WP_Post Object
(
    [ID] => 7802
    [post_author] => 5
    [post_date] => 2011-01-24 15:47:42
    [post_date_gmt] => 2011-01-24 13:47:42
    [post_content] => אֹרֶן הַצְּנוֹבָר - Pinus pinea
עץ מחט גבוה וירוק עד. השם אֹרֶן הַצְּנוֹבָר נקבע על שום זרעיו (הידועים גם בשם פיניונס). המילה צְנוֹבָר מקורהּ בערבית ואולי היא משתקפת בשם המקום 'צנבראי' המובא בתלמוד הירושלמי.



אֶשְׁמָר קוֹצָנִי - Paliurus spina-christi
שיח גדול או עץ נמוך ורב ענפים, סבוך וקוצני. השם הקודם שָׁמִיר קוצני שוּנה משום שהשָׁמִיר משמש שם עממי לעשב התבלין ומשום שהצירוף 'שמיר ושית' בישעיהו (ה, ו ועוד) מכוון כנראה לשם כללי לעשב שוטה.



בּוּקִיצָה שְׂעִירָה - Ulmus minor
עץ נָשיר סבוך ענפים, ניטע בארץ כעץ שׂדרות. שם הסוג אולמוס הוחלף בשם בּוּקִיצָה המצוי במילונים ובספרות החל מראשית המאה העשרים. ככל הנראה מקורו בפרסית, והוא אף משמש בערבית מדוברת.



גַּרְגְּרָנִית הַחִלְבָּה - Trigonella foenum-graecum
צמח עשבוני נמוך בעל פרחים פרפרניים שצבעם תכול־לבן. הפרי הוא תרמיל ארוך בעל מקור, ובו זרעים עגולים. מהם מכינים את החלבה, תבלין או מאכל המקובלים בקרב יוצאי תימן.



חַוָּרִית חֲרוּזָה - Blackstonia perfoliata
ממשפחת הַעַרְבָּזִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי. פורח בחודשים אפריל עד אוגוסט. השם העברי חַוָּרִית נקבע לפי בית הגידול האופייני – אדמות חוואר (חוואר הוא סלע ימי צהבהב עשוי חרסית וקִרְטוֹן).



יִצְהָרוֹן מַכְסִיף - Elaeagnus angustifolia
עץ גבוה הדומה לזית בנופו, בגוֹן עליו ובצורתם. השם הקודם: עֵץ־הַשֶּׁמֶן הַמַּכְסִיף. שם הסוג הוחלף משום שברור כי מין זה אינו 'עץ שמן' שבא במקרא, במשנה ובתלמוד.



כַּנְפוֹן זָהֹב - Verbesina enoelioides
ממשפחת המורכבים. צמח חד־שנתי קיצי הדומה במראהו לְחַמָּנִית. הצמח הוא גֵּר בישראל שפלש לאזורנו מאמריקה הצפונית. השם הלועזי וֶרְבֵּזִינָה הומר בשם העברי כַּנְפוֹן על שום ההתרחבות הקרומית של פירותיו.



מַסּוֹרָן סַרְגֵּלָנִי - Koelpinia linerais
ממשפחת המורכבים. צמח חד־שנתי חורפי קטן. פורח בחודשים מארס עד מאי. השם הלועזי קֶלְפִּינִיָּה הומר בשם העברי מַסּוֹרָן על שם פירות הצמח דמויי המסור.



סְגֻלִּית מְחֻמֶּשֶׁת - Legousia pentagonia
ממשפחת הַפַּעֲמוֹנִיתִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי. פורח בחודשים מארס עד מאי. השם העברי סְגֻלִּית נקבע על שום צבע הפרחים הסגול של כל מיני הסוג.



סִגָּל סַסְגוֹנִי - (Viola kitaibeliana (viola tricolor
צמח עשבוני חד־שנתי נמוך, בעל פרחים קטנים וססגוניים. השם העממי סִגָּל אומץ כשם הסוג. שם הלוואי סַסְגּוֹנִי נקבע בשל התאמתו גם לזני התרבות הרבים המוכרים בשם העממי 'אמנון ותמר'.



עַפְעַפִּית רַבַּת־פְּרָחִים - Kickxia floribunda
מממשפחת הלֹעָנִיתִיִּים. שיח נמוך, רב־שנתי, שעיר ואפרפר. פורח בחודשים מארס עד אוגוסט. השם הלועזי קִקְסִיָּה הומר בשם העברי עַפְעַפִּית על שום הנקבים בפרי שצורתם כעפעפיים.



