WP_Post Object
(
    [ID] => 94760
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-23 17:32:52
    [post_date_gmt] => 2024-06-23 14:32:52
    [post_content] => בית קפה, בית מרקחת ובית קולנוע הם כולם בניינים של ממש. אך בתקופת ההשכלה שימשה בלשוננו המילה 'בית' שימוש חופשי בהרבה: אם לציון חדרים – כגון בית מבשלים, ואם לציון פריטי לבוש ואביזרים – כגון בתי עיניים.
[presto_player id=94750]
    [post_title] => יוצאים מהבית
    [post_excerpt] => בית קפה, בית מרקחת ובית קולנוע הם כולם בניינים של ממש. אך בתקופת ההשכלה שימשה בלושננו המילה 'בית' שימוש חופשי בהרבה: אם לציון חדרים – כגון בית מבשלים,  ואם לציון פריטי לבוש ואביזרים – כגון בתי עיניים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%a6%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 20:48:52
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 17:48:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94760
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 35237
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-05-30 13:29:40
    [post_date_gmt] => 2019-05-30 10:29:40
    [post_content] => המילה כְּנֵסִיָּה עולה בספרות חז"ל במשמעות 'כינוס, 'אספה': "כל כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים" (אבות ד, יא).[1]

עד סוף המאה השמונה עשרה שימשה המילה כנסייה לצד המילה כְּנֶסֶת הן תמורת אספה או התכנסות בעלות צביון מיוחד הן תמורת בית תפילה יהודי. במשמעות האחרונה שימש לרוב הצירוף בתי כנסיות – הנוהג גם הוא בלשון חכמים (במשמעות בתי כנסת) – אך לעיתים כנסיות בלבד, לדוגמה: "וכמה מנהגי תפִלות בכנסיות שכלם נכוחות" (מתשובות האיי גאון בר' שרירא, תחילת המאה ה־11).
כנסייה במשמעות רפובליקה
הסופרים העבריים מסוף המאה השמונה עשרה החלו להשתמש במילה כנסייה תמורת רפובליקה: "אגוז מוסקאטי (מוסקאטן נוס) גדל רק באי (מאלוקי) בהודו מזרחי' אשר לכנסית האלאנדי (רעפובליק האלאנד)" (ברוך לינדא, ראשית לימודים א, 1788). הקשר בין השניים ברור – רפובליקה היא צורת ממשל שבה השלטון אינו עובר בירושה אלא נתון לבחירת העם, ונציגיו הם שעומדים בראש. כך מסביר ר' מרדכי אהרן גינצבורג (רמא"ג) בספרו תולדות בני האדם (1835): "מדינה מתנהגת בעצת העם על פי רוב הדעות תקרא בשם ממשלת העם (Demokratie) או כנסיה (Republik)".

היו שנתנו את הכינוי כנסייה גם לישויות מדיניות שאינן רפובליקות, לרוב כאשר מאפיינת אותן התאגדות חופשית של הציבור: "כנסיות בני הברית" [=ארצות הברית], "כנסית מאסאכוזעטס" [= מסצ'וסטס] (יששכר בער גורדון, שבילי עולם חדש, 1870).
איך נקשרה המילה כנסייה לעולם הנוצרי?
נראה שביסוד הקשר הזה עומדת המילה הלועזית ecclesia. מקורה ביוונית – ἐκκλησία – ולאורך הדורות שימשה בכמה וכמה הקשרים שעניינם 'התכנסות', 'אספה'. ביוון העתיקה היא ציינה 'אספת עם'. יששכר בער שלזינגר השתמש במילה כנסייה לתרגום מונח זה בהקשר היווני במאמרו על פיתגורס (ביכורי העתים יא, 1830). דוגמה נוספת לשימוש במילה כנסייה כנגד המילה ecclesia נמצא במאמר מאת ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק):
עוד השערה אחת נעיר בזה, הגם כי מרופה היא בידנו; וזה כי במקרא היוונית של היהודים היוונים [תרגום השבעים], שכבר זכרנוה בקודם, מכונה ספר זה [קהלת] בשם עקקלעזיאסטעס, וכנסת בלשון יווני עקקלעזיא; והנה קראו לספר על שם מחברו, היינו, אחד מבעלי הכנסיה [כלומר מאנשי כנסת הגדולה]. (מאמר בכתב העת כרם חמד ה, 1841; כונס בספרו מורה נבוכי הזמן, 1851)
זיקה זו בין 'כנסייה' ל־ecclesia הכשירה אותה לשמש גם במשמעות שקיבלה המילה ecclesia מראשית הנצרות – קהילת המאמינים ומקום התפילה. ואומנם במאה התשע עשרה אנו מוצאים לראשונה את הקישור בין כנסייה לקהילת מאמינים נוצרית: "הכנסיה הנוצרית היונית בירושלים" (יצחק בער לוינזון, אפס דמים, 1837); "כנסיית האוונגלי" ו"כנסיית הקאטולי" (המגיד בעריכת אליעזר ליפמן זילברמן, 1857) ועוד. עם זאת באותה העת המילה כנסייה כשלעצמה המשיכה לשמש בהקשרים כלליים ולא נתפסה כמיוחדת לקהילות הנוצריות.

