגית
  • ציווה עליהם להתכופף ולהשתחוות לפני ההר כמו גיגית
הגיגית העתיקה הייתה כלי גדול ממדים ואפשר היה לכפות אותו, כלומר לשים אותו הפוך על אדם ולקבור אותו תחתיה. הביטוי עולה ממדרש בתלמוד על הפסוק "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" (שמות יט יז) בהכנות למתן התורה: "מלמד שכפה הקב"ה על ישראל את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם". [post_title] => חידון לחג השבועות – הפתרונות המלאים [post_excerpt] => הפתרונות המלאים לחידון לחג השבועות מלווים בהסברים מפורטים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-03-01 09:32:59 [post_modified_gmt] => 2021-03-01 07:32:59 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=42363 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הפתרונות המלאים לחידון לחג השבועות מלווים בהסברים מפורטים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
כתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

על כתובת חנניה מירושלים

WP_Post Object
(
    [ID] => 31589
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-10-22 14:35:45
    [post_date_gmt] => 2018-10-22 11:35:45
    [post_content] => בתחילת אוקטובר 2018 התפרסמה ברבים כתובת חדשה על אבן שמוזכר בה שם העיר "ירושלים". הכתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

דודלוס או דידלוס

באתר המוזאון מסבירים ששם אביו של חנניה הנזכר בכתובת שאול משמו של האומן מן המיתולוגיה היוונית דדאלוס. נשאלת השאלה מניין הגיעה הווי"ו לשם זה. הכתובת חרותה על אבן, ומטבע הדברים אין דיוק בחריתה כדיוק בכתיבה, ולכן אין לצפות כי צורת האותיות החרותות תהיה מדויקת וקלה לזיהוי. בייחוד הדברים אמורים באותיות דומות, כגון דל"ת ורי"ש או יו"ד וּוי"ו. ובאמת, ההתבוננות בכתובת מגלה שהיו"ד הראשונה של התיבה ירושלים דומה מאוד לאות השנייה של שם אביו של אותו חנניה, ולכן הקריאה דידלוס אינה טובה פחות מן הקריאה דודלוס.[1] הכתיב ביו"ד מצביע על כך שאחרי הדל"ת הראשונה נהגתה תנועה e או i או צירוף ההגיים ay, והוא מתאים יותר להגיית השם דֶדָלוֹס כפי שהוא מוכר מן היוונית.[2] מבדיקת המקורות היווניים עולה כי השם דידלוס אינו שייך רק לאותה דמות מיתית למחצה, אלא היה מצוי למדי במקומות שונים ביוון העתיקה. הוא נקרה במקורות מדרום טורקייה, כגון קסנתוס וקנידוס, מהאיים היווניים, כגון קוס ודאוס, וממקומות אחרים.[3] לכן לא צריך להניח – כפי שהציעו מפרסמי הכתובת – ששם האב שאול דווקא מן הדמות של האומן היווני.

ירושלים ולא ירושלם

החוקרים שפיענחו את הכתובת הדגישו כי זו "כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא", והוסיפו כי "מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (66–70 לספירה)". ואולם כתיב זה מוכר היטב ממגילות מדבר יהודה שנכתבו בימי הבית השני: השם "ירושלים" כתוב בהן כמה עשרות פעמים ביו"ד אחרי הלמ"ד, כגון "במדבר ירושלים" בשורה השלישית של הטור הראשון במגילת המלחמה. אם כן הכתיב "ירושלים" לא היה נדיר בימי הבית השני וסביר להניח שאנשי ירושלים הכירוהו היטב. לפיכך אין תמה שהשם "ירושלים" נכתב בכתובת ביו"ד.

