הדף בטעינה

על המילה מַחֲבַת

במילון

 (ללא ניקוד: מחבת)
מיןנקבה
שורשחבת
נטייהמַחֲבַתּוֹת לכל הנטיות

הגדרה

  • כלי שטוח לטיגון בעל ידית ארוכה
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

צילום של סיר לטיגון עמוק ובו טוגנים - והכיתוב "מרחשת"

מַרְחֶשֶׁת

WP_Post Object
(
    [ID] => 34569
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-04-07 15:36:25
    [post_date_gmt] => 2019-04-07 12:36:25
    [post_content] => מַרְחֶשֶׁת היא כלי לטיגון עמוק. היא גזורה מהשורש רח"ש שהוראתו היא 'נע', 'לחש'.

‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍המילה נזכרת במקרא בהקשר של קורבן מנחה (העשוי סולת): "וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה" (ויקרא ב, ז).

"מנחת מרחשת" היא ניגודה של "מנחה על המחבת": "וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה, פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן, מִנְחָה הִוא" (שם ה–ו).

כבר במשנה עלתה השאלה מה ההבדל בין מחבת ובין מרחשת: "מה בין מחבת למרחשת? אלא שהמרחשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי – דברי ר' יוסה הגלילי. ר' נחמיה בן גמליאל אומר: מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין [הבצק שבה רך ומתנועע], מחבת צפה [שטוחה] ומעשיה קשין [הבצק שבה מתקשה]" (מנחות ה, ח).

המרחשת, כאמור, היא כלי בעל בית קיבול לטיגון. מי שמטגן בה טוגנים (צ'יפס) משתמש ב"סל מרחשת" – סל רשת המותאם למרחשת ומאפשר להוציא את הטוגנים מן השמן בקלות.

מרחשת במילון המאויר "כלי מטבח" שפרסם "הארגון להשלטת העברית":

איור מַרְחֶשֶׁת מן המילון המאויר
    [post_title] => מַרְחֶשֶׁת
    [post_excerpt] => מַרְחֶשֶׁת היא כלי לטיגון עמוק. היא גזורה מהשורש רח"ש שהוראתו היא 'נע', 'לחש'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%a9%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-07-28 17:06:42
    [post_modified_gmt] => 2022-07-28 14:06:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=34569
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

מַרְחֶשֶׁת היא כלי לטיגון עמוק. היא גזורה מהשורש רח"ש שהוראתו היא 'נע', 'לחש'.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

חידון זכר או נקבה – פתרונות

WP_Post Object
(
    [ID] => 21750
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-06-15 12:35:15
    [post_date_gmt] => 2017-06-15 09:35:15
    [post_content] => 

1. אָח (תנור)

אפשרות ב: נקבה ככתוב בירמיהו לו, כב: "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת".

2. בוהן

אפשרות ב: נקבה כך נקבע בהחלטות האקדמיה בדקדוק.

3. גרב

אפשרות ג: זכר ונקבה עדכון: בתמוז תשפ"א, יוני 2021, הוחלט שלצד השימוש במילה במין זכר אפשר להשתמש במילה במין נקבה. ראו כאן: בהחלטות האקדמיה בדקדוק.

4. סכין

אפשרות ג: זכר ונקבה במשנה ובתוספתא מין המילה נקבה, כגון "נפלה סכין ושחטה" (משנה חולין ב, ג), ועל פי זה יש המעדיפים לנקוט גם בימינו לשון נקבה בסכין. אך בתלמוד סכין גם זכר, כגון "סכין שנפגם" (בבלי זבחים פח ע"א).

5. עט

אפשרות א: זכר בתהלים מה, ב נאמר: "לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר", אך ייתכן מאוד ששם התואר מָהִיר מוסב על הסופר ולא על העט. מכל מקום בספרות ימי הביניים עֵט הוא זכר, וכך גם לפי כל המילונים.

6. קלפי

אפשרות ב: נקבה ככתוב במשנה: "וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת" (יומא ג, ט).

7. פָּנִים

אפשרות ג: זכר ונקבה בלשון המקרא בדרך כלל זכר, כגון "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר" (משלי כה, כג). בלשון חז"ל בדרך כלל נקבה, כגון "שמאי אומר... והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות" (משנה אבות א, טו). להרחבה: שני פנים או שתי פנים.

