WP_Post Object
(
    [ID] => 143
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-05-16 11:14:33
    [post_date_gmt] => 2012-05-16 08:14:33
    [post_content] => מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית. ואולם גם הניקוד סַפְרוּת מתועד בחלק מן המילונים העבריים הכלליים.

כבר בימי הביניים שימשה בלשוננו המילה ספרות, אך במשמעות אחרת: מלאכת הסוֹפֵר. לדוגמה: "ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר, והיה מתפרנס משכר ספרותו" (חובות הלבבות שער ד, פרק ז). מקבילתה הארמית של ספרות במשמעות זו היא סָפְרוּתָא. המילה מוכרת מן הסורית וכן מן התלמוד הירושלמי (שם בכתיב 'ספרותה'), והיא גזורה משם המקצוע סָפַר, סָפְרָא (=סוֹפֵר). כפי שמסביר חוקר הלשון מרדכי מישור, מן הצורה הארמית סָפְרוּתָא מתגלגל הניקוד בפתח סַפְרוּתָא ובלבוש עברי: סַפְרוּת.

השימוש במילה ספרות במשמעות literature מוכר מכתבי המשכילים במחצית השנייה של המאה התשע־ִעשרה, ושני סופרים בני התקופה נזכרים במחקר כמחדשים אפשריים של המילה: ש"י אברמוביץ, הוא מנדלי מוכר ספרים, וא"ב גוטלובר. ברוב הטקסטים המילה אינה מנוקדת, אך באיגרת שכתב אברמוביץ בשנת תרכ"א (1861) מנוקד: הַסִפְרוּת. לצד המילה ספרות שימשו בתקופת ההשכלה באותה משמעות המילה הלועזית לִיטֵרָטוּר, לִיטֵרָטוּרָה והמילה סִפְרָה, שמקורה בתהלים נו, ט: "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ" (מקובל לפרשה שם 'סֵפֶר').

ניקודה של המילה ספרות במשמעות literature היה נתון במחלוקת בקרב הלשונאים, כפי שאפשר להיווכח מטורי לשון מאמצע המאה העשרים. תומכי הניקוד סַפרות נשענו על ניקוד המילה במשמעות מלאכת הסופר. כנגד זה כתב יצחק אבינרי כי בעיניו מדובר דווקא בנימוק בעד הניקוד בחיריק. כך, הוא סבר, תהיה הבחנה ברורה בין סַפרות 'מִשׂרת הסופר' ובין סִפרות 'כלל היצירות הכתובות'.

עוד טענו תומכי סַפרות כי משקל פִּעְלוּת בחיריק אינו יפה לעניין משום שהוא מציין בעיקר מידות פגומות, כגון רִשְׁעוּת, סִכְלוּת, שִׁכְרוּת, תִּפְלוּת. ואולם תומכי הניקוד סִפרות הראו שמשקל פִּעְלוּת אינו מציין בהכרח תכונות שליליות, שהרי שקולות בו גם מילים כגון צִדְקוּת, רִפְאוּת. הם טענו גם שיש יתרון לניקוד סִפרות בשל זיקתו לחיריק בנטיית המילה סֵפֶר (סִפְרִי, סִפְרֵי־ וכו') ובמילה המקראית הנזכרת סִפְרָה.

שני הצדדים בוויכוח יצאו מהנחה משותפת שיש לראות בספרות מילה השקולה בְּמשקל, והמחלוקת היא אם משקל זה הוא פִּעְלוּת או פַּעְלוּת. בעיקרון יכולה להיות גם גישה אחרת, ולפיה המילה ספרות היא צירוף של 'סֵפֶר' והסיומת ־ִוּת. לפי גישה זו יש עדיפות לניקוד סִפרות שהרי צורת היסוד של המילה סֵפֶר היא 'סִפְר' (ומכאן הנטייה בחיריק סִפְרי וכו').
טורי העיתונים נפנו מאז לעסוק בעניינים אחרים, וכאמור הצורה התקנית שנקבעה במונחי האקדמיה היא סִפְרוּת בחיריק.
    [post_title] => סִפְרוּת או סַפְרוּת?
    [post_excerpt] => מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-08-02 15:05:45
    [post_modified_gmt] => 2022-08-02 12:05:45
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=143
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)