עברית או ארמית

מתוך הדברים האלה אפשר לדון בשאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית. [4] בכתובת יש ארבע תיבות בלבד, שתיים הן שמות פרטיים של האיש ושל אביו, ומהם אי אפשר ללמוד על לשון הכתובת. עוד יש בכתובת המילה בר, היינו 'בן' בארמית, וכן השם ירושלים שנוספה לו המילית מ־. המילה בר מעידה לכאורה על הארמית. ואולם אפשר שהיא חלק מן השם הפרטי, שכידוע אינו מתורגם משפה לשפה. כך למשל האיגרת מאת המצביא שמעון בן כוסבה (המכונה בר־כוכבא) מתחילה כך "משמעון בר כוסבה לאנשי עינגדי", אך האיגרת עצמה כתובה בעברית.[5] בחתימת שטר מימי מרד בר־כוכבא חתמו למשל "יהודה בן יהוסף עד" וגם "שמעון בר יהוסף עד",[6] והשטר עצמו נכתב בעברית, ואף החתימה היא בעברית, שהרי המילה עד עברית היא וכנגדה יש בארמית שהד. דוגמה נוספת: על גלוסקמה (ארון קבורה) מן המאה הראשונה לספירה לערך נמצא כתוב "יהודה בר אלעזר הסופר".[7] המילה הסופר עברית למהדרין (מקבילתה הארמית היא ספרא). אם כן אין בשם הפרטי המכיל את המילה הארמית בר כדי להעיר על לשון הכתוב. עתה נחזור לתיבה מירושלים. שני עניינים בה הנוגעים לשאלה באיזו שפה נכתבה הכתובת. הראשון הוא השימוש במילית החבורה מ־ ולא במילית הפרודה מן. הצורה החבורה (מ־) מרובה במקרא מן המילית הפרודה (מן). אך בימי הבית השני נפוץ השימוש במן הפרודה, ולדעת המדקדקים יד הארמית בדבר – שבה המילית מן הפרודה היא הרגילה באותה תקופה.[8] ואומנם בתעודות ממדבר יהודה מן התקופה ההיא השימוש ב'מן' הפרודה מרובה ביותר (יותר מ־170 פעמים), ואילו השימוש ב'מ־' החבורה ממועט (כ־27 פעמים, ומתוכן רק 5 פעמים בתעודות ארמיות).[9] לפיכך לא זו בלבד שהמ"ם החבורה מעידה על עבריותה של הכתובת אלא היא כנראה אף מעידה שהכתובת אינה ארמית. עדות נוספת לעבריותה של הכתובת עולה מן  הכתיב מירושלים ביו"ד לפני המ"ם הסופית. כאמור הכתיב הזה מצוי במקורות מארץ ישראל מימי הבית השני ואילך הכתובים עברית. החוקרים מודים שלפני זה שם העיר נכתב ירושלם ונהגה מעין yerushalem, ועל דרך זו נמצא בתרגום השבעים שנתחבר במאה השלישית לפני הספירה לערך. ומשם התגלגלה הגרסה הזאת ללשונות אירופה, כגון Jerusalem באנגלית. אולם בימי הבית השני החל לשמש בעברית הכתיב ירושלים המכוון להגייה המקובלת היום, מעין yerushalayim. כך במגילת ישעיהו השלמה מן המגילות הגנוזות ביותר מ־30 מקרים נכתב "ירושלים" כנגד "ירושלם" שבנוסח המסורה.[10] השינוי הזה התרחש בעברית בלבד.[11] לעומת זאת בארמית השם נכתב ללא יו"ד ובניקוד הטברני הלמ"ד מנוקדת בסגול יְרוּשְׁלֶם. אם כן הכתיב מירושלים שבכתובת שנתגלתה מעיד כי נכתבה בעברית ולא בארמית. ראוי אפוא להניח כי הכתובת החדשה כתובה בעברית, ועל כך מצביעים המילית החבורה מ־, והכתיב ביו"ד לפני המ"ם במילה ירושלים. ואילו המילה בר בשמו של "חנניה בר דידלוס" אין בה כדי להעיד כי הכתובת כתובה בארמית. _____________________

[1] הקריאה ביו"ד כבר הוצעה. [2] השם דדאלוס נכתב ביוונית Δαιδαλος. מניחים שצירוף האותיות αι נהגה כ־ay לפחות עד תחילת המאה השנייה לספירה, ולאחר מכן השתנה ל־e ארוכה. הכתיב ביו"ד יפה הן להגייה ב־ay הן להגייה ב־e ארוכה. על השם הזה ראו עוד כאן. [3] כך עולה מחיפוש השם Δαιδαλος בבסיס הנתונים של השמות היווניים במאגר מקוון. [4] בכלי התקשורת הכתובת הוצגה ככתובת ארמית, ב"ישראל היום" ו־ynet, וכן באתר של מוזאון ישראל. [5] ראו ע' ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב, כרך א, עמ' 165. [6] שם, עמ' 113; ובאתר רשות העתיקות. [7] Corpus Inscriptionum Iudaeae/Palaestinae, כרך 1/I, עמ' 273. [8] י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, עמ' 162. [9]  ראו ע' ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב, כרך ב, עמ' 89­–90; 94­–97. [10] י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, עמ' 80–81. [11] יש מחלוקת על סיבות השינוי: יש אומרים שהוא מושפע מן ההגיים שליד התנועה האחרונה, ויש אומרים שיש כאן תיקון יתר. ראו: A. Demsky, “Hebrew Names in the Dual Form and the Toponym Yerushalayim”, in These Are The Names, כרך 3, עמ' 11–20.

