WP_Post Object
(
    [ID] => 91393
    [post_author] => 3
    [post_date] => 2024-02-08 20:32:23
    [post_date_gmt] => 2024-02-08 18:32:23
    [post_content] => אנחנו נשאלים הרבה על שמות הפעולה – והשאלות מגוונות. למשל:

 	
איך מבחינים בין שם פעולה לשם עצם?
 	
האם ייתכן שיש פעלים שאין להם שם פעולה?
 	
איך קרה שיש פעלים ששם הפעולה שלהם גזור ממשקל של בניין אחר (רָקַד–רִקּוּד)?
 	
אילו משקלים נחשבים לשמות פעולה?
 	
איך יוצרים שם פעולה לפועל סביל?

הקדמה
שמות הפעולה מעוררים עניין רב בקרב הדוברים בכלל ובקרב לומדי הלשון העברית בפרט. במהותו שם הפעולה הוא שם עצם מופשט המציין פעולה. אם כן מבחינת תוכנו הוא קשור למערכת הפועל, אך שלא כמו הפועל הנוטה אין לו זמן וגוף,[1] ואכן מבחינת חלקי הדיבר הוא שייך לשמות העצם.

לעיסוק בשם הפעולה יש היבטים צורניים (מורפולגיים), סמנטיים ותחביריים.

במישור הצורני (מורפולוגי) עולה שאלת המשקלים האופייניים לשמות הפעולה. לרוב משמשים משקלים סדירים לבניינים השונים (קְטִילָה לבניין קל, קִטּוּל לבניין פיעל, הַקְטָלָה לבניין הפעיל וכו'). אולם אין סדירות מלאה, ויש מקרים רבים, בעיקר בבניין קל, שבהם משמשים שמות פעולה במשקלים אחרים, כגון דָּאַג–דְּאָגָה, עָבַד–עֲבוֹדָה, עָנָה–מַעֲנֶה.

אשר למשמעות, שמות פעולה רבים מציינים לא רק את הפעולה אלא גם את תוצר הפעולה. לדוגמה: סִפּוּר הוא גם פעולתו של המספר וגם היצירה עצמה; הַקְדָּמָה היא גם פעולתו של המקדים אך גם חלק פותח של ספר.

מבחינה תחבירית אפשר לראות בשם הפעולה מעין הפשטה ותמצות של משפט פועלי, ועל כן שם הפעולה ממלא תפקיד חשוב בניסוח בכלל ובניסוח מופשט וחסכוני.
דוגמה: "החֶברה: החלטנו [פועל נוטה בעל גוף וזמן] לקלוט עובדים חדשים. ההחלטה [שם פעולה] פורסמה בתקשורת". ואפשר גם לדחוס את שני המשפטים במשפט אחד באמצעות שם הפעולה ומשלימיו: "החלטת החברה לקלוט עובדים חדשים פורסמה בתקשורת."
* * *
להלן נדון בעיקרי הדברים בהרחבה ובלוויית דוגמאות. בגלל התארכות הדברים חלק מן המידע מובא ברשומה נפרדת.
מבט היסטורי: צורות המקור ושמות הפעולה – מלשון המקרא ללשון חז"ל ולימינו
מצאי שמות הפעולה במקרא במשקלים הרווחים בעברית דל מאוד, אם כי פה ושם אפשר למצוא כמה שמות (חלק לא קטן מהם בספרים המאוחרים), דוגמת אֲכִילָה, קְרִיאָה, בַּקָּרָה, נֶחָמָה, הֲנָחָה.[2]

את התפקיד שימלאו בהמשך שמות הפעולה ממלאות בלשון המקרא במידה רבה צורות המקור, ובעיקר המקור הנטוי.[3] למשל בספר נחמיה אנו קוראים: "... וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים" (ד, טו). גרעיניהם של שני הצירופים המשמשים עד ימינו – עֲלוֹת (מן הפועל עָלָה) וצֵאת (מן הפועל יָצָא) – הם צורות מקור.

בלשון חכמים הצטמצם מאוד השימוש בצורות המקור (להוציא את צורות המקור הפותחות במילית היחס 'ל', דוגמת ליפול ולומר – המכונות שם פועל). בד בבד התרחב השימוש בשמות הפעולה (במשקלים שנזכרו לעיל), ואלה החלו לשמש במקומות שבלשון המקרא משמשות צורות המקור. למשל כך מסופר על מותה של רחל אימנו: "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי" (בראשית לה, יח). ואילו בתלמוד הבבלי נאמר בהקשר דומה "העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע עליו". במקרא אנו מוצאים "וַיְהִי כַּעֲלוֹת (בעלות) הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן..." (יהושע ד, יח), ואילו בתשובה מתקופת הגאונים נכתב: "כהן שירד לפני התיבה ובשעת עליית כהנים לדוכן לא היה שם כהן..." (תשובת צמח גאון בר' פלטוי בן המאה התשיעית לסה"נ; 'עליית כוהנים' נאמר ולא 'עֲלוֹת כוהנים').

