WP_Post Object
(
    [ID] => 11621
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2015-08-06 15:18:00
    [post_date_gmt] => 2015-08-06 12:18:00
    [post_content] => 
הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן ייחודיים בצורתם. הם דומים לפעלים דוגמת נוֹפֵף וסוֹבֵב (משקל פּוֹלֵל של בניין פיעל), הִתְנוֹפֵף והִסְתּוֹבֵב (משקל הִתְפּוֹלֵל של בניין התפעל), אבל שני העיצורים האחרונים שלהם אינם זהים. מהו אפוא השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?
ביסודם של פעלים אלו עומד כמובן השורש רי"ק המוכר משם התואר רֵיק, אך תוספת הנו"ן מלמדת שהם לא נגזרו ממנו ישירות. ואכן לצד שם התואר המקראי רֵיק יש בלשון חז"ל שם תואר מקביל בתוספת נו"ן: רֵיקָן. שם תואר זה משמש הן במשמעות המוחשית היסודית, כגון "שתי עגלות [...] אחת טעונה ואחת ריקנית – מעבירין פרוקה מפני הטעונה" (ירושלמי בבא קמא ג:ד, ג ע"ד), הן במשמעות מושאלת 'בּוּר וחסר דעת': "שאפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרימון" (בבלי סנהדרין לז ע"ב ועוד).
נראה שהצורה רֵיקָן נוצרה בהוספת הסיומת ־ָן לשם התואר רֵיק, בדומה ללֵץ ולֵצָן.[1] נעיר כי שם התואר רֵיקָן שונה מן המילה המקראית רֵיקָם ("וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם"), שהרי היא תואר הפועל בדומה למילים אָמְנָם, חִנָּם, יוֹמָם.
מן המסורות הכתובות של ספרות חז"ל עולות שלוש צורות פועל בבניין פיעל שנגזרו מן רֵיקָן: רִקֵּן, רֵיקֵן ורוֹקֵן. הצורה רִקֵּן – בחיריק ובדגש – מתאימה לתבנית הרגילה של בניין פיעל. הצורה רֵיקֵן משמרת את הצירי המלא של רֵיק ורֵיקָן (צורה זו מתועדת רק בשני עדי נוסח). הצורה רוֹקֵן, הנוהגת כיום, מתועדת בעברית של חז"ל פעם אחת בנטיית שם הפועל: "לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך" (ויקרא רבה כד, ז). ייתכן שהצורה בדפוסים יסודה בחילוף גרפי בין וי"ו ליו"ד. ואולם צורת פועל זו מתועדת בארמית, למשל בתרגום אונקלוס: "וּתְרוֹקְנוּן יָת מִצְרָיִם" (לשמות ג, כב: "וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם").[2]
כמו כן, לצד הפעלים בבניין פיעל מצוי בלשון חז"ל פועל בבניין התפעל (נתפעל) שבו הווי"ו בטוחה: נִתְרוֹקַן – למשל על המילים "וְהַבּוֹר רֵק" (בראשית לז, כד) נאמר בבראשית רבה: "נתרוקן בורו של יעקב" – ואפשר שצורת הפועל רוקן בבניין פיעל נוצרה כך (במשקל פּוֹלֵל) בהשפעת הצורה נתרוֹקן.[3]
הפועל רוֹקֵן נדיר מאוד בספרות העברית עד לדורנו. ואין פלא בדבר: לרשות הדוברים והכותבים עמד הפועל המקראי הֵרִיק (בבניין הפעיל) שמשמעותו זהה: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ" (בראשית מב, לה), "וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב" (ויקרא כו, לג; רש"י: "כששולף החרב מתרוקן הנדן"). וכמו בימינו גם בעבר היו שהטו אותו על דרך גזרת פ"י: הוֹרִיק. למשל על הכתוב בשירת הים "אָרִיק חַרְבִּי" נאמר במדרש ויקרא רבה: "מוריק אני את חרבי בהן" (צורת הטיה זו נחשבת לא תקנית).
לעומת זאת כנגד הפועל הִתְרוֹקֵן לא עמד פועל מקראי, והשימוש בו למן ספרות חז"ל רווח למדי.
בעברית של העשורים האחרונים הפועל רוֹקֵן ושם הפעולה רִיקוּן הולכים ותופסים את מקומם של הפועל הריק ושל שם הפעולה הרקה. עד לא מכבר הריקו את האשפה (ואלו שלא הקפידו על לשונם "הוריקו" אותה), ואולם הדוברים כיום יעדיפו לרוקן אותה. אך על תיבות הדואר האדומות עדיין כתובים זמני הרקה.
לצד השימוש המוחשי בפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן רווח השימוש המושאל, כגון 'ריקון התפקיד מתוכן'. שימוש דומה מצוי בכותרת מאמרו של אחד העם: "שמות שנתרוקנו מתוכנם" (1897).
____________________________
[1] לפי השערה אחרת, שהעלה (בלשון שמא) חוקר הלשון בן־ציון גרוס, הצורה רֵיקָנִים היא ביסודה צורת רבים של רֵיק בריבוי כפול (בדמיון מה למילה ניצנים), וממנה נוצרה בגזירה לאחור צורת היחיד רֵיקָן.
[2] אף בארמית רֵיקָן הוא שם התואר – לציון חפץ ריק או אדם ריק (וממנו נגזר בארמית הפועל) – וסביר שהוא נשאל ללשון חז"ל מן הארמית. 
[3] לדעת חוקר הלשון משה בר־אשר התנועה o באות השורש הראשונה בצורה נתרוקן היא פרי המעתק a > o, בהשפעת העיצור התוכף האחורי ק (באות השורש השנייה): נתרָקן > נתרוֹקן. הדוגמה המובהקת היחידה המוכרת במבנה הזה היא הפועל נתיוֹאש (< נתיָאש); אף בה העיצור א התוכף הוא עיצור אחורי.
    [post_title] => רוקן והתרוקן
    [post_excerpt] => 
מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-04-09 10:00:27
    [post_modified_gmt] => 2024-04-09 07:00:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=11621
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

