WP_Post Object
(
    [ID] => 32189
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2018-12-03 14:45:14
    [post_date_gmt] => 2018-12-03 12:45:14
    [post_content] => המושג דרך הוא מושג מרכזי בעולמו של האדם מאז ומעולם, ולא פלא אפוא שכמה וכמה מילים מביעות את המושג הזה בלשוננו.
דֶּרֶךְ
דֶּרֶךְ היא רצועת אדמה כבושה להליכה או לנסיעה.
המילה דרך מתקשרת כמובן לפועל דָּרַךְ. הדרך היא המקום שדורכים עליו, ומכאן גם המילה מִדְרָכָה שחידש בן־יהודה. במקרא המילה דֶּרֶךְ משמשת גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה. לדוגמה:

 	
"וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ" (בראשית כח, כ).
 	
"אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה" (במדבר ט, י).

למילה דֶּרֶךְ שימוש מושאל: מנהג או אופן. היא הניבה שלל ביטויים: דרך ארץ, דרך המלך, פרשת דרכים, בדרך כלל, צידה לדרך, הלך לדרכו, פריצת דרך, ציון דרך, דרך משל ועוד ועוד.
שורה משיר: אני חוזר בדרך בה טיפסתי / בין אורנים גבוהים / אני חוזר בדרך בה חיפשתי / אור בלילות כהים (בדרך חזרה, אהוד מנור)

מְסִלָּה
מְסִלָּה (בלי ניקוד: מסילה) בימינו היא פסי רכבת.
במקרא וגם בספרות שאחרי המקרא מסילה היא דרך, בעיקר דרך ראשית (סלולה), כגון "בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם" (ישעיהו יט, כג). בעקבות המצאת הרכבת בראשית המאה התשע עשרה החלה המילה מסילה לשמש בצירוף 'מסילת ברזל' (כתרגום של Eisenbahn בגרמנית) לציון פסי הרכבת וגם הרכבת עצמה. כך למשל כותב משה סטודנצקי בספרו "ארחות חיים" משנת 1853:
המסע בעגלות צב, או במסלות הברזל (אייזענבאהן) מך [נמוך] ערכו בטובות אשר תבואנה לאשר ישים לדרך פעמיו לעבור אורח ברגליו. כי נסיעות כאלה יזיקו עוד בתנועתם המהירה כחץ יעוף, ומצב הגוף בישיבה בלתי נכונה, בכפיפת קומה; וכבר קרו מקרים לא טובים לנוסעים במסלות הברזל, אשר הוכו בהתגעשות הדם (שלאגפלוס) לאין מרפא, מרוב התגעשות הדם אל הראש; לכן ישמר כל אדם לבל יסע במסלות הברזל, אחרי אשר מלא כרסו למרבה, או אחרי שתותו משקים מחממים.
שורה משיר: כִּי שִׁירִי הוּא בַּת קוֹל בָּרוּחַ / מִכְתָּבִי הַשָּׁלוּחַ / מְסִלַּת חַיַּי / גַּעְגוּעַי / הֵד תְּפִלּוֹתַי (שלום חנוך)

מַסְלוּל
מַסְלוּל הוא חלק של כביש שכלי רכב נעים בו בכיוון אחד; דרך קבועה של כלי תחבורה ציבוריים; דרך ייעודית לתחרות ריצה או למרוצים שונים; קו התנועה של גוף מסוים (טיל, גרם שמימי); (בהשאלה) תוכנית הנמשכת על פני זמן, כגון השתלמות במקצוע.
המילה מוכרת מן המקרא בהופעה יחידה: "וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ" (ישעיהו לה, ח). לצד השימושים הרבים של המילה בעברית ימינו, היא משמשת בביטויים "יצא מן המסלול", "חזר למסלול" במשמעות 'שגרה'.
שורה משיר: עוד מעט המטוס ימריא למעלה / אור נדלק בנתיב ממול / מה שלא אמרנו / כבר לא נספיק לומר / עד קצה המסלול (אסתר שמיר)