הקרבה בין צורות המקור לשמות הפעולה אינה רק בתפקיד אלא גם בצורות עצמן: המשקל הַקְטָלָה לבניין הפעיל והמשקל קַטָּלָה לבניין פיעל (כגון בַּקָּרָה) הם משקלי צורות המקור של הבניינים המקבילים בארמית (הבניינים פַּעֵל והַפְעֵל). כך גם שמות פעולה במשקל מִקְטָל (כגון מִקְרָא = קריאה; מַסָּע = נסיעה) התפתחו מצורות מקור מקראיות (המקבילות לצורת המקור בארמית): "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף... וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא (=לקרוא) הָעֵדָה וּלְמַסַּע (=לנסיעה במובן 'הסעה') אֶת הַמַּחֲנוֹת" (במדבר י, ב).[4]

ואולם – כפי שנאמר בהקדמה – בעוד צורות המקור נחשבות חלק ממערכת הנטייה של הפועל, שמות הפעולה נחשבים לשמות עצם לכל דבר ועניין: לשם הפעולה יש מין דקדוקי, אפשרות יידוע ונטייה (צורת נסמך, צורת רבים ונטייה עם כינויי שייכות). אם כן המושג 'שם פעולה' שייך לתחום המשמעות ולא לתחום חלקי הדיבר, והקביעה ששם עצם מסוים הוא שם פעולה נעשית בעיקר לפי משמעות השם, ואין לה קטגוריה דקדוקית מובהקת.
התרחבות השימוש בשמות הפעולה ומגמת ההסדרה
עיון בעברית לרבדיה מעלה שאוצר שמות הפעולה הולך וגדל מתקופה לתקופה, אולי גם בשל צורך גובר במושגים מופשטים ששמות הפעולה נמנים עימהם.

התרחבות השימוש בשמות הפעולה השפיעה על מגמת ההסדרה של שמות אלו. בעוד במקרא אפשר למצוא שמות פעולה (בעיקר לבניין קל) בשפע משקלים (ראו כאן סעיף 1.1) – ברבדים המאוחרים למקרא שמות הפעולה נגזרו יותר ויותר במשקלים קבועים.

ואלו משקלי שמות הפעולה הסדירים של הבניינים הפעילים:

 	
לבניין קל: קְטִילָה (כגון כְּתִיבָה, רְאִיָּה)
 	
לבניין פיעל: קִטּוּל (כגון דִּבּוּר, תֵּאוּר, אִרְגּוּן); ובהיקף מצומצם בהרבה קַטָּלָה (בַּקָּשָׁה).
 	
לבניין הפעיל: הַקְטָלָה (כגון הַגְבָּלָה, הַשְׁוָאָה); ובהיקף מצומצם יותר הֶקְטֵל (הֶסְבֵּר),[5] אַקְטָלָה (אַזְהָרָה; על דרך הארמית; ביסודם הַקְטָלָה ואַקְטָלָה משקל אחד הם).

האם לכל בניין יש שם פעולה?
מטבע הדברים די בשמות פעולה לבניינים הפעילים קל, פיעל והפעיל, שהרי שם הפעולה הוא שם מופשט וכולל, וההיבט הפּעיל או הסביל של הפעולה מנוטרל בו. כך למשל שם הפעולה אַהֲבָה בצירוף "אהבת אם" עשוי לבטא הן את העובדה שהאם אוהבת (את ילדיה) הן את היותה נאהבת.

