WP_Post Object
(
    [ID] => 26425
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-03-27 16:02:20
    [post_date_gmt] => 2019-03-27 14:02:20
    [post_content] => בעברית יש צמדים רבים של מילים דומות שהדוברים מתלבטים לא אחת מה ההבדל ביניהן. מבחינה היסטורית הצמדים האלה נחלקים לשתי קבוצות:
(א) רחוקים שהתקרבו – מילים שנעשו דומות אף שמלכתחילה לא היה ביניהן כל קשר;
(ב) קרובים שהתרחקו – מילים שונות שהתגלגלו ממקור אחד.
א. רחוקים שהתקרבו
אחד השינויים המתרחשים במרוצת הדורות בשפות בכלל ובעברית בפרט הוא היעלמותם של  עיצורים מן השפה על ידי הזדהותם עם עיצורים דומים. נדגים זאת בצמד ט ו־ת: העיצור המיוצג באות ת נהגָה כנראה מלכתחילה t כבימינו, ואילו העיצור המיוצג באות ט נהגָה בעבר הרחוק כ־t נחצית (כמו העיצור הערבי ط, מעין t הנהגית בכיווץ הלוע בדומה להגיית העיצור ע). לימים נעלם מלשוננו העיצור הנחצי והזדהה עם העיצור t. אך הכתב – שהוא יציב ושמרני בהרבה מן הדיבור – משמר עד היום את המצב ההיסטורי הקדום שלפני הזדהות העיצורים, וכך קיבלנו שתי אותיות המייצגות מבחינתנו הגה אחד.

כאשר עיצור כלשהו מזדהה עם עיצור אחר, עשויים להיווצר צמדים של מילים או של שורשים שווים בצלילם (הומופונים) כגון הֲסָטָה והֲסָתָה. מכאן קצרה הדרך לבלבול, ואף ליצירת קשרים בין מילים שהגיעו ממקורות שונים – בייחוד אם יש בין המילים האלה גם קרבת משמעות.[1]

הינה כמה צמדי מילים שרבים מכם ודאי התלבטו בהם לא פעם:

ציטוט וציתות

ציתות הוא האזנה, ובעיקר האזנה בסתר, ואילו ציטוט הוא הבאת דברים כלשונם. לעיתים כאשר מצותתים למישהו מצטטים אחר כך מדבריו, אך אין קשר אמיתי בין המילים האלה: הפועל צוֹתֵת (ב־ת ובחולם, כמו אוֹתֵת) קשור אל צִיֵּת – 'שָׁמַע בקול' ואל המילה הערבית צַוְת (صَوْت) 'קול', למשל  'צַוְת אל-ערב' ('קול ערב', כמו 'קול ישראל'). לעומת זאת הפועל צִטֵּט (ב־ט ובחיריק) קשור אל המילה צִיטָטָה ששאלנו מן הלטינית.

ניכוי וניקוי

ניכוי פירושו הפחתה וחיסור – בעיקר מסכום כסף. את הפועל נִכָּה ירשנו מספרות חז"ל, למשל: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס, שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס – מנכין [מפחיתים, גורעים] לו מזכויותיו" (בבלי שבת לב ע"א). הפועל ניכה גזור מן השורש נכ"י, המציין ביסודו פגיעה, וממנו גם המילים הִכָּה, מַכָּה ונָכֶה. אף שפעולת הניקיון כרוכה בהסרה של כתמים או של אבק, אין כל קשר בין ניכוי לניקוי. נכון אפוא לכתוב 'ניכוי מס', כלומר הפחתת מס, ולא "ניקוי מס", וכך גם 'נכיון צ'קים'.

שָׁכַךְ ושָׁכַח

שָׁכַךְ פירושו 'נרגע', 'השתתק', ככתוב "וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א), "וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה" (אסתר ז, י). דמיונם של הפעלים שָׁכַךְ ושָׁכַח מקרי בלבד (בהגייה המופתית הם כמובן שונים), ולכן נכתוב 'הסערה שככה' ולא 'הסערה שכחה'. מְשַׁכֵּךְ פירושו מרגיע ומחליש, ומכאן גם המונח 'משכך כאבים' ולא 'משכח כאבים'. משכך טוב עשוי גם להשכיח את הכאב לזמן מה, אך לא זה מקור שמו.

נפטר ונפתר

יש הכותבים בטעות 'הבעיה תיפטר', 'העניין ייפטר' וכדומה, במקום 'הבעיה תיפתר', 'העניין ייפתר' – מלשון פתרון. טעות זו נובעת כנראה מבלבול עם הפועל נפטר במשמעות 'השתחרר מדבר', 'סילק את הדבר', שהרי כאשר הבעיה נפתרת נפטרים ממנה סוף סוף.