שְׁבִיל 
שְׁבִיל הוא דרך צרה ולא סלולה למעבר הולכי רגל או רוכבי אופניים.
המילה מופיעה במקרא בסך הכול פעמיים: "שְׁבִילֵי עוֹלָם" ( ירמיהו יח, טו), "וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים" (תהלים עז, כ). בספרות חז"ל היא נפוצה בהרבה, ובדומה לשימושה היום – היא מציינת דרך צרה (לפעמים כניגוד למילה 'דרך' עצמה, ראו למשל במשנה פאה ב, א). מן המילה שביל נוצרה מילת היחס לתכלית 'בשביל'.
בימינו שבילים הם לרוב דרכים מסומנות לטיולים ברגל, והמפורסם שבהם הוא שביל ישראל, שממנו נגזרו המושגים 'שבילאים' (ההולכים בשביל) ו'מלאכי השביל' (המספקים להם את צורכיהם). על השבילים שהמטיילים הולכים בהם טבע עזריה אלון את המשפט: "חכם השביל מן ההולך בו." נוסף על כך יש שבילי אופניים בערים ושבילי אופניים בשטחים הפתוחים (הקרויים גם סינגלים).
שביל אחד יש לנו בשמיים והוא שביל החלב, ושביל מסוג אחר – במשמעות מושאלת – הוא שביל הזהב.
שורה משיר: רַק עֵץ יָדַי נָטְעוּ / חוֹפֵי יַרְדֵּן שׁוֹקְטִים / רַק שְׁבִיל כָּבְשׁוּ רַגְלַי / עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (רחל, אל ארצי)

נָתִיב
נָתִיב הוא חלק של כביש המיועד לטור אחד של מכוניות.
המילה נָתִיב וכן צורת הנקבה נְתִיבָה מקורן במקרא, והן נפוצות למדי בלשון הנבואה והשירה, ומיוחדות להן, כגון בתהלים קיט: "הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֺתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי" (לה), "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (קה). מן הפסוק המפורסם במשלי "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (ג, יז) קיבלה ועדת השמות הממשלתית את ההשראה לשם העיר נְתִיבוֹת. הצירוף המקראי בית נתיבות (משלי ח, ב) משמש בימינו לציון מבנה בשדה תעופה המשרת את הנוסעים היוצאים והנכנסים, ובעבר ציין תחנת רכבת.
שורה משיר: נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים, מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל, בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים (שיר הפלמ"ח, זרובבל גלעדי)

אֹרַח
אֹרַח (בלי ניקוד: אורח) הוא דרך, אופן, מנהג.
בלשון המקרא המילה 'אורח' מיוחדת בעיקר ללשון הנבואה והשירה, כגון בברכת יעקב: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח" (בראשית מט, יז), ובצורת רבים בשירת דבורה: "חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת" (שופטים ה, ו). בלשון ימינו נשמרה המשמעות של דרך ממש בביטוי 'עובר אורח'.כבר במקרא המילה משמשת במשמעות 'מנהג' ו'אופן', כגון "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים" (בראשית יח, יא, וזו הפעם היחידה שהמילה מופיעה בפרוזה המקראית), "וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיהו ב, ג; מיכה ד, ב). מן המקרא הגיע אל העברית של ימינו הצירוף 'אורח חיים' (תהלים טז, יא). מילים קרובות הן אוֹרֵחַ (מי שבא מן הדרך) – "וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (ירמיהו יד, ח); אוֹרְחָה (שיירה, בעיקר של גמלים). המילה המקבילה בארמית היא 'אורחא' המוכרת מן הצירוף 'אגב אורחא' (שעל פיו נוצר הצירוף דרך אגב).

שורה משיר: אְֶלְעָד יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן / לְחַדֵּשׁ אֳרָחוֹת כְּקֶדֶם /  זָקֵן וָנַעַר בָּם יָרְדוּ / מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹנָה (אברהם זיגמן)

כְּבִישׁ
כְּבִישׁ הוא דרך סלולה, כבושה במכבש ומצופה באספלט.
את המילה חידש זאב יעבץ, מראשוני ועד הלשון העברית. במילון בן־יהודה המילה מופיעה בניקוד כָּבִישׁ, וכך נכתב עליה שם: "נהוג בדבור העברי בא"י ובעתונים במשמעות דרך כבוש עשוי בצרורות ועפר כבוּש יחד". המילה כביש מתקשרת למילה כֶּבֶשׁ שמקורה במקרא – משטח משופע לעלייה או לירידה.
שורה משיר: כְּבִישׁ יָשָׁן, שְׁבִיל בַּגַּן, עֵץ וּבַיִת / אַבָּא כָּאן, אִמָּא שָׁם, כָּאן נִשְׁאַרְתִּי / מָה שֶׁהָיִיתִי פַּעַם מִזְּמַן / מָה שֶׁעַכְשָׁו יַלְדוּת נִשְׁכַּחַת (יעקב גלעד)