[post_title] => על כתובת חנניה מירושלים [post_excerpt] => הכותב מגיב על כמה מן ההנחות של מפענחי הכתובת ומשיב על השאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-01-25 19:45:59 [post_modified_gmt] => 2020-01-25 17:45:59 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=31589 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

הכותב מגיב על כמה מן ההנחות של מפענחי הכתובת ומשיב על השאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
איור שדה שיבולים והכיתוב: ניבים מתנובת השדה

ניבים מתנובת השדה

WP_Post Object
(
    [ID] => 1044
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-05-12 11:16:00
    [post_date_gmt] => 2013-05-12 08:16:00
    [post_content] => 

ניבים מתנובת השדהעל פי המסופר בספר בראשית החל האדם את דרכו בגן עדן אשר סיפק לו את כל צרכיו. אך לאחר שאכל מפרי עץ הדעת הוא גורש משם, ונגזר עליו לפעול בעצמו להשגת מחייתו: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ..." (בראשית ג, יט). מאז היה הלחם למזונו המרכזי של האדם, והשגתו – לעיקר עמלו עלי אדמות.

חשיבותה של עבודת האדמה בחיי האדם – בעת העתיקה וגם אחריה – באה לידי ביטוי במילים ובניבים הלקוחים מתחום גידול הדגן ועיבודו. כך למשל המילים יְבוּל ושָׂדֶה רגילות בעברית ובלשונות אחרות בשימושים מושאלים כגון 'שדה ראייה', 'שדה פעולה', 'יבול שיריו'. שם התואר בּוּר משמש בלשוננו למן ספרות חז"ל לציון שדה שלא נחרש, ובהשאלה גם לציון אדם חסר השכלה כגון בצירוף 'בּוּר ועם הארץ' או בשם המופשט בּוּרוּת.ניבים מתנובת השדה

הפועל חָרַשׁ הושאל לציון מחשבה ותכנון פעולה: "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן, וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ" (איוב ד, ח), ורש"י מפרש: "כחורש זה שמכין לפני הזריעה, ואחרי כן זורעים במעשיהם...". בתנ"ך נזכרים גם 'חורשי רע' ו'חורשי טוב', ובעברית החדשה חורשים מזימות. משמעויות נוספות של הפועל חָרַשׁ נוצרו בלשון הדיבור: הָלַךְ או נָסַע הרבה ('לחרוש את הארץ') וגם לָמַד הרבה ('לחרוש למבחן', 'חרשן'). בשימושים אלו החרישה מייצגת עבודה יסודית ומאומצת, ומכאן גם הביטוי 'חריש עמוק' לציון פעולה יסודית ושיטתית.

עבודת האדמה הניבה בלשוננו כמה ניבים וביטויים:

קרקע פורייה – בסיס נוח להיווצרות או להתרבות של תופעה מסוימת, כגון "משחק משותף הוא קרקע פורייה ללמידה". יש גם ביטוי רחב יותר: 'נפל (כזרע) על קרקע פורייה', כגון "סיסמאות של צדק ושוויון נפלו על קרקע פורייה בליבם של צעירים שהתמרדו במציאות".

קרקע בתולה – קרקע שלא עובדה מעולם. בהשאלה: נושא או תחום שטרם עסקו בו ושטרם נחקר. לדוגמה: "בתחום המינוח הרפואי מצא ד"ר מזי"א קרקע בתולה וכר נרחב לעבודת התרגום שלו".

