WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 
בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.
כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.
אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.
ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.
    [post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?
    [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהר, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 12:16:51
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:16:51
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 95766
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-07-21 11:45:18
    [post_date_gmt] => 2024-07-21 08:45:18
    [post_content] => דּוֹר היא מילה קצרה המציינת פרק זמן ('תקופה') או קבוצת אנשים ('מי שחיו בתקופה מסוימת'). המילה דּוֹר עשויה להורות 'חוליה במשפחה' (למשל אב, בן ונכד הם שלושה דורות) או 'כלל האנשים בני אותה תקופה', כמו בפסוקים "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (בראשית ז, א), "עַד תֹּם כׇּל הַדּוֹר" (במדבר לב, יג). עם זאת קשה לעמוד על הוראתה המדויקת: אפשר שהמילה המקראית מכוונת ביסודה למעגל חיים של אדם ואפשר שלעיתים היא מכוונת למספר שנים קבוע.

הדעה הרווחת היא שהמילה דּוֹר גזורה מן השורש דו"ר במשמעות 'מעגל, סיבוב', כגון במילים מְדוּרָה וכַדּוּר (להרחבה ראו כאן), ומקובל להסביר שהכוונה למושג המופשט של מעגל חיים. אך יש גם מי שסובר שהכוונה לקבוצת אנשים (כנראה מן הציור הראשוני של חבורה היושבת יחדיו במעגל).[1] בלשונות שמיות אחרות המילה משמשת בהוראות קרובות: באוגריתית במובן 'אוסף', 'אסיפה', בפניקית – 'משפחה', בערבית – 'תקופה' (ועוד) ובלהגי הארמית בהוראות קרובות לאלו העבריות.

בכמה ביטויים המילה דור באה בהכפלה: "מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) = 'מעולם (ועד עתה)', "לְדֹר דֹּר" (שמות ג, טו), "(ל)דוֹר וָדוֹר", "(לְ)דוֹר דּוֹרִים" = 'לכל הדורות', 'לנצח'; ובלשון חכמים בגיוון קל: "לדורות" או "לדורי דורות". בכלל מרובים הביטויים במקרא שהמילה דור מצטרפת בהם למילה או לצירוף שעניינם נצח: "לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז, ט), ובעיקר לצד המילה 'עולם': "לְדֹרֹת עוֹלָם" (בראשית ט, יב), "לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז, ז) היינו 'ברית עולם תחול על כל דורותיהם', וכן "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (שמות כז, כא), "לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (שמות מ, טו) ועוד.

במקרא בא גם השם דּוֹר או דֹּאר, בשני שמות מקומות: (א) דור היא עיר כנענית חשובה במישור החוף הצפוני (כיום נושא את השם מושב קטן במועצה האזורית חוף הכרמל; לפנים הכפר הערבי טנטורה). ממקורות חוץ־מקראיים למדים שבתקופת הכיבוש האשורי במאה ה־8 לפנה"ס הייתה דור העיר המרכזית בנפה, שחלשה על כל אזור החוף עד יפו. (ב) עין דור הוא מקום יישוב באזור עמק יזרעאל, הידוע במיוחד כמקום מושבהּ של בעלת האוב בסיפור שאול במלחמת פלשתים (שמואל א פרק כח).  השם המקראי נשמר בשם הכפר הערבי אינדור (בערעור העיצור הלועי ע' כבר בימי התלמוד – הרבה לפני הכיבוש הערבי – בהשפעת היוונית שהילכה בפי יושבי הגליל). כיום נושא את השם עין דור קיבוץ הנמצא בקרבת מקום, ולזכר סיפור בעלת האוב נקרא ערוץ נחל קטן, מיובליו של נחל תבור, בשם נחל קוֹסֶמֶת. בשם דורות נקרא קיבוץ בצפון מערב הנגב, נוטריקון השמות דוב, רבקה ותרצה על שם דוב הוז, ממייסדי 'ההגנה', ובנות משפחתו.

השם דור ניתן בעת החדשה – בעיקר לבנים, ובשנים האחרונות גם לבנות.

-------------------
[1] ויליאם פ' אולברייט סבר שהמילה דור באה מן השורש דה"ר, ולדעתו אף הוא מכוון ביסודו לתנועה במעגל.
    [post_title] => דור
    [post_excerpt] => השם הפרטי דור – בדומה לשם עידן – מציין תקופה, מעגל חיים, פרק זמן ממושך.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%93%d7%95%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-09 19:16:07
    [post_modified_gmt] => 2024-09-09 16:16:07
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=95766
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 45332
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-11-05 11:21:34
    [post_date_gmt] => 2020-11-05 09:21:34
    [post_content] => המילה עִדָּן משמשת בלשוננו במובן 'תקופה', 'פרק זמן ארוך למדי', והיא מקובלת בצירופים דוגמת 'עידן הקרח' או 'עידן הנאורות'.

