WP_Post Object
(
[ID] => 976
[post_author] => 40
[post_date] => 2010-11-08 08:35:00
[post_date_gmt] => 2010-11-08 06:35:00
[post_content] => 
בשיר הילדים הידוע אנחנו שרים: "רֵד אֵלֵינוּ אֲוִירוֹן, קַח אוֹתָנוּ לַמָּרוֹם", אבל בעיתון אנחנו קוראים "מָטוֹס ובו מאתיים נוסעים נחת נחיתת חירום". איך קרה שכלי התחבורה הזה שהומצא בראשית המאה העשרים זכה בשתי מילים חדשות – אווירון ומטוס? לשם כך נברר מי חידש ולמה.
את המילה אווירון חידש "הילד העברי הראשון", הוא איתמר בן אב"י. נראה שהוא חידש אותה על פי המילה הצרפתית לאווירון: avion. אֲוִירוֹן בנויה מן המילה אֲוִיר ומן הסיומת ־וֹן. ומניין לנו המילה אֲוִיר? ובכן, אוויר (או אֲוֵיר) מצויה כבר בלשון המשנה, והיא צורתה העברית של המילה היוונית aer (=אוויר).
בראשית המאה העשרים האווירון לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוף, והטייס מְעוֹפֵף. הנה ידיעה מעיתון דבר מתאריך 23 בנובמבר 1927:
התחכמותו של מעופף
אמיליו קדנצה, מעופף מכסיקאני ראה בעצם נסיעתו והנה נפלה דליקה במכונתו [=באווירון]. היות ולא רצה לקפוץ במכשיר־הנפילה ולהפקיר את המכונה, התחכם ונכנס לתוך ענן גשם ונמצא שהמים כבו את הדליקה והמעופף המשיך את דרכו בהצלחה.
חיים נחמן ביאליק התנגד לשימוש בפועל עוֹפֵף, כנראה משום שאינו מביע את המהירות, והעלה הצעה אחרת: הפועל טָס. הוא השתמש בפועל הזה (וכן בשם הפעולה טִיסָה) בכתביו ובשיריו במשמעות של תנועה מהירה, למשל בשיר הילדים: "רוּץ, בֶּן סוּסִי רוּץ וּדְהַר! רוּץ בַּבִּקְעָה, טוּס בָּהָר! רוּצָה, טוּסָה, יוֹם וָלָיִל, – פָּרָשׁ אֲנִי וּבֶן חָיִל".
הפועל טָס מופיע רק פעם אחת בתנ"ך בספר איוב, והוא מתאר את מעופו המהיר של הנשר: "וְיָמַי... בָּרְחוּ... חָלְפוּ... כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (פרק ט, פסוקים כה–כו). הכתיב ב־שׂ (שי"ן שמאלית) התחלף בלשון המאוחרת יותר בסמ"ך. שם העצם טִיסָה מוכר מלשון הפיוט הקדום.
ביאליק הציע ליצור מן הפועל טָס את המילה מָטוֹס, במקום אווירון, ולצידה גם את טַיִס,[1] טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים).[2] הצעתו של ביאליק התקבלה בציבור, ובהמשך אף נוצרו בדרך זו מילים נוספות כגון טִיסָן ומַטָּס. וכך פועל עתיק יומין ונדיר (טָס) נעשה מקור לקבוצת מילים המתארת תופעה מודרנית וחדשנית.
בכל זאת נשארו כמה צירופים שלא מן השורש טו"ס: יש לנו חיל האוויר ויש לנו שדות תעופה וחברות תעופה, וגם האווירון של איתמר בן־אב"י עדיין נשמע.
כתבה: רונית גדיש
_________________________________
[1] אף המילה טַיִס נוצרה כבר בלשון הפיוט (במובן 'מעוף'), אך היא נדירה במקורות, ואין אפוא פלא שיצחק אבינרי מנהּ ב"מלון חדושי ח.נ. ביאליק" (עמ' 51), ואפשר שגם ביאליק חשבהּ לחידושו.
[2] הצעת ביאליק פורסמה במדור השבועי "לשוננו לעם" בעיתון הארץ בב' באייר תרצ"ג, 28 באפריל 1933. ראו באסופה "שפה קמה" בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, תשס"ט, קטע 60. ראו גם לשוננו ח (תרצ"ז), עמ' 79–80.
קובץ מעוצב (להדפסה)
[post_title] => אווירון ומטוס
[post_excerpt] => אֲוִירוֹן הוא חידושו של איתמר בן אב"י, ומָטוֹס הוא חידושו של ח"נ ביאליק. כך זכה כלי תחבורה שהומצא בראשית המאה העשרים בשתי מילים עבריות.