הכשיר את הקרקע – עָרַךְ הכנות לקראת שינוי או פעולה – בעיקר בקרב הגורמים הקשורים לעניין. לדוגמה: "נציגי החברות נפגשו ביניהם כדי להכשיר את הקרקע לקראת מיזמים משותפים". הצירוף משמש גם במשמעות 'יצר בסיס נוח לדבר'. לדוגמה: "רצף האירועים והשפל הכלכלי הכשירו את הקרקע למהפכה".

נסתחפה שדהו – הורע מזלו, נגרם לו נזק כבד שאי אפשר לתקנו (על פי משנה כתובות א, ו).

הולך בתלם – תלם הוא חריץ ישר שהמחרשה עושה באדמה. את דימוי ההליכה בתלם אפשר למצוא במשמעויות שונות בעיתונות העברית של המחצית הראשונה של המאה העשרים – על רקע העבודה החקלאית שעסקו בה החלוצים: הליכה בדרכו של מישהו אחר, עשייה שגרתית וחסרת מעוף, עבודה מסורה, צייתנות ומשמעת ועוד. בהמשך התקבע הצירוף 'הולך בתלם' לציון אדם הנוהג על פי מוסכמות החברה.

נשא בעול  עול הוא מוט כבד המונח על צוואר הבהמה ומחבר אליה את המחרשה. בהשאלה עול הוא עמל, סבל וצער. במגילת איכה נאמר "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו" (ג, כו) ובמסכת אבות נזכר "נושא בעול עם חברו" (ו, ו) –כנראה מי שמשתתף בצערו של חברו ומסייע לו. כיום משתמשים בצירוף 'נָשָׂא בעול' או 'מָשַׁךְ בעול' במשמעות 'עשה את העבודה המוטלת עליו', 'מילא חובתו כראוי'. המילה עול משמשת במשמעות מושאלת בניבים נוספים ובהם: 'עול מצוות', 'הכביד את עוּלו' (=לָחַץ, הִקשה, הגביר את דרישותיו), 'פרק עול' או 'פרק כל עול' (=מרד, התפקר).

זָרַע אל קוצים – מקור הביטוי בירמיהו ד, ג: "נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים". הנביא קורא לעם לחרוש את השדה לפני הזריעה, ולא לזרוע באדמה מלאה קוצים שבה התבואה אינה עולה יפה. ככל הנראה הנמשל הוא שלשם חזרה אמיתית בתשובה יש לסור לגמרי מן המעשים הרעים. כיום משמש הביטוי 'זרע אל קוצים' במשמעות טרח לחינם, עמלו היה לשווא.

שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור – פתגם ממגילת קהלת (יא, ד) המותח ביקורת על מי שנוקט זהירות מופרזת ונמנע מעשייה בשל חששות שווא.

בקצירת האומר – בקיצור, בלי להאריך בדברים. משחק מילים שנוצר בספרות העברית החדשה על פי 'קצירת העומר' – קציר שיבולי השעורים הראשונות שנעשה בחג הפסח.

לא תחסום שור בדישו – דיש הוא מלאכת הפרדת גרגרי התבואה מן השיבולים. בעת העתיקה נעשתה מלאכת הדיש באמצעות שור: השור היה הולך על השיבולים ורומס אותן ברגליו או במוֹרַג – לוח רחב וכבד שבתחתיתו נעוצות אבנים – שחובר אליו. בשעת הדיש היה השור אוכל לעיתים מן התבואה, וכדי למנוע צער בעלי חיים אסרה התורה לשים מחסום לפיו בעת עבודתו (דברים כה, ד). בשיח הציבורי הביטוי משמש לעיתים לתיאור טובות הנאה שמקבלים עובדים במקומות עבודה מסוימים.

כמוץ ברוח, כמוץ לפני רוח – משל לדבר בן־חלוף (ישעיהו יז, יג; תהלים לה, ה). מוץ הוא הקליפה הדקה העוטפת את גרגרי הדגן. לאחר הדיש מפרידים בין חלקי התבואה על ידי זרייתם – העפתם מעלה באמצעות מִזְרֶה (מעין קילשון עץ). בזרייה נופלים ראשונה הגרגרים הכבדים, ואילו המוץ – הקל ביותר – מתפזר הרחק עם הרוח.