עם זאת כבר בימי הביניים, וביתר שאת בימינו, נוצרו ונוצרים שמות פעולה לפועלי נפעל והתפעל, וזאת אף שרוב הפעלים בבניינים אלו אינם פעילים ממש. לבניין נפעל משמש המשקל הִקָּטְלוּת (הִדָּבְרוּת, הִמָּנְעוּת, הֵחָלְשׁוּת) ולבניין התפעל הִתְקַטְּלוּת (הִתְכַּתְּבוּת, הִתְלַבְּשׁוּת, הִשְׁתַּנּוּת). מבחינת הצורה שני המשקלים מבוססים על צורות המקור בתוספת הסיומת ־וּת. למרות הזמינות של משקלים אלו – לפעלים רבים בבניינים אלו אין שם פעולה בשימוש (למשל, אין הִלָּחֲמוּת או הִשָּׁדְדוּת, ואין הִתְחַתְּנוּת או הִשְׁתַּמְּשׁוּת).
התבנית בינוני + ־וּת
לבניינים הסבילים המובהקים פוּעל והופעל אין שמות פעולה – כשם שאין להם שם פועל. אבל בכל זאת נוצרו שמות מופשטים לפעלים בבניינים אלו באמצעות הוספת סיומת ההפשטה ־וּת לצורת הבינוני. שמות בתבנית זו עשויים להביע תכונה הקשורה במצב הסביל של הפעולה או מעין שם פעולה. לדוגמה בבניין פועל – מְעֹרָבוּת, מְחֻיָּבוּת; ובבניין הופעל – מֻרְכָּבוּת, מוּכָנוּת. שמות כאלו מוכרים גם בבניין נפעל, כגון נֶאֱמָנוּת (כבר בספרות הגאונים), נְכוֹנוּת, נִרְאוּת.

בדרך זו נוצרים שמות גם בבניינים הפעילים. למשל נוֹכְחוּת (שם זה ממלא את תפקיד שם הפעולה במקום הצורה המתבקשת נְכִיחָה); מַנְהִיגוּת (גם שם זה ממלא את תפקיד שם הפעולה, ואילו הצורה הַנְהָגָה משמשת לרוב לציון קבוצת המנהיגים ולא לציון הפעולה).
פעלים שאין להם שם פעולה
למרות מגמת ההתרחבות וההסדרה נותרו גם בימינו פעלים בבניינים קל, פיעל והפעיל שאין כנגדם שמות פעולה. לדוגמה, כנגד הפועל הֶרְאָה לא משמש (כמעט) הַרְאָיָה; כנגד הפועל חִכָּה משמש בעיקר שם פעולה של פועל אחר: הַמְתָּנָה (להרחבה). דוגמאות נוספות: הָיָה (הוויה?), חָלַף, לָוָה, חָס, מִהֵר, הֶלְאָה.
צורת רבים של שמות פעולה
שמות פעולה הם שמות מופשטים, ולעיתים בשמות מופשטים אין צורך בצורת ריבוי. כך למשל למושגים השכלה, חשיבה וחינוך אין צורות רבים. אבל יש פעולות מוחשיות יותר שאפשר לעשותן שוב ושוב ואף למנות את מספרן – ובמקרים אלו אין מניעה ליצור צורת רבים. כך נקבל איחור – איחורים, הופעה – הופעות, ריצה – ריצות. ויש שצורות הרבים מביעות גוון מעט שונה של הפעולה, דוגמת 'דיבורים', 'קניות', 'סידורים'.
שמות הפעולה מציינים גם את תוצאת הפעולה
כמו שנאמר בהקדמה, שמות פעולה רבים מציינים לא רק את הפעולה אלא גם את תוצאת הפעולה. ויש אף שמות פעולה שהשימוש העיקרי בהם הוא לציון תוצר הפעולה, כגון כְּרִיכָה (של ספר), צִיּוּר (התלוי על הקיר), הַקְדָּמָה (למאמר) ושְׂרִיטָה (בעור). המילים חִבּוּר, יְצִירָה, מְצִיאָה והַמְלָצָה משמשות לעיתים לציון הפעולה אך לעיתים קרובות יותר לציון התוצר.

את המגוון העשיר של משמעויות שמות הפעולה תיאר איש הלשון אבא בנדויד (ראו ברשימת המקורות). למשל למילה עֲלִיָּה הוא מנה שלוש משמעויות: פעולה ('עלייה מהירה'), מקום ('עלייה תלולה') ומבנה ('עליית גג'). המילה סְתִימָה היא פעולה (סתימת הגולל) וגם חומר (סתימה בשן). יְשִׁיבָה על כיסא היא פעולה, אך יְשִׁיבַת צוות היא אירוע ואילו יְשִׁיבָה גבוהה היא מקום. הינה מבחר דוגמאות לשימוש בשמות פעולה הן כפעולות הן כמה שנוצר מן הפעולה (רוב הדוגמאות לקוחות מבנדויד):

 	
הם החלו בריהוט הבית רק כשנכנסו לגור בו. את כל הריהוט הם קנו בארץ.
 	
איור הספר הופקד בידי אומנית מוכשרת, והספר זכה באיורים מאירים עיניים.
 	