עֶצְיוֹן פָּרְסִי - Haloxylon persicum
שיח מעוצה הנפוץ ממרכז אסיה עד חצי האי ערב. השם הקודם: פְּרַקְרַק פָּרְסִי. שם הסוג עֶצְיוֹן על פי השם הערבי של הצמח  غضا =גדא. שם המקום 'עין רדיאן' (יטבתה) קרוי כנראה על שם הצמח הזה הגדל בסביבתו.
ראו גם: ה"עציון" חוזר לשפתנו מאת אבינועם דנין.



פּוּקָה קוֹצָנִית - Cenchrus echinatus
ממשפחת הדְּגָנִיִּים. צמח חד־שנתי קיצי, עשבוני. הצמח הוא גֵּר שפלש לאזורנו מארצות הברית. השם העברי נקבע על פי השם העממי פּוּקַת הַיְּחֵפִים. בשם הזה מכונים צמחים שפירותיהם ננעצים בכפות הרגליים.



שֵׁשִׁית מְצוּיָה - Sherardia arvensis
ממשפחת הַפּוּאָתִיִּים. צמח חד־שנתי חורפי נמוך. פורח בחודשים מארס ואפריל. השם הלועזי שֵׁרַרְדִּיָּה הומר בשם העברי שֵׁשִית על שום שש שיני הגביע המתבלטות לאחר הפריחה.
    [post_title] => מבחר שמות צמחים
    [post_excerpt] => מבחר שמות עבריים של צמחי ארצנו שחידשה הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%91%d7%97%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a6%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-02-02 17:13:49
    [post_modified_gmt] => 2020-02-02 15:13:49
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=7802
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 6868
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2002-05-14 15:18:27
    [post_date_gmt] => 2002-05-14 12:18:27
    [post_content] => משמות עצי ארץ ישראל שאושרו באקדמיה בשנת תש"ס
    [post_title] => למד לשונך 41
    [post_excerpt] => משמות עצי ארץ ישראל שאושרו באקדמיה בשנת תש"ס: אֹרֶן הַצְּנוֹבָר, יִצְהָרוֹן מַכְסִיף, בּוּקִיצָה שְׂעִירה, אֶשְׁמָר קוֹצָנִי.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9c%d7%9e%d7%93-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%9a-41
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-08-27 07:53:59
    [post_modified_gmt] => 2020-08-27 04:53:59
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=6868
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 58798
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-12-30 11:23:05
    [post_date_gmt] => 2021-12-30 09:23:05
    [post_content] => שם הצמח אֹרֶן מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד. בפרק מד הנביא ישעיהו מונה עצים שאדם משתמש בהם לצורכי היום־יום – לחימום, לבישול ולאפייה (וגם לגילוף פסלים) – ובהם גם 'אורן': "לִכְרׇת לוֹ אֲרָזִים, וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר, נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל" (יד). זיהויָם של הארז והאלון אינו מוטל בספק, זהות התרזה (אף היא נקרית כאן בלבד) נותרה עלומה[1] – ומה לגבי אורן?

יש ממפרשי המקרא בימי הביניים שסברו שאין הכוונה לשם של עץ אלא למילה כללית נרדפת ל'ענף', 'שורש' או 'ייחור'. ואולם דומה שהאורן נזכר במשנה ברשימת העצים שמשמשים לשרפה לשם הפקת אֵפר הפרה האדומה: "ועצים היו מסודרין שם, עצי ארזים ועצי ארנים[2] וברושים ועצי תאנה חלקה" (פרה ג, ח). בתלמוד הבבלי מסבירים כי "ארנים" הם 'ערֵי' בארמית (בחלק מהנוסחים 'ארי'; ביחיד 'ערא') ואין הכוונה אלא לשיח שנקרא בימינו עָר אָצִיל (בערבית: غَار, 'ע'אר') ומוכר לדוברי העברית בעיקר בשמו היווני – דַּפְנָה.[3] רוב החוקרים סמכו ידיהם על פירוש זה.[4]