ועוד:



בכיר ובחיר
מִתווה ומַטווה


גו וגב
נחשל ונכשל


החיל והכיל
ניתש וניטש


השהיה והשעיה
פיקח ופיכח


התראה, התרעה, הרתעה
פך ופח


כהה וקהה
תָּאֵב ותאווה


מחיר ומכירה
תווך וטווח


מטח ומתך
תפל וטפל



ב. קרובים שהתרחקו
עד כה ראינו מילים או שורשים ממקור שונה שנעשו קרובים בעקבות שינויי הגייה. הצד השני של המטבע הוא מילים שונות או שורשים שונים שהתפצלו ממקור אחד או שנוצרו במקביל – לרוב בעקבות חילופים בין עיצורים קרובים. הינה כמה דוגמאות מני רבות:



שלשלת ושרשרת
רתת ורטט


שִׁדְרָה ושִׁזְרָה
זעק וצעק


נשל ונשר
צחק ושׂחק


זכוכית וזגוגית
לחך וליקק


כובע וקובע
סכר וסגר


גמא וגמע
נָבָל ומנוול


חרט וחרת
נטר ונצר


תכשיט וקישוט
גבהּ וגבע
(גֶּבַע וגִבְעָה הם מקומות גבוהים)


בקע ופקע
פתע ופתאום


חֶתֶף וחֲטָף
גזז, כסס וקצץ


עלז, עלס ועלץ
טֶקֶס, טיכס (עצה) ותכסיס


נסך, מסך ומזג




יש שנוצרה היערכות סדירה שבה כל אחד מן השורשים משמש בחלק מן המילים. למשל:

 	
שם החומר ברזל לעומת הפעולה פרזול (על דרך הארמית);
 	
שם העצם עובש לעומת שם התואר מעופש (אך בספרות גם עָבֵשׁ);
 	
השורש כפ"ל במילים כֶּפֶל, כִּפְלַיִם, כָּפוּל, לִכְפֹּל, מַכְפֵּלָה ומִכְפֶּלֶת לעומת אחיו קפ"ל במילים קִפּוּל, לְקַפֵּל, מְקֻפָּל;
 	
הפועל צָבַט על פי המקרא (במקור במשמעות 'אחז') לעומת שם הכלי צְבָת על פי לשון חז"ל.

במקרים אחרים נוצרה הבחנת משמעות של ממש בין המילים או השורשים שהתפצלו. למשל:

 	
זָעִיר במידות לעומת צָעִיר בשנים;
 	
תָּעָה 'שוטט בלא מטרה' לעומת טָעָה 'שגה' (להרחבה);
 	
שָׁאַב, שהוא פועל כללי למדי, לעומת שָׁאַף, שנתייחד לנשימה של אוויר;
 	
זִכּוּךְ 'ניקוי', 'טיהור' לעומת זיקוק שנתייחד להפרדת נוזל מחומרים שנתערבו בו (זיקוק נפט, מים מזוקקים);
 	
איכול המציין שרפה וכילוי לעומת עיכול שנתייחד לפירוק המזון בגוף (אף שהפועל הרגיל בהקשר של מזון הוא אָכַל באל"ף).