מִשְׁעוֹל 
מִשְׁעוֹל הוא שביל צר, דרך צרה למעבר.
משעול היא מילה יחידאית במקרא, והיא נזכרת בסיפור על אתונו של בלעם: "וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ" (במדבר כב, כד–כה). בעברית ימינו המילה משמשת בעיקר בלשון הספרותית, ופה ושם גם בשמות רחובות, בעיקר רחובות שאין בהם מעבר לכלי רכב.
המילה משעול קשורה למילה המקראית שַׁעַל או שֹׁעַל, שמשמעה כנראה חופן, אך בפסוק "אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי" (מלכים א כ, י) הובנה כ"מדרך כף רגל" (רש"י). המילה שַׁעַל משמשת היום בעיקר בצירוף "על כל צעד ושעל" (ובעבר גם "על כל שעל ושעל") – צירוף שהתחדש בספרות של המאה התשע עשרה בהשראת הביטוי הגרמני auf Schritt und Tritt.


קרוב למשעול הוא החידוש מִרְעוֹל – שביל צר שנוצר ממעבר של עיזים וכבשׂים בשטחי מרעה בהרים. המילה מרעול נוצרה מהלחם של מִרְעֶה ומִשְׁעוֹל, ונתחדשה במחצית השנייה של המאה העשרים.
שורה משיר: בַּמִּשְׁעוֹל בְּלֵב שָׂדוֹת / זוּג פּוֹסֵעַ לְבַדּוֹ / וְיָדָהּ בְּתוֹךְ יָדוֹ / כְּבִרְכַּת שָׁלוֹם (נעמי שמר)

רְחוֹב
רְחוֹב הוא דרך עירונית בין שתי שורות של בתים.
מקור המילה במקרא, במשמעות רְחָבָה, כיכר ליד שער העיר – משמעות העולה בקנה אחד עם שורש המילה רח"ב. המילה רחוב מקבילה למילה חוץ ולמילה חוצות. למשל שני המלאכים משיבים ללוט המזמין אותם לביתו: "וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין" (בראשית יט, ב), כלומר נלון בחוץ; וירמיהו מתריע בנבואת הזעם שלו: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה – וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיהו ה, א).שני יישובים בארץ קשורים למילה זו: המושב רחוב ליד בית שאן והעיר רחובות – שניהם קשורים לשמות מקומות מקראיים (עיר ובאר).

שורה משיר: כָּל קַבְּצָנַיִךְ עוֹמְדִים בָּרְחוֹב / וְנוֹשְׂאִים חִוְרוֹנָם אֶל הָאוֹר הַטּוֹב / וְכָל קַבְּצָנַיִךְ שְׂמֵחִים (לאה גולדברג, משירי ארץ אהבתי)

מילים נוספות הקשורות לדרך
מַעֲבָר, מִפְלָשׁ, עוֹרֵק, צִיר, קַו. מקצתן משמשות לסוגי רחובות: שְׂדֵרָה או שְׂדֵרוֹת, מָבוֹא, סִמְטָה, טַיֶּלֶת (טיילת).
פעלים ושמות תואר הקשורים בדרך

 	
בדרכים הולכים וצועדים, מהלכים ומתהלכים, פוסעים ומשוטטים, רצים ושועטים, נוהגים ונוסעים, עוברים ושבים, מטיילים ומסיירים, נעים ונדים.
 	
את הדרכים סוללים ומפלסים, כובשים ומרצפים.
 	
מן הדרך אפשר לסטות, לנטות או לרדת, וגם לסור מן הדרך או לִפְנוֹת ממנה, אפשר ליירט מישהו מן הדרך או לדרוש ממנו לְפַנות אותה. אפשר לתעות בדרך, לאבד את הדרך, לקצר את הדרך או להאריך אותה.
 	
הדרך יכולה להיות ישרה או עקלקלה ומתפתלת, מהירה או איטית, מישורית או הררית.