אצל שלום יעקב אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים) אפשר למצוא לראשונה שימוש במילה כנסייה כשלעצמה כנגד Kirche (בגרמנית; המונח המקביל ל-Church) – הן בהוראת קהילת המאמינים הן בהוראת בית התפילה. כך תרגם מנדלי מן המקור הגרמני בספרו תולדות הטבע א (1862): "חלק אחד מן השלל והמלקוח ישא לו המלך, חלק שני תקח לה הכנסיה (קירכע), ואת החלק השלישי יחצו הצידים ביניהם"; "אמנם את העורות יתנו אל הכנסיה (קירכע) כי כן דבר הדת". ולציון בית התפילה הנוצרי עצמו: "הנשים באהל (נאננען) מכנסיה סט. אנטאינע" (שם). מנדלי הוסיף להשתמש כך ב'כנסיה' בכמה מספריו הבאים, לרבות תמורת Церковь הרוסית (המקבילה ל־Kirche ול־ churchהאנגלית), ובעקבותיו הלכו חיבורים רבים בשלהי המאה התשע עשרה.
המילה כנסייה במאה העשרים
לקראת סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הולך ופוחת השימוש במילה כנסייה תמורת רפובליקה (בן־יהודה ביקש לחדש תמורתה את החלופה העברית קְהִלִּיָּה). אך לצד זאת זכתה לעדנה מחודשת ההוראה 'אספה' של ציבור, ובייחוד של נבחריו (תמורת 'קונגרס'), כגון "הכנסייה הארצישראלית הראשונה", גוף דמוי פרלמנט מייסודו של מנחם אוסישקין, שהתכנסה באוגוסט 1903, "כנסית התאחדות עורכי־הדין בין הלאומית" (דאר היום, 1926), "כנסית ההתאחדות העולמית של צעירים עבריים" (הארץ, 1926) ו'הכנסייה הגדולה' של אגודת ישראל שהתכנסה תחת שם זה עד סוף שנות השבעים. הופעתה המחודשת של המילה החז"לית ועידה בשנות העשרה של המאה העשרים והתייחדותה של 'כנסת' להקשרים מדיניים וציבוריים בארץ ישראל דחקו בהדרגה את השימוש ב'כנסייה' בהוראת 'קונגרס'.

נראה שהשימוש בכנסייה לציון בית תפילה נוצרי הלך ותפס את מקומו למן ראשית שנות השלושים. אל המילון העברי המשמעות הזאת הגיעה רק ב"מלון חדש" של אבן־שושן משנות החמישים. ב"מלון עברי" מאת יהודה גור שפורסם בשנת תש"ו (1946) המשמעות הזאת עדיין אינה מתועדת.

כיום כנסייה היא בעיקר בית תפילה של נוצרים, וגם צורת הרבים כנסיות רגילה במשמעות זו.
* * *
לפנינו דוגמה מעניינת לתהליך שבו מילה כללית מן העברית הקלסית התגלגלה לשימוש ייחודי בעת החדשה. סופרי העברית המתחדשת חיפשו מונח עברי פנוי וזמין תמורת מונחים לועזיים המביעים רעיון דומה (רפובליקה, קונגרס, אקלזיה), אך ב'תחרות' על משמעות המילה גברה הכנסייה כתמורה הרווחת ל־Church. תרמו לכך בין השאר הופעתן של מילים עבריות נוספות תמורת רפובליקה וקונגרס ובידול המשמעות בין 'כנסייה' ובין "תאומתה" הוותיקה 'כנסת'. מובן כי התקבלותן ההדרגתית של הוראות אלה והתייחדותה של כנסייה להן בלבד לא היו מתחוללות לולא ציבור הדוברים היה נכון לאמץ את המעבר.

 
כתבו: ויקי טפליצקי בן־סעדון ונריה ריבלין
_______________________
[1] המילה כנסייה נוצרה בגזירה לאחור מצורת הרבים כנסיות – שהיא צורת הרבים של כנסת. על כך ראו כאן.
    [post_title] => כנסייה
    [post_excerpt] => עד סוף המאה השמונה עשרה שימשה המילה כְּנֵסִיָּה לצד המילה כְּנֶסֶת הן תמורת אספה או התכנסות בעלות צביון מיוחד הן תמורת בית תפילה יהודי.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-01-06 14:49:09
    [post_modified_gmt] => 2022-01-06 12:49:09
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=35237
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 101
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-09-11 12:26:11
    [post_date_gmt] => 2012-09-11 09:26:11
    [post_content] => לצירוף בית כנסת שתי צורות ריבוי תקניות: בתי כנסת ובתי כנסיות.