ההחלטה הייתה קשה, אבל בסוף התקבלה ההחלטה הנכונה.
 	
העבודה על המחקר נמשכה זמן רב, אבל בסופה יצאה עבודה יפה.

ואולם לעיתים השפה מספקת מילים שונות להבחנה בין הפעולה ובין תוצאתה, בעיקר כאשר השפה מעמידה לרשותנו משקלים שונים של שם הפעולה: בצבא מבחינים בין הַסְפָּקָה (הפעולה) ובין אַסְפָּקָה (מה שמסַפקים) אף שבמונחי האקדמיה לא התקבלה הבחנה זו. האקדמיה ממליצה להשתמש במילה צִלּוּם לפעולה ובמילה תַּצְלוּם לתוצר. יש המקפידים להבחין בין שְׁתִיָּה (הפעולה) למַשְׁקֶה (מה ששותים), והבחנה שכמעט נעלמה מן העברית היא בין כְּבִיסָה (הפעולה) ובין כְּבָסִים (הבגדים המתכבסים או המכובסים).
*
ברשומה שמות הפעולה – מגוון המשקלים וחריגים נרחיב את הדיבור על מגוון המשקלים הלא סדירים של שמות הפעולה ועל התופעה הלא־נדירה של אי־התאמה בין בניין הפועל ובין המשקל שבו גזור שם הפעולה שלו.

כתבה רונית גדיש

________________________________________
[1] גם לשם הפועל (או צורת המקור, כגון לכתוב, להחליט) אין גוף וזמן, אך שלא כשם הפעולה הוא אינו שם עצם (למשל אין לו מין דקדוקי ואי אפשר להוסיף לו ה' הידיעה) והוא חלק מנטיית הפועל. מקובל לראות בשם הפועל בחלק ממופעיו התחביריים מעין פסוקית (משפט בתוך משפט) מצומצמת. השוו: "החברה תקלוט [פועל נוטה בעל גוף וזמן] עובדים חדשים." "ייעשה מאמץ לקלוט [שם פועל] עובדים מנוסים." "קליטת [שם פעולה] עובדים חדשים תאפשר הרחבה של פעילות החברה."
[2] עם זאת יש במקרא לא מעט שמות פעולה – בעיקר לבניין קל – שאינם שקולים במשקלים הסדירים. אשר לשמות במשקל קִטּוּל במקרא – רובם אינם שמות פעולה; כמו כן רובם באים בצורת רבים, כגון בִּעוּתֵי־, גִּדּוּפִים.
[3] גם המקור המוחלט עשוי לשמש בהקשר שבלשון ימינו היינו נוקטים שם פעולה: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא־טוֹב" (משלי כה, כז). המקור המוחלט אָכֹל משמש כאן כפי שבימינו היה משמש שם הפעולה אֲכִילָה.
[4] יצוין שההבחנה בין מקור לשם פעולה אינה כה מובהקת. אם נחזור למקרא נוכל לראות שאותה מילה מנותחת לעיתים כצורת מקור ולעיתים כשם עצם. לדוגמה קונקורדנציות ומילונים אחדים רואים ב"לאהבה את" צורת מקור, כגון בפסוק "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם" (דברים י, טו). ואילו צורות כמו 'באהבת־', 'מאהבת־' מנותחות כשם עצם אף שהן באות בהקשר דומה מאוד, כגון "וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט, כ), "כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים ז, ח).
[5] גם משקל הֶקְטֵל יסודו בצורת מקור – הַקְטֵל, כגון הַשְׂכֵּל, הַשְׁקֵט, הַצְנֵעַ, הַכֵּר ועוד במקרא. צורות בפתח מתועדות בכמה מן המסורות של לשון חכמים. הסגול בה"א מוסבר כהידמות לתנועה בע' הפועל.
    [post_title] => שמות הפעולה
    [post_excerpt] => במהותו שם הפעולה הוא שם עצם מופשט המציין פעולה, אך שלא כמו הפועל הנוטה אין לו זמן וגוף. לשם הפעולה תפקיד חשוב בשפה ואולי משום כך הוא מעורר שאלות רבות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-13 13:46:04
    [post_modified_gmt] => 2024-03-13 11:46:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=91393
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

במהותו שם הפעולה הוא שם עצם מופשט המציין פעולה, אך שלא כמו הפועל הנוטה אין לו זמן וגוף. לשם הפעולה תפקיד חשוב בשפה ואולי משום כך הוא מעורר שאלות רבות.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>