נסיים בפסוק יפה מדברי הנביא ישעיהו: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (סב, י).
    [post_title] => דרכים ושבילים בעברית לתקופותיה
    [post_excerpt] => דרך ואורַח, מסילה ומסלול ואפילו משעול ומרעול – 'דרך' הוא מושג מרכזי בעולמו של האדם, ולא פלא אפוא שבעברית יש דרכים רבות לתאר שבילים, מעברים ונתיבים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-10-04 09:50:27
    [post_modified_gmt] => 2021-10-04 06:50:27
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=32189
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 21442
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-05-28 11:13:24
    [post_date_gmt] => 2017-05-28 08:13:24
    [post_content] => המתעניינים במקורם של שמות יישובים בארץ יכולים למצוא הסברים רבים בסקירה המפורטת של זאב וילנאי שהתפרסמה בכתב העת לשוננו לעם בשנת 1951:
שמות היישובים העבריים, חלק א – לשוננו לעם ב, ו (תשי"א); חלק ב – לשוננו לעם ב, יי (תשי"א).
חלק ראשון: למה נקרא היישוב בשמו?
1. בּוּרְגְּתָה (מושב בשרון)
אפשרות א: מדובר בשם היסטורי של יישוב שהיה במקום בתקופת התלמוד.
העיר בורגתא נזכרת בתלמוד הירושלמי (עבודה זרה ה:ד, מד ע"ד). בתלמוד הבבלי המקום נקרא ברקתא. יש המזהים את היישוב הקדום עם בורג' אל־עתות הסמוכה ליישוב בן ימינו. את השם בורגתא יש הקושרים למילה הרומית burgus – 'מבצר', 'מגדל צופים קטן'.
2. בְּנֵי רְאֵם (ליד צומת ראם – מסמיה)
אפשרות ג: היישוב נקרא על שמו הרב אברהם מרדכי (רא"ם) אלתר – האדמו"ר השלישי של חסידות גור.
את היישוב הקימה תנועת פועלי אגודת ישראל. הצירוף 'בני ראם' הוא בהשראת הכתוב "וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים" (תהלים כט, ו).
3. בָּצְרָה (מושב ליד רעננה)
אפשרות ג: היישוב הוא על שם העיר בַּסְ'רַה שבעיראק שבה לחמו מתיישביו הראשונים כחיילים בצבא הבריטי.
צורת השם העברית נקבעה על פי השם המקראי בָּצְרָה – עיר באדום. הקמץ בבי"ת הוא קמץ קטן, כלומר ההגייה התקנית היא בתנועת o. ואולם ההגייה הרווחת היא "בַּצְרָה" – בתנועת a.
4. הוֹדִיָּה (מושב ליד אשקלון)
אפשרות א: היישוב נקרא על שם הודו – ארץ מוצאם של מתיישביו הראשונים.
הניקוד הוא על פי השם הפרטי המקראי הוֹדִיָּה – מצאצאי כלב בן יפונה.
5. הַר אֲדָר (בהרי ירושלים)
אפשרות ב: היישוב נקרא על שם גבעת הרָדאר שעליה הוא הוקם.
הגבעה נקראה בטעות גבעת הרדאר בגלל תחנת ממסר שהייתה בה בימי הבריטים ודמתה למכ"ם (רדאר).
6. טְבֶרְיָה
אפשרות א: העיר נקראת על שם טיבריוס קיסר רומי.
שני ההסברים האחרים שהובאו בחידון הם מדרשים של חז"ל על שם המקום: "ולמה נקרא שמה טבריא? שיושבת בטבורה של ארץ ישראל. רבא אמר: רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא? שטובה ראייתה" (בבלי מגילה ו ע"א).
7. יָגוּר (קיבוץ ליד חיפה)
אפשרות ג: מדובר במתן צורה עברית לשמו הערבי של המקום – יאג'ור.
8. מִגְדַּל הָעֵמֶק
אפשרות ב: שם העיר הוא חיבור של השם הערבי אל־מוג'ידל עם 'העמק' – הוא עמק יזרעאל. יש גרעין של אמת גם בתשובות האחרות – שכן העיר שוכנת על גבעה גבוהה ונראית ממקומות רבים בעמק. כמו כן כעשרים שנה אחרי ייסודה הוקם בה מגדל גבוה הנשקף מכל הסביבה, והוא אף שולב בסמל העיר.
9. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל (בית ספר חקלאי ליד חולון)
אפשרות א: השם ניתן למקום בעקבות דברי הנביא ירמיהו "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה".