מה לתבן את הבר – מה לשני דברים אלו יחד? (טפל עם עיקר, רע עם טוב וכדומה). תבן הוא הקש שנקצץ בדיש, ובר הוא התבואה, גרגרי הדגן. מקור הביטוי בירמיהו כג, כח, אך מדברי התלמוד על פסוק זה ירשנו ביטוי בעל משמעות הפוכה: "אי אפשר לבר בלא תבן" (בבלי ברכות נה ע"א) – אין עיקר בלא טפל, אין טוב בלא שום רע. בעברית החדשה נוצרו ביטויים נוספים הקשורים לבר ולתבן: 'לבור את הבר מן התבן' – לבחור רק במה שרצוי, להתמקד בעיקר, וכן 'לבור את התבן מן הבר' – לסלק את מה שאינו רצוי. גרסה אחרת של הביטוי היא 'לבור את הבר מן המוץ' או 'לבור את המוץ מן הבר' – שכן גם את המוץ מפרידים מגרגרי התבואה. ריבוי הגרסאות ואי־הכרת הריאליה החקלאית אף הולידו ביטויים חסרי היגיון כגון 'לבור את המוץ מן התבן'.

רחיים בצווארו – יש עליו נטל כבד – בייחוד בהקשר של פרנסת המשפחה. כדי לטחון קמח היו מחברים את אבן הרחיים העליונה אל צוואר הבהמה במוט עץ. הבהמה הייתה הולכת סביב הרחיים, והאבן העליונה (רֶכֶב) הייתה מסתובבת וטוחנת את הגרגרים שעל האבן התחתונה (שֶׁכֶב). מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: "אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה. רבי יוחנן אמר: רחיים בצוארו ויעסוק בתורה?!" (קידושין כט ע"ב).ניבים מתנובת השדה

טחן קמח טחון – אמר דברים ידועים, חזר על דברי אחרים. בתלמוד הבבלי (סנהדרין צו ע"ב) מסופר כי לאחר שהתגאה נבוזראדן הבבלי על שהחריב את המקדש יצאה בת קול ואמרה: "עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת" – עַם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת. כלומר: לא אתה עשית כל זאת, כי הדבר כבר נעשה בידי שמיים. את טחינת הקמח הטחון הגמרא מדייקת מלשון הכתוב באחת הנבואות על בבל: "קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח" (ישעיהו מז, ב) – טחני את מה שהוא כבר קמח.

עובד אדמתו ישבע לחם – פתגם בשבח העבודה והחריצות המופיע פעמיים בספר משלי (יב, יא; כח, יט). פתגמים קרובים: "אם אין אדם חורש בימות החמה – מה יאכל בימות הגשמים?" (על פי ילקוט שמעוני לפסוק זה), "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט), "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" (תהלים קכו, ה).

כתבה: תמר קציר (כץ)

קובץ להדפסה [post_title] => ניבים מתנובת השדה [post_excerpt] => חשיבותה של עבודת האדמה בחיי האדם – בעת העתיקה וגם אחריה – באה לידי ביטוי במילים ובניבים שנלקחו מתחום גידול הדגן ועיבודו לתחומי חיים אחרים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%93%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-05-28 21:37:29 [post_modified_gmt] => 2023-05-28 18:37:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1044 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

חשיבותה של עבודת האדמה בחיי האדם – בעת העתיקה וגם אחריה – באה לידי ביטוי במילים ובניבים שנלקחו מתחום גידול הדגן ועיבודו לתחומי חיים אחרים.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במינוח המקצועי


בַּר
לרשימה המלאה
בריאות הציבור (תשפ"ב, 2022)
לֹא בַּר-גִּלּוּי בכלים הקיימים; כגון גידול
תַּחַת סַף הַגִּלּוּי , תַּת-סִפִּי במבחנים הקיימים; כגון עומס נגיפי

undetectable tumor, viral load, etc.
המונח אושר לראשונה בשנת תש"ף (2020)
בריאות הציבור (תשפ"א, 2021)
גּוֹרֵם סִכּוּן בַּר שִׁנּוּי גורם סיכון אשר שינוי שנעשה בו מביא לשינוי בתוצאה

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 1 (טהור, נקי, ברור) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים: , , , , , , ,
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 17 (רכיב של שם פרטי) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 5 (רשות) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 2 (בֵּן, רכיב של שם פרטי) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 3 (תבואה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 4 (שדה, חוץ) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 6 (מילת יחס: 'מלבד, חוץ מן') ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.001%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר 12 (בֵּן) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך בַּר ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>