WP_Post Object
(
    [ID] => 65557
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2022-09-21 16:33:09
    [post_date_gmt] => 2022-09-21 13:33:09
    [post_content] => המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.

המילה המקראית בָּחוּר שקולה במשקל פָּעוּל. במילים מן המשקל הזה הקמץ נחטף בנטייה ובמקומו בא שווא או חטף: שָׁמוּר–שְׁמוּרִים, חָתוּל–חֲתוּלָה. לא כן המילה בָּחוּר – היא מנוקדת בקמץ בבי"ת, אבל בנטייה היא באה בפתח: "כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים" (שופטים יד, י), "בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים" (שמואל א ח, טז).[1] הפתח במילים הנטויות מלמד אפוא על משקל אחר – משקל פַּעוּל (היעדר הדגש ב־ח קשור בהיות העיצור גרוני, כמו 'רַחוּם' לעומת 'חַנּוּן').[2]

קשה לקבוע בוודאות מה פשר העניין. בחור היא מילה עברית עתיקה, וספק אם היא מצויה בלשונות שמיות אחרות. יש מחוקרי הלשונות השמיות ששִחזרו צורה כזו בכתבי אוגרית (בהוראה דומה) במכפל בחי"ת, כלומר כמו בצורת הרבים בַּחוּרִים. ייתכן כי בשלב קדום כלשהו שימשו שתי צורות יחיד, לא רק זו שבקמץ הידועה לנו, אלא אף אחרת – בפתח ודגש, וממנה נשתלשלה מערכת הנטייה הזאת.

המילה בָּחוּר ונטייתה בַּחוּרִים רווחת במקרא בהוראת 'אדם צעיר'. לצידה באה המילה בָּחוּר בהוראה מעט שונה – 'נבחר', 'מי שבחרו בו' (בצורת בינוני־פעוּל של משקל קל), בעיקר בהקשר של יציאה למלחמה: "מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כׇּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ, טז),[3] ואף בצורת הרבים כדין – בשווא: "וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם" (שמואל ב י, ט). ייתכן כי דמיון המשמעות של שתי הוראות המילה בָּחוּר, 'אדם צעיר' לצד 'לוחם', הביאו להשוואת צורת היחיד בקמץ.
בחור ובחורה
בת זוגו של בחור בתנ"ך היא בתולה: "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים" (תהלים קמח, יב); "כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יׇּפְיוֹ, דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת" (זכריה ט, יז). צורת הנקבה בחורה עולה לראשונה רק בלשון חז"ל. על פי נטיית המילה בחור במקרא בפתח, אך טבעי היה לקבוע כך גם את צורת הנקבה: בַּחוּרָה, בַּחוּרוֹת וכו'.

--------------------------------------------------------------
[1] בתנ"ך אף נזכר שם מקום בשם בחורים, מצפון לירושלים בנחלת בנימין, ומעניין שהוא קרוב אל יישוב קדום אחר בשם עלמון (כנראה מן המילה המקבילה 'עלם').
[2] בשורש בח"ר ובהוראה דומה נגזרות גם צורות רבים במשקל פְּעוּלִים/פְּעוּלוֹת שאינן מורות ריבוי פרטים, אלא שם עצם מופשט: בְּחוּרִים ו־בְּחוּרוֹת (בדומה ל'נְעוּרִים' או 'זְקוּנִים'): "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ" (קהלת יא, ט); "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו [=מצעירותו]" (במדבר יא, כט).
[3] לדעת רבים הוראה זו היא המשתקפת מן הפסוק בשיר השירים: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (ה, טו), שממנו הביטוי 'בחור כארז'.
    [post_title] => בחור ובחורה
    [post_excerpt] => המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8-%d7%95%d7%91%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-06-12 17:27:03
    [post_modified_gmt] => 2023-06-12 14:27:03
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=65557
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)