דרך הריבוי הרגילה של צירופי סמיכות בלשוננו היא על ידי ריבוי הנסמך (הרכיב הראשון בצירוף): בני אדם, בתי ספר, שִׂמלות כלה, נעלי בית, שעוני יד, וכך גם בתי כנסת.

ואולם בלשון חז"ל, אשר ממנה ירשנו את הצירוף בית כנסת, משמש דווקא הריבוי בתי כנסיות. דרך ריבוי זו – של הנסמך והסומך גם יחד – מוכרת מצירופים נוספים בספרות חז"ל: בתי מדרשות, בתי דינין, בעלי בתים, ראשי שנים, ערבי שבתות, מיני בשמים, דיני נפשות ועוד. חוקרי הלשון מציינים כי דרך ריבוי זו מצויה במיוחד בצירופים שבהם הסומך נושא את עיקר המשמעות של הצירוף ואילו הנסמך הוא מילה כללית דוגמת 'בית' או 'בעל'. ריבוי שני רכיבי הסמיכות נחשב לאחד ממאפייניה של לשון חז"ל, אם כי אפשר למצוא דוגמתו כבר בספרות המקראית מימי בית שני ('חרשי עצים', 'עמי הארצות', 'אנשי שמות') ופה ושם אף בספרות המקראית הקלסית ('לוחות אבנים', 'חרבות צורים').

צורת הרבים כנסיות אופיינית אף היא ללשון חז"ל (לעומת הצורה המתבקשת כְּנָסוֹת). ברובד לשון זה אנו מוצאים לעיתים את צורן הרבים המורחב ־יוֹת או ־אוֹת, כגון אות–אותיות, מִשְׁנָה–משניות, פרשה–פָּרָשיות, פקעת–פקעיות, שלשלת–שלשלאות, מרחץ–מרחצאות.

מצורת הרבים כנסיות נוצרה בגזירה לאחור המילה כְּנֵסִיָּה כבר בתקופת חז"ל, ומשמעה 'כינוס': "כל כנסייה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים" (אבות ד, יא). זו משמעות המילה למשל בכינוי 'הכנסייה הגדולה' – הכינוס המרכזי של אגודת ישראל. ואולם כנסייה כיום היא בעיקר בית תפילה של נוצרים, וגם צורת הרבים כנסיות רגילה במשמעות זו.

בעברית בת ימינו רווחת יותר צורת הריבוי בתי כנסת העולה בקנה אחד עם דרך הריבוי הרגילה של צירופי הסמיכות, ואילו הצורה בתי כנסיות משמשת בעיקר בלשון הגבוהה ובספרות.

נעיר כי ריבוי הנסמך והסומך גם יחד משמש בימינו בעיקר כשכל אחד מהם מציין רבים במציאות, כגון 'תושבי הערים' (תושבים מכמה ערים לעומת 'תושבי העיר' – תושבים מעיר אחת), וכך גם 'הישגי המתמודדות' (לעומת 'הישגי המתמודדת'). ויש צירופי סמיכות שביסודם הסומך ברבים, כגון 'גן ילדים', 'מועצת תלמידים', 'שדה חמניות'.
    [post_title] => בתי כנסת ובתי כנסיות
    [post_excerpt] => שתי צורות הרבים 'בתי כנסת' ו'בתי כנסיות' הן תקניות. הראשונה עולה בקנה אחד עם דרך הריבוי הרגילה של צירופי הסמיכות, ואילו השנייה משמשת בעיקר בלשון הגבוהה ובספרות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%aa%d7%99-%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-01-04 09:03:58
    [post_modified_gmt] => 2022-01-04 07:03:58
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=101
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1020
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-02-06 13:34:00
    [post_date_gmt] => 2012-02-06 11:34:00
    [post_content] => בכנסת נפגשים לא רק חבריה, אלא גם מילים עבריות הקשורות בה ובעבודתה. ראשונה היא כמובן הַכְּנֶסֶת עצמה: שמה נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני. במקור כְּנֶסֶת, כמו התכנסות, היא אספה והתוועדות, כגון בצירוף בֵּית כְּנֶסֶת – מקום שמתכנסים בו לתפילה בציבור. הַכְּנֶסֶת היא שמו הפרטי של בית המחוקקים הישראלי (בלעז פרלמנט).