ברם בתרגום השבעים אֹרֶן מיתרגם pitus, היינו העץ הגבוה והמחטני ששמו בלטינית הוא Pinus (ובאנגלית pine) – זה שאנו מכנים בימינו בשם אֹרֶן. זיהוי זה הולם את רשימת העצים במשנה שכן גם ארזים וברושים הם עצים ממשפחת המחטניים המשמשים לבעֵרה. לדעת חוקר הצומח המקראי והתלמודי יהודה פליקס, הזיהוי הזה אינו סביר שכן האורן הוא אחד מעצי היער החשובים בישראל (כוונתו היא למין אֹרֶן יְרוּשָׁלַיִם[5] הגדל בר בארץ) ומצופה היה למוצאו בנבואת ישעיהו על עצי הארץ שיפריחו את השממה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (מא, יט). לכן לדעתו העץ שמכונה בימינו אורן הוא עֵץ שֶׁמֶן, שנזכר לא פעם במקרא ובמשנה.[6] כך למשל המשנה במסכת ראש השנה דנה במנהג השׂאת המשואות על ראשי ההרים כדי להודיע על קביעת החודש: "כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במְשִׁיחָה [=חוט עבה] ועולה לראש ההר ומצית בהן את האוּר" (ב, ג), ובתלמוד הירושלמי: "מהו עצי שמן? דדנין" (שם נח ע"א). דדנין (גם בכתיבים אחרים) היא מילה יוונית שהוראתה 'עשוי עץ אורן'.[7]

מלבד אֹרֶן יְרוּשָׁלַיִם, גדל בארץ גם אֹרֶן הַצְּנוֹבָר (Pinus pinea).[8] זה המין שפירותיו מכונים בלשון חכמים על פי היוונית אצטרובלין, וזרעיו נקראים בפי כול בימינו בשם צנוברים (כמו صَنَوْبَر, 'סַ'נַוְבַּר' בערבית).[9] חוקר התלמוד שאול ליברמן ניסה להוכיח כי בנות שׁוּחַ הנזכרות במשנה הוא שמם הקדום של פירות האורן, על פי התלמוד הירושלמי: "מהו בנות שוח? פיטיריה" (שביעית ה, א; לה ע"ד). 'פיטיריה' זו היא מילה ביוונית לציון עץ אורן קטן.[10]

במקרא נזכר אדם בשם אֹרֶן (דברי הימים א ב, כה), ובימינו הוא חזר ונעשה נפוץ במיוחד כשם לבנים. לבנות, בעיקר בדור הקודם, ניתן השם הנגזר ממנו בסיומת ־ָה: אָרְנָה (ללא ניקוד: אורנה), על דרך עֹפֶר ועָפְרָה. יש המשערים כי השמות המקראיים אֲרָן ואַרְנָן קשורים אל המילה אֹרֶן. יש לציין שמילה דומה מוכרת מן האכדית ומובנהּ 'מיני ארז', ואולי היה זה שם כללי לעצים מחטניים.

--------------------------------------------------------------
[1] ברוב תרגומי המקרא הקדומים מילה זו לא תורגמה או הובאה כצורתה. בתרגומו של ר' סעדיה גאון לערבית הוא תרגם 'צנובר', ומכאן שכוונתו ל'אורן הצנובר' (ראו להלן).
[2] בעדי הנוסח המנוקדים מוצאים אֳרָנִים (וליתר דיוק: אֳרָנִין) וגם אֲרָנִים; וסביר להניח ששניהם מכוונים לצורת הרבים של 'אֹרֶן'.
[3] במקורות העברית הקלסית הוא מוכר רק בצורתו הארמית־בבלית: דפנא. ביוונית המילה היא δάφνη.
[4] אף שסביר שגם בבבל של תקופת האמוראים הוראת המילה 'אֹרן' כבר לא הייתה מחוורת דייה, ולכן נדרשו לפרשהּ.
[5] שמו המדעי הוא Pinus halepensis, היינו 'אורן חאלבּ'.
[6] אפשר שהוא נקרא כך על שם השרף הנוטף מגזעו ואפשר שעל שם השמן שהכינו ממנו בימי קדם לצורכי רפואה.
[7] התלמוד הבבלי מציג מסורת שונה (אפרסמון), ויש מחוקרי ימינו שסבורים ש'עץ שמן' הוא בפשטות עץ זית.
[8] בעבר נקרא גם אֹרֶן הַסֶּלַע ואֹרֶן הַגַּלְעִין.
[9] בתלמוד הירושלמי נזכר שם מקום ליד הכינרת שנקרא 'צנבראי' (מגילה ג, א; עד ע"א), כנראה על שום עצי אורן.
[10] התלמוד הבבלי מציג גם כאן מסורת שונה (סוג של תאנים), וגם בעניין זה יש שיטות אחרות.
    [post_title] => אורן
    [post_excerpt] => שם הצמח אֹרֶן מופיע בתנ"ך פעם אחת: "לִכְרׇת לוֹ אֲרָזִים, וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר, נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל" (ישעיהו מד, יד). מה זיהויו של האורן בפסוק זה?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:16:14
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:16:14
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=58798
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)