WP_Post Object
(
    [ID] => 841
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:41:44
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:41:44
    [post_content] => הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה.

במהלך הדורות שבהם לא שימשה העברית בדיבור חי התפתחו כמה מסורות הגייה וכמה שיטות ניקוד של הטקסט המקראי, וכן של טקסטים אחרים: המשנה, המדרש, התפילות וכדומה. חלק מן המסורות הללו התגלגלו אל העברית החדשה, והן משפיעות על דרך ההגייה עד היום הזה.

במסורת ההגייה הספרדית – שממנה בעיקר שאבה העברית החדשה את דרך הגיית התנועות – אין כל הבדל בהגייה בין צירי (מלא או חסר) ובין סגול. ואילו במסורת ההגייה האשכנזית, שהתגבשה בימי הביניים בהשפעת הלשונות הגרמניות, נוצר הבדל בין הגיית הצירי ובין הגיית הסגול: צירי מלא או חסר נהגה ey, ואילו סגול נהגה e.

בראשית המאה העשרים הציע דוד ילין להגות צירי מלא ey (כלומר לבטא את היו"ד), ובכך להבחינו מן הצירי החסר. עם קשר או בלי קשר להצעתו זו, במילים רבות שיש בהן צירי מלא השתרשה ההגייה ey בקרב חלק מן הדוברים, כגון אֵימה, בֵּיצה, זֵיתים, בֵּינוני, מֵידָע, מֵיטָב, אֵילת, אבנֵי (רחוב), הֵיכן, דֵּי, לפנֵי, וכן במילה תֵּשַׁע ובשמות האותיות הֵא ופֵא – שאין בהם יו"ד. עוד רווחת ההגייה ey במילים לֵצָן,[1] מֵצַר ודומיה, ואף מְכָל – שלפי התקן אינן נכתבות ביו"ד. לעומת זאת יש מילים בעלות צירי מלא שרווחת בהן ההגייה e, כגון רֵיק, נהנֵיתי.

אשר להיבט התקני, אומנם בראשית המאה העשרים קבע ועד הלשון את המבטא התקני בעיקר על פי מסורת ההגייה הספרדית הן בתנועות הן בעיצורים. ואולם בפועל ההגייה שהתגבשה אצל רוב הדוברים היא שילוב בין שתי מסורות ההגייה – הספרדית והאשכנזית (מערכת התנועות בעיקר מן המסורת הספרדית ומערכת העיצורים בעיקר מן המסורת האשכנזית). כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.

__________________________
[1] בגלל הכתיב הרווח ליצן ביו"ד. בכללי הכתיב המלא שנקבעו בשנת תשע"ז החריגה האקדמיה את המילה וקבעה את הכתיב 'ליצן' ביו"ד ככתיב המלא התקני.
 

סרטון על הגיית הצירי שהופק לכבוד יום העברית תשפ"א:

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=A1ZumBMUn7k[/embed]

    [post_title] => הגיית הצירי המלא
    [post_excerpt] => כיום האקדמיה אינה מתערבת בכל הקשור במבטא. מכל מקום סביר שהגיית הצירי בתנועת e (ולא ey) קרובה יותר להגיית הצירי בעברית הקדומה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%92%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a6%d7%99%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-30 00:13:33
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 21:13:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=841
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 997
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2011-04-10 14:21:00
    [post_date_gmt] => 2011-04-10 11:21:00
    [post_content] => 
האם יש קשר בין טלפון נייד ובין חולות נודדים? בין נדנדה ובין נידוי? לכאורה כל אחת מן המילים הללו שייכת לשורש אחר: נַיָּד מן השורש נו"ד, נוֹדֵד מן נד"ד, נַדְנֵדָה מן נדנ"ד; נִדּוּי מן נד"י (נד"ה). אך לכולם משותפות האותיות נ' וד' ומשותפת להם משמעות בסיסית של תנועה והתרחקות.