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא כינוי לאלוהי ישראל המביע את היותו מקור התקווה של העם.
הצירוף מופיע פעמיים בספר ירמיהו: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" (יד, ח); "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'" (יז, יג). בפסוק השני יש משחק במשמעות הכפולה של המילה 'מקווה' – תקווה וגם מקור מים.
בדומה למקווה ישראל (הוקם בשנת 1870), גם שם המושבה פתח תקווה (הוקמה ב־1878)) הוא צירוף מקראי המבטא תקווה: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (הושע ב, יז).
10. קִרְיַת מַלְאָכִי
אפשרות ג: שמה של העיר הוא מחווה לעיר האמריקנית לוס אנג'לס.
הקהילה היהודית בלוס אנג'לס תרמה רבות להקמת העיר. בדומה לכך שם היישוב מֵי עַמִּי שבאזור נחל עירון הוא מחווה לקהילה היהודית במיאמי שתרמה להקמת המקום.
11. רְחוֹבוֹת
אפשרות ג: העיר נקראת כשם אחת הבארות שחפר יצחק ככתוב: "וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת... וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ".
עדות מלבבת על האספה שבה נבחר שם המושבה התפרסמה בספר הזיכרונות של איש העלייה הראשונה יחיאל מיכל פוחצ'בסקי – ראו כאן (מתוך הספר מהתם להכא – סיפור חיים של עובד אחד, בעריכת אסנת ארבל, ירושלים תשע"ג. אנחנו מודים להוצאת יד בן־צבי על מתן הרשות לפרסם את הקטע).
12. רַהַט
אפשרות א: העיר נקראת רַהַט – שוקת להשקיית הצאן – על שום עדרי הצאן של המתיישבים הבדואים.
13. רִשְׁפּוֹן (ליד הרצלייה)
כל האפשרויות נכונות:
השם הערבי ארסוף משמר שם של יישוב קדום שנקרא על שם האל הכנעני רֶשֶׁף. בתקופה ההלניסטית שונה שם המקום לאפולוניה – על שם האל היווני אפולו (אפולון) המקביל בתכונותיו לאל הכנעני הזה. היישוב רשפון נקרא על שם כל אלו.
14. שְׁלוֹמִי
אפשרות ב: היישוב, המצוי בנחלת אשר, קרוי על שם אביו של נשיא שבט אשר (במדבר לד, כז).
הפסוק: "וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי". במקום אחר בנחלת אשר הקדומה הוקם באותה השנה – 1950 – מושב העובדים אחיהוד, ועל שמו גם צומת אחיהוד.
15. תְּאַשּׁוּר (מושב מצפון לאופקים)
אפשרות א: השם ניתן על פי פסוק מישעיהו: "...אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (מא, יט).
שמות היישובים הסמוכים – ברוש ותדהר – לקוחים גם הם מפסוק זה, ואת שלושתם מכנים "מושבי יחדיו" בעקבות הפסוק. שלושה יישובים אחרים באזור – גִּילַת, תִּפְרַח ורַנֵּן – קרויים גם הם על פי פסוק מישעיהו: "פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן" (לה, ב).
16. תֵּל אָבִיב
אפשרות ב: בצירוף המקראי 'תל אביב' השתמש נחום סוקולוב לתרגום שם ספרו של הרצל 'אלטנוילנד'. בעקבות זאת נבחר צירוף זה, המשלב ישן וחדש, לשמה של העיר העברית הראשונה.
פירוש השם 'אלטנוילנד' הוא 'ארץ ישנה חדשה'. נחום סוקולוב תרגם זאת בצירוף המקראי תֵּל אָבִיב – 'תל' מסמל דבר ישן ו'אביב' מסמל חידוש ורעננות. תֵּל אָבִיב המקראית היא מקום בבבל שאליו הגיעו גולים מיהודה: "וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל ג, טו).
חלק שני: מה ההגייה הנכונה?
חוֹלוֹן
העיר קרויה בשמה של עיר בנחלת שבט יהודה הנזכרת בספר יהושע, כגון: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ… וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (כא, יג–טו). שם עתיק זה ניתן לעיר השוכנת מדרום לתל אביב שנבנתה על שטח של חוֹלוֹת נודדים. שם זה דומה לשם העיר רַמְלָה, שם ערבי הגזור מן רַמְל, חול בערבית.
חֵיפָה