8. חניכיים

אפשרות ב: נקבה כך נקבע בהחלטות האקדמיה בדקדוק. וכך נכתב על המילה בידיעון האקדמיה "אקדם" (גיליון 19): המילה מקורהּ בלשון חז"ל, ואולם מספרות זו אין ללמוד על המין הדקדוקי שלה. דעות בעלי המילונים חלוקות, וגם במילוני האקדמיה אין אחידות. מאגר הספרות החדשה של מפעל המילון ההיסטורי מלמד גם הוא על שימוש לא אחיד: למשל, מנדלי (בספרו תולדות הטבע, ג) נוקט לעיתים לשון זכר ולעיתים לשון נקבה. מכיוון שיש מגמה בציבור לראות בשמות זוגיים מין נקבה (גם שלא על פי התקן), ומכיוון שרוב שמות האיברים הזוגיים הם בנקבה, ומכיוון שאין עדות מכריעה במקורות – הוחלט לקבוע את מין המילה נקבה.

9. מותניים

אפשרות א: זכר ככתוב: "מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים" (שמות יב, יא).

10. משקפיים

אפשרות א: זכר חפצים בסיומת הזוגי ־ַיִם המורכבים משני איברים זהים – רובם ככולם מינם הדקדוקי זכר: אופניים, משקפיים, מכנסיים, מספריים. לדוגמה: אופניים חדשים, משקפיים אופנתיים, מכנסיים ארוכים, מספריים חדים.

11. חִבְרוּת

אפשרות א: זכר להרחבה: חִבְרוּת זכר או נקבה

12. כיריים

אפשרות ב: נקבה זוהי צורת הזוגי של כִּירָה. להחלטת האקדמיה.

13. מחבת

אפשרות ב: נקבה על פי המקרא: "וְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר..." (יחזקאל ד, ג). לפי זה: מחבת עמוקה, מחבת חשמלית.

14. נֹגַהּ

אפשרות א: זכר להרחבה: לשפוך אור על נוגה

15. צומת

אפשרות א: זכר כגון 'צומת מרומזר', 'הצומת הקרוב'. להרחבה: צומת זכר או נקבה?

16. מצלתיים

אפשרות ב: נקבה להחלטת האקדמיה

17. אי־הבנה

אפשרות ב: נקבה כגון אי־הבנה מצערת. לתחיליות אין מין דקדוקי משלהן, ולכן מינו של הצירוף נקבע על פי שם העצם. ראו בתשובה: אי־הבנה, תת־קבוצה – זכר או נקבה?

18. קורות חיים

אפשרות א: זכר להחלטת האקדמיה
חזרה לחידון [post_title] => חידון זכר או נקבה - פתרונות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%96%d7%9b%d7%a8-%d7%90%d7%95-%d7%a0%d7%a7%d7%91%d7%94-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2021-07-22 16:44:04 [post_modified_gmt] => 2021-07-22 13:44:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=21750 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )


המשך קריאה >> המשך קריאה >>
צילום של רשימת ועד הלשון: מאכלים השמות שנקבעו ע"י ועד הלשון העברית אזני המן- חמן-טאשען- Mohntaschen I. תבשילים ר ש י מ ה א. 1) אטריה (אטריות) לוקשען -veriticelles, Nudeln אומצה - ביפשטעקס - Beefsteaks ביצה מגולגלת - oeuf à la coque, loses Ei ביצה שלוקה - oeuf dur, hartes Ei * דובשן - pain D'épice, Lebkuchen דובשניות - טייגלעך. זכרה - סמעטענע. - Grème, Sahne- חמץ (המרצה מרק ירק חמוץ (בארשט) * חביצת - טייגאכץ Pudding חמין - טשולנט Schollnt הביתה- פאן-קוכען,Omelette, Eierkuchen כיסן- רקיק מקפל (מלא גבינה, פירות או ממהקים) כופתה (כופתות קניידלאך (כדורי בצק או בשר מבושלים) , Boulette, klösse * כעך - ביינעל לפד (לפדים)- Kompott לפיתה- צימעס לכיכות- קרעפלאך 1) ברשימה זו נקבעו המלים, שקצתן ישנות, ושהועד קבע את צורתן ושמושן, וקצתן מלים מחודשות נהוגות כבר והסכים עליהם הועד כמו שהם או בקצת שנוי, וקצתם מחורשות ע"י חברי הועד בעצמו או ע"י הצעת אחרים. הסמנים שבצד המלים מראים מקור מוצא המלים : * תלמוד ומדרשים, : מהספרות שאחרי התלמוד, 0 מחודשה. בהיות שמספר המלים ברשימה זו לא גדול-סדר אותן הועד לע"ע עפ"י אלפא-ביתא וכאשר התרבינה הרשימות ידפיסן הועד במחברת מיוחדה ויכוון עפ"י ה-מערכות". הועד השתדל, עד כמה שהיה נחוץ, לבאר את המלים בעברית או לתרגמן לשפות זרות. עוד יבוא

