הדף בטעינה

נָעַל

במילון

 (ללא ניקוד: נועל)
בנייןקל
שורשנעל
נטייהנוֹעֶלֶת לכל הנטיות
נטיית הפועלנָעַל, יִנְעַל, לנעוֹל לכל הנטיות

הגדרה

  • סוגר במַפתח
  • (בהשאלה) מסַיים (ישיבה, כינוס וכדומה)
  • לובש נעל(יים)
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של נעל

נָעַל והנעיל

WP_Post Object
(
    [ID] => 173
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2013-05-22 08:59:43
    [post_date_gmt] => 2013-05-22 05:59:43
    [post_content] => אנו נשאלים לעיתים מה הפועל המתאים לשימת נעליים לאחֵר – בעיקר לילדים.

התנ"ך וספרות חז"ל מעמידים לרשותנו שתי אפשרויות. בספר יחזקאל נאמר: "וָאַלְבִּשֵׁך רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ" (טז, י) – נָעַל בבניין קל. ובמכילתא דרבי ישמעאל: "לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו סנדליו" (נזיקין א). לעומת זאת בספר דברי הימים מצאנו: "וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם" (ב כח, טו) – הִנְעִיל בבניין הפעיל. ובמשנה: "...המרחיץ, הסך, המלביש והמנעיל – עובר בלא תעשה" (סנהדרין ז, ו).

השימוש בפועל הִנְעִיל בבניין הפעיל (לעומת נָעַל בבניין קל) דומה לפעלים אחרים שיש בהם הבחנה ברורה בין הפעולה שהאדם עושה על עצמו ובין הפעולה הגורמת: 'לבש חולצה' לעומת 'הלביש את הילד בחולצה'; 'אכל מרק' לעומת 'האכיל אותו מרק'; 'קם ממקומו' לעומת 'הקים אותו ממקומו' ועוד. ואולם לא בכל הפעלים מתקיימת ההבחנה הזאת. בפעלים אחדים מתחום הלבישה הפועל בבניין קל משמש גם לפעולה הגורמת: חָגַר – 'חגר חגורה' וגם 'חגר את ילדיו (במכונית)'; עָנַד – 'ענדתי שעון' וגם 'ענדתי לבני את השעון'; חָבַשׁ – 'חבשה כובע', 'חבשה כובע לבִתה'.

אם כן נוכל לנעול לילד נעליים או להנעיל לו נעליים – הן על פי המקורות הן על פי שימושם של פעלים מקבילים.
    [post_title] => נָעַל והנעיל
    [post_excerpt] => נוכל לנעול לילד נעליים או להנעיל לו נעליים – הן על פי המקורות הן על פי שימושם של פעלים מקבילים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%a2%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 17:47:44
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 14:47:44
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=173
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

נוכל לנעול לילד נעליים או להנעיל לו נעליים – הן על פי המקורות הן על פי שימושם של פעלים מקבילים. המשך קריאה >>

נעילת סנדלים

WP_Post Object
(
    [ID] => 255
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-10-31 09:37:37
    [post_date_gmt] => 2012-10-31 07:37:37
    [post_content] => אנו נשאלים לעיתים אם יש פועל מיוחד לנעילת סנדלים, ותשובתנו היא שאין פועל כזה.

מן הפניות החוזרות בעניין זה נראה שבקרב מקצת דוברי העברית במאה העשרים היה ניסיון לייחד לנעילת סנדלים פועל מיוחד: סָאַן (יש שאינם זוכרים את הפועל במדויק ושואלים על פעלים קרובים דוגמת 'סָאַל' או 'סָעַל'). הפועל סָאַן בא פעם אחת בתנ"ך: "כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים, וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ" (ישעיהו ט, ד). יש המפרשים סְאוֹן במשמע 'שָׁאוֹן' – 'המולה ורעש' – וסוֹאֵן במשמע 'רועש' (רש"י, רד"ק). אך בפרשנות המודרנית יש המפרשים סְאוֹן במשמע 'נַעַל' על פי מְסָאנָא בארמית ו־šenu באכדית. מקצת המפרשים כך קושרים גם את הפועל סָאַן לאותו עניין – נעילת נעליים. ואולם גם אם פועל זה מציין נעילת נעליים, אין סיבה לייחדו דווקא לסנדלים.