העיר חיפה נזכרת בספרות חז"ל (למשל בבלי שבת כו ע"א). ההגייה המקובלת במסורות הידועות לנו היא חֵיפָה בצירי, ולכן זו ההגייה התקנית גם בעברית בת ימינו. חַיְפָה הוא השם הערבי של העיר.
יְהוּד
מקור השם בתיאור נחלת דן בספר יהושע: "וִיהֻד וּבְנֵי בְרַק וְגַת רִמּוֹן" (יהושע יט, מה). ואכן יהוד שוכנת בגוש דן בסמוך לבני ברק, ואף יש יישוב בשם גת רימון באזור זה.
הניקוד וִיהֻד מלמד שהיו"ד מנוקדת בשווא. כך גם הניקוד וִירושלים.
יָטְבָתָה
מקור השם בתנ"ך: "מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם" (דברים י, ז). שם המקום הנזכר בפסוק זה הוא ככל הנראה יָטְבַת, והוא בא כאן בתוספת ה"א המגמה (כמו מצרימָה = למצרים). על כן הגיית השם התקנית היא בהטעמת מלעיל (בהברה "בָ").  הקמץ ביו"ד הוא קמץ קטן, כלומר הוא נהגה בתנועת o.
יְסוּד הַמַּעֲלָה
מקור השם בתנ"ך: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל..." (עזרא ז, ט) – כלומר זמן תחילת העלייה מבבל.
יְרֹחָם
העיר נזכרת ברשימת הערים שכבש שישק מלך מצרים, ושמה השתמר בשמות הערביים 'תל רחמה' ו'ביר רחמה'. הניקוד נקבע על פי השם הפרטי יְרֹחָם הנזכר בתנ"ך כמה פעמים.
כְּפַר סָבָא
העיר נקראת על שם יישוב הנזכר בספרות חז"ל (תוספתא נידה ח, ה; בבלי נידה סא ע"א). המילה סָבָא שבשם הקדום היא מילה ארמית המוטעמת בהברתה האחרונה, ופירושה 'הסב'. השם אף נזכר בכתביו היווניים של יוסף בן מתתיהו בכתיב Καφαρσαβα – בלא הכפלת האות בטא (β).
המילה סָבָא נהגית במלרע (ההטעמה בבי"ת).
מִכְמָשׂ
מקור השם בתנ"ך: "וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל... וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית אָוֶן" (שמואל א יג, ה). יש הקושרים את שם המקום לשורש כמ"שׂ / כמ"ס המציין מסתור (כמו שם התואר כָּמוּס).
מַעֲלֵה אֲדֻמִּים
מקור השם בתנ"ך: "וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל" (יהושע טו, ז). ככל הנראה מקור השם בצבען האדום־בהיר של האבנים במקום. אין לשם המקום שום קשר לאֱדוֹם.
נָצְרַת
שמה הרשמי של העיר הוא נָצְרַת, וכך גם נָצְרַת עִלִּית (בשנת תשע"ט שונה שמה לנוֹף הַגָּלִיל). על פי המתועד בעברית, ובפרט בפיוט הארץ־ישראלי הקדום, מקובל לשקול את שם העיר נָצְרַת במשקל השמות צָרְפַת, אָסְנַת, בָּשְׂמַת (בקמץ גדול ובשווא נע). כך המליץ ועד הלשון וכך ממליצה האקדמיה. מכל מקום גם להגייה נָצֶרֶת יש יסודות קדומים.
קִרְיַת שְׁמוֹנָה
העיר נקראת על שמם של שְׁמוֹנָה אנשים, יוסף טרומפלדור ושבעת חבריו שנפלו בהתקפות על תל־חי הסמוכה, רובם בהתקפה בי"א באדר תר"ף (1920).
שְׂדֵרוֹת
שׂדרות נוסדה כמַעְבֶּרֶת עולים בשנת תשט"ו (1955), ונקראה כך על שם מפעל נטיעה של שׂדרות אילנות לאורך הכבישים בסביבות העיר ובמקומות נוספים. המילה שְׂדֵרָה נהגית בשׂי"ן שמאלית, והיא קשורה למילה סֵדֶר (להרחבה).
תָּרוּם
היישוב תרום והיישוב הסמוך לו תעוז קיבלו את שמם מן הכתוב: "לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה, תָּעֹז יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ" (תהלים פט, יד). ההגייה הרווחת "תָּרוֹם" נוצרה מן הסתם בשפעת "תָּעֹז".

חזרה לחידון
    [post_title] => חידון יישובים - פתרונות מלאים והרחבות
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%95%d7%aa-3
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-02-26 10:12:12
    [post_modified_gmt] => 2024-02-26 08:12:12
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21442
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)