_______________________
[1]  היעלמותו של עיצור מן השפה על ידי הזדהותו עם עיצור קרוב מכונה בבלשנות 'מעתק הֲגָאִים'. מעתקי הגאים שחלו בתקופות קדומות יותר של הלשון באים לידי ביטוי גם בַּכתב, כלומר הכתב משקף את השלב שלאחר ההזדהות. במקרים אלו נוצרו צמדי מילים השוות לא רק בהגייתן אלא גם בכתיבן, ונפוצה עוד יותר התופעה המכונה בפי הבלשנים 'אטימולוגיה עממית': קישור מוטעה בין מילים שמקורן שונה. כזה הוא למשל הקישור המוטעה ועתיק היומין בין המילים מאזניים ואוזניים, שבכל אחת מהן העיצור ז הגיע ממקור אחר, כמוסבר כאן.
    [post_title] => מילים מתבלבלות
    [post_excerpt] => בעברית יש צמדים רבים של מילים דומות שהדוברים מתלבטים לא אחת מה ההבדל ביניהן. הצמדים האלה נחלקים לשתי קבוצות: רחוקים שהתקרבו וקרובים שהתרחקו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%aa%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-06-04 14:49:28
    [post_modified_gmt] => 2023-06-04 11:49:28
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=26425
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 13509
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2016-01-07 17:14:15
    [post_date_gmt] => 2016-01-07 15:14:15
    [post_content] => 
בפרק ט בספר שמות באים שני פסוקים (לא, לב) המתארים אילו גידולים ניזוקו ואילו גידולים לא ניזוקו ממכת הברד (חשיבותו של מידע זה היא שעדיין יש צמחים שיכולים להינזק מן המכה הבאה – מכת ארבה):
וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.
וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה.
נֻכָּתָה, נֻכּוּ – פועל מן השורש נכ"י. שורש זה מוכר לנו בעיקר בפועל הִכָּה (בבניין הפעיל) ובסביל המקביל לו הֻכָּה, מֻכֶּה (בבניין הופעל). בתנ"ך יש גם פעם אחת נִכָּה (בבניין נפעל) באיגרת ששלח דוד עם אוריה החתי כדי להביא למותו בשדה הקרב: "הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת" (שמואל ב יא, טו).
השורש נכ"י מוכר גם מן המילה מַכָּה ומן הפועל הִכָּה, וכן מן המילה נָכֶה – מי שנפגע ונפגם מן המכה. במקרא יש "נְכֵה רַגְלָיִם" (שמואל ב ד, ד) ובהשאלה גם "נְכֵה רוּחַ" (ישעיה סו, ב). בספרות חז"ל נוסף לצורות הללו פועל בבניין פיעל נִכָּה, שמשמעו 'הפחית' – בדרך כלל מסכום של תשלום, ומכאן בימינו 'ניכוי מס' וכדומה.
מדוע דווקא הפשתה והשעורה ניזוקו? הסיבה היא ששלב גידולן בעת מכת הברד היה שלב פגיע – על סף ההבשלה.
על השעורה נאמר שהייתה אביב. ברור שאין הכוונה לעונת השנה, ומקובל להסביר שהשעורה – המקדימה להבשיל – הייתה קרובה לגמר הבשלתה. אביב הוא השלב שבו כבר יש גרעינים בשיבולים אך הם עדיין רכים. עוד על 'אביב' ראו כאן.
על הפשתה נאמר שהייתה גבעול. לדוברי העברית כיום ברור שגבעול הוא שרביט, קנה שבראשו הפרח והפרי. אולם מקובל היום להסביר שהן במקרא הן בספרות חז"ל גבעול הוא חלק אחר של הצמח: פרי שצורתו קרויה בימינו הֶלְקֵט, והוא מאפיין את הפשתה (וגם את הכותנה). נראה שהמילה 'גבעול' קשורה לשורש גב"ע בתוספת למ"ד. והשוו: ערפל – ערף (=נטף) + ל; כרמל – כרם + ל. ואכן יש המסבירים כי גבעול מתקשר לגביע – הגבעול הוא מעין גביע, פרי עשוי קְשָׂווֹת הסוגרות על הזרעים במבנה של קופסה. אם כן גם הפשתה הייתה בשלב שיש לה פרי.
לעומת הפשתה והשעורה, החיטה והכוסמת לא נוכו, כלומר לא ניזוקו, וההסבר הוא "כי אפילות הנה". אָפִיל פירושו מאחר להבשיל, ואם כן עדיין לא היו להן פירות ולכן לא ניזוקו. עוד על 'אפיל' ראו כאן.
ואיך הפך הגבעול מפרי לקנה? נראה שיד פרשני ימי הביניים רש"י ורד"ק בדבר. רש"י על הפסוק שלנו מפרש: "'כי השערה אביב' – כבר ביכרה ועומדת בקַשֶּׁיהָ ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה". גם בפירושו לתלמוד במקום שנזכרת המילה 'גבעולין' הוא מפרש: "גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בראשו, כקנבוס ופשתן" (בבלי סוכה יג ע"א). ורד"ק בספר השורשים שלו מגדיר גבעול "קנה הפשתן".
כתבה רונית גדיש.
    [post_title] => פרשת וארא – כי השעורה אביב והפשתה גבעול
    [post_excerpt] => בספר שמות מתארים שני פסוקים אילו גידולים ניזוקו ואילו גידולים לא ניזוקו ממכת הברד: "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל, וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" – מה פירושיהן של המילים נֻכּוּ, אָבִיב, גבעֹל, אפילֹת בפסוקים אלו?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a8%d7%90-%d7%9b%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%a4%d7%a9%d7%aa%d7%94-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-24 11:23:26
    [post_modified_gmt] => 2022-12-24 09:23:26
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=13509
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)