את הסנדלים נועלים כפי שנועלים נעליים, מגפיים, קבקבים וכדומה. ואכן הצירוף "נעילת הסנדל" רווח מאוד בספרות חז"ל – בייחוד בהקשר של איסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים. אומנם בעברית בת ימינו התחדש הפועל סִנְדֵּל, אך רק במשמעות המושאלת של נעילת גלגלי מכונית באמצעות מתקן דמוי סנדל ("סנדלי דנוור").

נעיר כי המילה סנדל עצמה נשאלה ללשוננו מן היוונית בתקופת חז"ל. במשנה ובתלמוד היא באה לעיתים לצד מַנְעָל, וברור שמדובר בשני סוגי נעליים. מקובל לראות בסנדל נעל פתוחה בעלת רצועות ובמנעל נעל סגורה. בלשון המקרא משמשת רק המילה נַעַל, והממצאים הארכאולוגיים מלמדים שרוב הנעליים ששימשו באותה תקופה היו דומות לסנדל של ימינו.
    [post_title] => נעילת סנדלים
    [post_excerpt] => נעליים אנחנו נועלים, ומה עושים בסנדלים – נועלים אותם או יש להם פועל מיוחד?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-01-06 12:36:39
    [post_modified_gmt] => 2022-01-06 10:36:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=255
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

נעליים אנחנו נועלים, ומה עושים בסנדלים – נועלים אותם או יש להם פועל מיוחד? המשך קריאה >>
נעליים- נועלים עניבה - עונבים שעון - עונדים חגורה- חוגרים כפתורים - פורפים כפפות- עוטים שעון - עונדים צעיף - כורכים כובעים- חובשים משקפיים- מרכיבים איור פרטי לבוש איור פריטי לבוש ופעלי הלבישה שלהם

ללבוש, לחבוש, לגרוב – פועלי לבישה בעברית

WP_Post Object
(
    [ID] => 1011
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-06-12 11:37:00
    [post_date_gmt] => 2011-06-12 08:37:00
    [post_content] => פריטי הלבוש רבים, והפועל הרגיל בעברית הוא כמובן לָבַשׁ. למשל במקרא לובשים בגדים (ראו לדוגמה בראשית כח, כ), לובשים מכנסיים (ויקרא ו, ג), מעיל (שמואל ב יג, יח), שׂמלה (לדוגמה ישעיהו ד, א), כותונת (לדוגמה ויקרא טז, ד) ואף שׂק (לדוגמה יונה ג, ה) ושריון (שמואל א יז, ה).[1]

לצד לבישת הבגד אפשר גם לעטות אותו, וכך אנו קוראים בתיאורו של שמואל מפי בעלת האוב: "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" (שמואל א כח, יד). ובימינו עוטים כפפות (או לובשים אותן).

פועל כללי אחר – במיוחד לאביזרי לבוש – הוא שָׂם: במקרא אפשר לשים מצנפת על הראש (ויקרא ח, ט) או כתר בראש (אסתר ב, יז), רְביד זהב על הצוואר (בראשית מא, מב) ואף נעליים ברגליים (יחזקאל כד, יז).

ואולם העברית מתאפיינת גם בפעלים מיוחדים לפריטי לבוש ולאביזרי לבוש, ובכך היא שונה מן האנגלית, שבה לכל פריטי הלבוש וההנעלה, אפילו לתכשיטים ולאיפור, יש רק שני פעלים: האחד – to put on – לפעולת הלבישה, והשני – to wear  – למצב של 'היות לבוש'.

במקורותינו את הנעליים, את הסנדלים ודומיהם רגילים לנעול; את החגורה, האבנט, האפוד (ואף השק שעל המותניים) לחגור; את האֵזור (מעין חגורה) לֶאֱזור (כגון וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו" – מלכים א כב, ח); ותכשיטים נוהגים לענוד או לַעדות (מלשון עֲדִי, כגון "כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב" – ירמיהו ד, ל); את התפילין מניחים, ובציצית ובטלית מתעטפים.