 נדד
הפועל נָדַד מציין מעבר ממקום למקום, ההפך מהתיישבות של קבע במקום אחד: "כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ" (משלי כז, ח). ולא רק בני אדם מרחיקים נדוד: יש 'עופות נודדים' ו'חולות נודדים'.
הפועל נָדַד קשור קשר עז לשינה, או ליתר דיוק לחוסר שינה: אחשוורוש מתקשה לישון אחרי הפגישה הראשונה עם אסתר והמן: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ". דבר המטריד אותנו מאוד מַדִּיד שינה מעינינו (כיום רווח יותר 'מַדִּיר שינה' מלשון נָדַר, כלומר אסר על עצמו, ומכאן מָנַע, הרחיק). איוב ביטא את קשיי השינה שלו במילים: "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף [= עד סוף הלילה]" (ז, ד). מכאן ירשה העברית את המילה נְדוּדִים, ומימי הביניים משמעותה התרחבה לציון מצב של נדידה. כך הצטרפו אל 'נדודי השינה' – 'נדודי ישראל במדבר', 'מקל נדודים' ו'שְׂבַע נדודים'.

 נוד
אדם המרבה לנדוד הוא נַוָּד, ומכשיר שאפשר לטלטל אותו ממקום למקום הוא מכשיר נַיָּד: מחשב נייד, הֶחסן נייד ("דיסק און קי"), מחסום נייד. החילופים בין ו ל־י רגילים בשורשים כאלה (השוו חוּט וחַיָּט, רֵיק ורַוָּק), וכאן החילופים נוצלו ליצירת שתי מילים שונות מן השורש נו"ד (ני"ד) באותו משקל.
בעקבות נַיָּד חודשה המילה נַיֶּדֶת לציון 'משמר נודד', 'פטרול', וכיום כלי רכב למשימה מיוחדת: ניידת משטרה, ניידת טיפול נמרץ ועוד. בעקבות התלמוד נוצר בימי הביניים הביטוי הארמי נִכְסֵי דְּלָא נָיְדֵי (בראשי תיבות: נדל"ן) – מקרקעין, נכסים הקבועים במקומם, ההפך מן מִטַּלְטְלִין. מילים אחרות מן השורש נו"ד הן תְּנוּדָה וממנה תְּנוּדָתִי, תְּנוּדָתִיּוּת (בשוק ההון) ונִיד – תנועה קלה, כגון 'ניד שפתיים' (על פי איוב טז, ה), 'ניד ראש', 'ניד עפעף'.
הפעלים נָד (בבניין קל) והֵנִיד (בבניין הפעיל) מצויים בלשוננו בעיקר בצירופים: נָע וָנָד (על פי דברי ה' לקין: "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"); נָד בראשו, הֵנִיד בראשו, ומכאן גם מְנוֹד ראש. לָנוּד למישהו פירושו להניע בראש להבעת השתתפות בצער, כפי שנאמר על איוב: "וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא ה' עָלָיו" (מב, יא).

 נדנד
הפעלים נִדְנֵד והִתְנַדְנֵד נוצרו בלשון חכמים והם מציינים תזוזה וטלטול. מהם חודשה כבר בסוף המאה התשע־עשרה המילה נַדְנֵדָה. משמעות נוספת קיבלו הפועל נִדְנֵד ושם הפעולה נִדְנוּד בלשון הדיבור: הטרדה חוזרת ונשנית – בהשפעת המילה נודניק (מיידיש, כנראה בלי קשר לשורש העברי).
* * *
תופעה זו של שורשים אחים הקרובים באותיותיהם ובמשמעותם נפוצה למדי בשורשים מן הגזרות, כגון נָטַף (מגזרת פ"נ), טִפְטֵף (שורש מרובע המבוסס על הכפלה) וטִפָּה (מן טפ"ף). וכך פעלים כמו שִׁיֵּף ושִׁפְשֵׁף, שָׁגָה ושָׁגַג, יָרַק ורָקַק, נָצַץ ונִצְנֵץ ועוד ועוד נודדים ומתנדנדים בין הגזרות.
כתבו: רונית גדיש ותמר קציר (כץ)
קובץ מעוצב לתלמידים (להדפסה)

    [post_title] => שורשים נודדים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%95%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-06-08 22:09:04
    [post_modified_gmt] => 2024-06-08 19:09:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=997
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)