[post_status] => publish
[comment_status] => closed
[ping_status] => closed
[post_password] =>
[post_name] => %d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1
[to_ping] =>
[pinged] =>
[post_modified] => 2024-06-03 08:26:06
[post_modified_gmt] => 2024-06-03 05:26:06
[post_content_filtered] =>
[post_parent] => 0
[guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=976
[menu_order] => 0
[post_type] => post
[post_mime_type] =>
[comment_count] => 0
[filter] => raw
)
אֲוִירוֹן הוא חידושו של איתמר בן אב"י, ומָטוֹס הוא חידושו של ח"נ ביאליק. כך זכה כלי תחבורה שהומצא בראשית המאה העשרים בשתי מילים עבריות.בשיר הילדים הידוע אנחנו שרים: "רֵד אֵלֵינוּ אֲוִירוֹן, קַח אוֹתָנוּ לַמָּרוֹם", אבל בעיתון אנחנו קוראים "מָטוֹס ובו מאתיים נוסעים נחת נחיתת חירום". איך קרה שכלי התחבורה הזה שהומצא בראשית המאה העשרים זכה בשתי מילים חדשות – אווירון ומטוס? לשם כך נברר מי חידש ולמה.
את המילה אווירון חידש "הילד העברי הראשון", הוא איתמר בן אב"י. נראה שהוא חידש אותה על פי המילה הצרפתית לאווירון: avion. אֲוִירוֹן בנויה מן המילה אֲוִיר ומן הסיומת ־וֹן. ומניין לנו המילה אֲוִיר? ובכן, אוויר (או אֲוֵיר) מצויה כבר בלשון המשנה, והיא צורתה העברית של המילה היוונית aer (=אוויר).
בראשית המאה העשרים האווירון לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוף, והטייס מְעוֹפֵף. הנה ידיעה מעיתון דבר מתאריך 23 בנובמבר 1927:
חיים נחמן ביאליק התנגד לשימוש בפועל עוֹפֵף, כנראה משום שאינו מביע את המהירות, והעלה הצעה אחרת: הפועל טָס. הוא השתמש בפועל הזה (וכן בשם הפעולה טִיסָה) בכתביו ובשיריו במשמעות של תנועה מהירה, למשל בשיר הילדים: "רוּץ, בֶּן סוּסִי רוּץ וּדְהַר! רוּץ בַּבִּקְעָה, טוּס בָּהָר! רוּצָה, טוּסָה, יוֹם וָלָיִל, – פָּרָשׁ אֲנִי וּבֶן חָיִל". הפועל טָס מופיע רק פעם אחת בתנ"ך בספר איוב, והוא מתאר את מעופו המהיר של הנשר: "וְיָמַי... בָּרְחוּ... חָלְפוּ... כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (פרק ט, פסוקים כה–כו). הכתיב ב־שׂ (שי"ן שמאלית) התחלף בלשון המאוחרת יותר בסמ"ך. שם העצם טִיסָה מוכר מלשון הפיוט הקדום. ביאליק הציע ליצור מן הפועל טָס את המילה מָטוֹס, במקום אווירון, ולצידה גם את טַיִס,[1] טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים).[2] הצעתו של ביאליק התקבלה בציבור, ובהמשך אף נוצרו בדרך זו מילים נוספות כגון טִיסָן ומַטָּס. וכך פועל עתיק יומין ונדיר (טָס) נעשה מקור לקבוצת מילים המתארת תופעה מודרנית וחדשנית. בכל זאת נשארו כמה צירופים שלא מן השורש טו"ס: יש לנו חיל האוויר ויש לנו שדות תעופה וחברות תעופה, וגם האווירון של איתמר בן־אב"י עדיין נשמע.
כתבה: רונית גדיש
_________________________________[1] אף המילה טַיִס נוצרה כבר בלשון הפיוט (במובן 'מעוף'), אך היא נדירה במקורות, ואין אפוא פלא שיצחק אבינרי מנהּ ב"מלון חדושי ח.נ. ביאליק" (עמ' 51), ואפשר שגם ביאליק חשבהּ לחידושו.
[2] הצעת ביאליק פורסמה במדור השבועי "לשוננו לעם" בעיתון הארץ בב' באייר תרצ"ג, 28 באפריל 1933. ראו באסופה "שפה קמה" בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, תשס"ט, קטע 60. ראו גם לשוננו ח (תרצ"ז), עמ' 79–80.
קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => אווירון ומטוס [post_excerpt] => אֲוִירוֹן הוא חידושו של איתמר בן אב"י, ומָטוֹס הוא חידושו של ח"נ ביאליק. כך זכה כלי תחבורה שהומצא בראשית המאה העשרים בשתי מילים עבריות. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-06-03 08:26:06 [post_modified_gmt] => 2024-06-03 05:26:06 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=976 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )המשך קריאה >> המשך קריאה >>