הגיוון בפועלי הלבישה מוצא את ביטויו בויקרא טז, ד: "כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף", וכן בדברי יחזקאל (הפעם פועלי הלבשה): "וָאַלְבִּשֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ [כלומר נעליים מעור תחש], וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי. וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי, וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ" (יחזקאל טז, י–יא).

לפיכך גם בימינו נעליים, סנדלים או מגפיים נועלים, חגורה חוגרים, תכשיטים (ובכללם שעון) עונדים, עניבה עונבים (הפועל ענב – מלשון חכמים), ואת המשקפיים, המשתפּלים משני צידי האף כמו רגליו של הרוכב על חמור או על אופַנּוע, מרכיבים.[2]

ומה בדבר הכובע? בעבר היו מקובלים כיסויי ראש מבד כעין תחבושת ועל כן חבשו אותם, כלומר כרכו אותם סביב הראש (השוו: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" ביחזקאל כד, יז – פאר בהקשר זה הוא סוג של כיסוי ראש). מכאן השימוש המורחב היום בפועל חָבַשׁ לכיסויי הראש בכלל. אבל בלשון חכמים גם כובעים לובשים: "לוי כנגד מלכות יון... אֵילו לובשי כובעים ואֵילו לובשי קסידס" [כלומר קסדות] (בראשית רבה צט, פסקה ב).

המילה גֶּרֶב חדשה בעברית. בן־יהודה במילונו מביא את הצורה גָּרָב (במשמעות גֶּרֶב) ואומר כי היא נהוגה בדיבור העברי בארץ ישראל ושהיא כבר משמשת בעיתונים. ואומנם לראשונה היא הופיעה במודעות בעיתונו של בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1885). חידוש המילה מיוחס לבן־יהודה עצמו – על פי מילה קרובה בערבית (גַ'וְרַבּ).

ומה עושים בגרביים? כמובן, כמו כל פריט לבוש, אפשר ללבוש אותם. אבל דוברי העברית גזרו מן הגרב גם פועל מיוחד – גָּרַב – אולי בהשפעת נָעַל (נעליים). היו שראו בו חידוש מיותר והקפידו להמשיך ללבוש גרביים, והיו שאימצוהו בחום והקפידו לגרוב גרביים. ברור כי אין צורך ולעיתים אי אפשר לעשות כן בכל אחד מפריטי הלבוש – למשל לא נֹאמר 'למעול מעיל', 'לכנוס מכנסיים' או 'לחלוץ חולצה', אבל הפועל גָּרַב לא היה תפוס לפעולה אחרת, ויכול לשמש את גורבי הגרביים לצד לובשיהם.

_____________________

[1] ובספרות חז"ל יש שלובשים גם נעליים, למשל: "לא ילבש אדם מנעלים וסנדלים חדשים אלא אם כן הילך בהן מבעוד יום" (ירושלמי סנהדרין י:א, כח ע"א).

[2] אפשר להרחיב את השימוש בפועל הִרְכִּיב גם לאביזרים ומכשירים אחרים כמו עדשות מגע, אוזניות ומכשירי שמיעה. כמובן גם הפועל שָׂם יפה לאביזרים ומכשירים אלו.

[post_title] => ללבוש, לחבוש, לגרוב – פועלי לבישה בעברית [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%95%d7%a9-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-09-29 22:47:49 [post_modified_gmt] => 2022-09-29 19:47:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1011 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

פריטי הלבוש רבים, והפועל הרגיל בעברית הוא כמובן לָבַשׁ. למשל במקרא לובשים בגדים (ראו לדוגמה בראשית כח, כ), לובשים מכנסיים (ויקרא ו, ג), מעיל (שמואל ב יג, יח), שׂמלה (לדוגמה ישעיהו ד, א), כותונת (לדוגמה המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך נָעַל 1 (סגירה) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
ערכים נוספים:
שכיחות 1=0.1%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך נָעַל 2 (נעילת נעליים) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>