מקום מושבה זכה לשם מיוחד: מִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. מִשְׁכָּן הוא מקום מגורים, מקום לשכון בו. בתנ"ך התייחד הַמִּשְׁכָּן לציון האוהל ששכן בו ארון העדות, וכיום המילה מִשְׁכָּן משמשת לציון מבנים בעלי חשיבות ציבורית.

האספה הכללית של חברי הכנסת נקראת מְלִיאָה – מילה שביסודה היא שם פעולה של מָלֵא, כגון בפיוט של יניי "וַיִּמְנוּ לִמְלִיאָתוֹ [של הירח]". בתלמוד הירושלמי מְלִיאָה היא שדה מלא או ערוגה מלאה – לעומת צמח יחיד. בעת החדשה החלה מילה זו לשמש תרגום ל־plenum ('אספה בהשתתפות כל החברים'; plenum בלטינית פירושו מָלֵא).

כדי להבחין בין שְׁאֵלָה שחברי כנסת מציגים לשר בעניין הנתון באחריותו ובין שאלה סתם נבחרה המילה הארמית שְׁאִילְתָה – שאינה אלא מקבילתה של המילה שְׁאֵלָה.

כמה מילים ממשכן הכנסת היו במקורן בעלות משמעות כללית יותר ונעשו למונחים מוגדרים בהקשר זה. מִפְלָגָה (בניקוד זה) נוצרה על פי מילה יחידאית בתנ"ך: "לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם" (דברי הימים ב לה, יב), ובעת החדשה השתמשו בה לציון קבוצה, כיתה ובעיקר בהקשר הפוליטי. כיום היא קבוצה מאורגנת בעלת עמדה פוליטית וחברתית השואפת להגיע לשלטון. סִיעָה מוכּרת מספרות חז"ל ומן הארמית (סיעתא). היא מציינת חבורה של אנשים, כגון בצירופים 'שמאי וסיעתו', 'הלל וסיעתו', ונראה שהיא קשורה לסיוע (חבורה שאנשיה מסייעים זה לזה. בכך היא נבדלת ממפלגה הקשורה דווקא לפילוג). מקבילה לה שִׁיעַה בערבית (מכאן השיעים, כת הנאמנים למשפחת הנביא מוחמד). בכנסת סִיעָה היא קבוצת חברי הכנסת ממפלגה מסוימת.

ויש גם תופעה הפוכה – מונח ייחודי שנעשה למילה כללית: את המילה כֶּנֶס חידש כנראה איש ועד הלשון השר דוד רמז במיוחד לסדרת ישיבות של הכנסת (כנס הקיץ וכנס החורף של שנה אחת הם מוֹשָׁב). ואולם לא עבר זמן רב והמילה כֶּנֶס יצאה מתחום הכנסת ונעשתה מילה נרדפת לכינוס.

מילים כלליות מן המקורות שנעשו למונחים יש גם ברשות המבצעת: המילה מֶמְשָׁלָה מציינת במקור את פעולת השליטה, למשל "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א, טז), ומכאן גם את אנשי השלטון: "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ [של מלך אשור] עִמּוֹ" (דברי הימים ב לב, ט). כיום מֶמְשָׁלָה היא חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה. את המילה שַׂר עצמה קבעה הממשלה הזמנית בישיבה הראשונה יומיים לאחר הכרזת המדינה. עוד הצעות שעלו בישיבה לחלופה עברית ל'מיניסטר' הן מֻרְשֶׁה, נֶאֱמָן ונָגִיד. בתנ"ך שַׂר הוא מנהיג, ממונה ומפקד (למשל 'שר אלפים') וגם איש נכבד, וכך שימשה המילה עד קום המדינה. השם הפרטי שָׂרָה קשור כמובן לשׂר וקרוב במשמעותו לשם מִלְכָּה (באכדית שַׁרֻּ הוא מלך).

הספרות העברית לדורותיה העמידה לרשותה של כנסת ישראל את רוב המילים שנזקקה להן עוד מראשיתה. להן הוסיפה האקדמיה כמה חידושים: שְׁדֻלָּה (לובי), בְּחִירוֹת מַקְדִימוֹת (פריימריז), וַעֲדַת שָׁעָה (ועדה אד הוק) וגם צמד המילים יַחְדָּה ונֶגְדָּה (קואליציה ואופוזיציה), המחכות עדיין לשעתן.
כתבו: רונית גדיש ותמר כץ
קובץ מעוצב (להדפסה)

    [post_title] => עברית ממשכן הכנסת
    [post_excerpt] => השם כְּנֶסֶת נקבע במושב הפתיחה של האספה המכוננת כחצי שנה לאחר קוּם המדינה על פי כנסת הגדולה – אספת החכמים שהנהיגה את העם היהודי בראשית ימי הבית השני.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%9f-%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%a1%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-11-04 08:58:43
    [post_modified_gmt] => 2022-11-04 06:58:43
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1020
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)