המילה עִדָּן מקורה בארמית ופירושה הוא 'זמן' סתם, לאו דווקא פרק זמן או תקופה. היא מופיעה פעמים אחדות בקטעים בארמית שבספר דניאל, למשל: "יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין" (ב, ח) [=יודע אני שזמן אתם קונים (כלומר מבקשים להרוויח זמן)]; "וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא" (ב, כא) [=והוא משנה העיתים והזמנים].[1] בעבר נטען כי המילה נשאלה לארמית מן האכדית, ואולם כיום מקובל יותר כי למילה זו בארמית ובאכדית (וגם בערבית) שורש משותף – וע"ד. אף השורש העברי המקביל יע"ד (שהתגלגל מן השורש השמי וע"ד) בהקשרים אחדים עניינו 'זמן', כמו במילה מוֹעֵד.

בתרגומים הארמיים למקרא המילה עידן או צירופים הכוללים אותה מתרגמים מגוון מילים וביטויים בעברית המקרא: עידן כנגד "אז", בעידנא הדין כנגד "כָּעֵת", בעידנא ההוא כנגד "בַּיּוֹם הַהוּא" ועוד. בכמה מלהגי הארמית המילה עידן משמשת בצירופים בעידנא ד־ לציון 'כאשר', 'כש־' ומעידנא ד־ לציון 'מרגע ש', וקרוב לוודאי שהצירופים 'בזמן ש־', 'בשעה ש־', ו'משעה ש־' בלשון חכמים התגלגלו מכאן. מן הארמית של התלמוד הבבלי נשתרש מטבע הלשון "בעידָנא דרִתחא" (על פי הגמרא במסכת בבא קמא ס ע"ב)[2] במובן 'בשעה שאדם כועס', ומוכר גם הפתגם "תעלא בעידניה סגיד ליה" (מגילה טז ע"ב) שפירושו (על פי משל נודע): 'שועל בזמנו [בשעה שהוא משמש מלך החיות] – השתחווה לו'.

מכל מקום המילה 'עידן' התקבעה במשמעות 'פרק זמן ארוך במיוחד' בשלב מאוחר יותר בתולדות העברית, ואולי תרם לכך הביטוי עידן ועידנים. מקור הביטוי בספר דניאל: "עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן" (ז, כה). פְּלַג הוא 'חצי', ומהמילים 'פלג עדן' נראה שמדובר בפרק זמן מסוים. כמה ממפרשי ימי הביניים מבארים כי הכוונה לשלוש שנים וחצי. בספרות הרבנית החל 'עידן ועידנין' לשמש ביטוי הפלגה של זמן, כדרכם של ביטויי הפלגה שיש בהם הכפלה: נצח נצחים, עולמי עולמים, פְּרָטֵי פרטים, תילי תילים ועוד (לפי זה מצופה היה צירוף מעין 'עידני עידנים', אלא שהמקור בפסוק הוא 'עידן ועידנים', והוא נשאל כמות שהוא). במשמעותו החדשה אומץ 'עידן ועידנים' גם בקרב סופרי ההשכלה, וכך הוא רווח עד ימינו.

כיום משמש עידן בפי רבים גם לציון פרק זמן בעל מאפיין מסוים, כך למשל במשפטים "אנחנו עומדים לפני עידן חדש", "עידן המחשב שינה את פני עולם המדע". ואולם בעבר היו מבעלי הסגנון שלא נחה דעתם מפּרץ השימוש בעידן בהקשרים כה נרחבים. כך למשל כתבה חנה זמר, עורכת העיתון "דבר", בשנת תשכ"ז (1967):

אה, היו ימים. היו זמנים, היו תקופות. היו ואינם עוד. הלכו, חלפו עם רוח העידן, שכבש בסערה את לשוננו המתחדשת. כל נואם המכבד את עצמו – גם אם לא בהכרח את שומעיו – מדבר על עידן הטכנולוגיה ועידן הגרעין ועידן החלל. העיקר עידן, כי הוא מתאים לעידן המדע, המידע והמידוע – ואין בו נימת בטלנות כמו בימים (של זהב), בזמנים (הטובים ההם) ובתקופות (זוהר). בן־העידן מדבר על עידן.

נראה שבימינו הזרות שהורגשה לפני כחמישים שנה בקרב המהדרים בלשונם כבר אינה מורגשת. כך או כך, יש למילה עידן שימוש נוסף, מקצועי יותר: חלופה עברית למילה era (ודומותיה) במובן 'פרק בתולדות כדור הארץ על פי נתונים גאולוגיים, ארכאולוגיים ואחרים'.

השם עידן ניתן בימינו בעיקר לבנים, ובעת האחרונה הוא מקובל אף כשם לבנות. נראה שחברו להם שניים במתן השם: קרבת הצליל לשורש עד"ן שממנו נגזרים שמות אהובים כגון עֵדֶן, עֶדְנָה ועֲדִינָה, וכן התפוצה הרחבה יחסית של שמות שעניינם זמנים במעגל השנה כשמות עונות וחודשים: סְתָו, אָבִיב, אֲדָר, סִיוָן ועוד.

____________________________________
[1] מכאן מטבע הברכה שבתפילת ערבית: "משנה עיתים ומחליף את הזמנים".
[2] במקור 'בעידן רִתחא' והכוונה ל'זמן פורענות', ולא כפי שמהלך בלשוננו.
    [post_title] => עידן
    [post_excerpt] => המילה עִדָּן מקורה בארמית ופירושה הוא 'זמן' סתם, לאו דווקא פרק זמן או תקופה כמו שמקובל בעברית בת־ימינו. מה פשר השינוי?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%99%d7%93%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:18:35
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:18:35
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45332
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)