מאכלים לחג משנת תרע"ב (1912)

WP_Post Object
(
    [ID] => 19647
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-04-23 10:55:48
    [post_date_gmt] => 2017-04-23 07:55:48
    [post_content] => 

לקראת החג מוגש לכם מבחר של שמות מאכלים מתוך רשימה שקבע ועד הלשון בתוספת ביאורים והרחבות.

אחת מרשימות המונחים הראשונות שפרסם ועד הלשון העברית היא רשימת "תבשילים". הרשימה פורסמה לראשונה בעיתון "הצבי", עיתונו של אליעזר בן־יהודה, בי"ח וי"ט בטבת תרע"ב (8 ו־9 בינואר 1912) תחת הכותרת: השמות שנקבעו ע"י "ועד הלשון העברית". בהערה לרשימה מוסבר: "ברשימה זו נקבעו המלים, שקצתן ישנות, ושהועד קבע את צורתן ושמושן, וקצתן מלים מחודשות נהוגות כבר והסכים עליהם הועד כמו שהם או בקצת שנוי, וקצתם מחודשות ע" חברי הועד בעצמו או ע"י הצעת אחרים". בחברי הוועד באותה התקופה היו אליעזר בן־יהודה, דוד ילין, אברהם משה לונץ, ד"ר אהרן מאיר מזיא, יוסף מיוחס, יחיאל מיכל פינס, ומזכיר הוועד היה חיים אריה זוטא. הרשימה פורסמה שוב במחברת ג של "זכרונות ועד הלשון" בשנת תרע"ג (1913), ושם נוספו לה עוד מונחים ובהם כלי בישול.

אֹזֶן הָמָן

צילום של אזן המן במילוי פרגאצל יהודי ספרד ואיטליה נקראו בשם זה רקיקים דקים שטוגנו בשמן וגולגלו בצורה שדמתה לאוזן. ביהדות אשכנז נהג מאכל אחר: מאפה שנקרא ביידיש המן טאשען – 'כיסני המן', במקור שיבוש של מאָן טאשען – 'כיסני פרג'. אי שם בסוף המאה התשע עשרה או בראשית המאה העשרים נחשפו יהודי אשכנז לשם 'אוזני המן' ואימצוהו למאכל שלהם, וכך גם נקבע ברשימה של ועד הלשון.

אִטְרִיָּה (אטריות), לוקשען

אטריות ביציםאטריות הן רצועות בצק דקות שבושלו במים. מקור המילה ביוונית: itrion – רקיק, מאפה בצק. בתלמוד הירושלמי נזכרת אטריתא המתבשלת בנוזלים בקדרה (לעומת אטריתא הנאפית יבשה), ומכאן המשמעות המוכרת כיום. בליל הסדר יש הנוהגים לאכול אטריות ביצים – רצועות דקות של חביתיות העשויות מביצים ומקמח תפוחי אדמה.

אֻמְצָה, ביפשטעקס (Beefsteaks)

אומצהאומצה היא נתח של בשר בקר צלוי. המילה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי, ושם משמעותה נתח בשר נא.

זִבְדָּה, סמעטענע

זבדה, כיום שמנתזבדה היא שכבת השומן הצפה על החלב. כאשר חובצים את הזבדה היא הופכת לחמאה. את המילה זבדה חידש בן־יהודה על פי זֻבְּדַה בערבית. השורש זב"ד משותף לשתי הלשונות: בעברית זֶבֶד פירושו מתנה, ובערבית יש לשורש משמעויות נוספות. בשנת תרצ"ג (1933) אימץ ועד הלשון את המילה שַׁמֶּנֶת שכבר נהגה בקרב דוברי העברית בארץ – כנראה בעיקר בקיבוצים. להיווצרות המילה שמנת תרם צליל המילה המקבילה שמאַנט ביידיש (גם סמעטענע; המילה מוכרת בצורות דומות בכמה מלשונות אירופה).

חֲבִיצָה, טייגאכץ (Pudding)

חבציהבתלמוד הבבלי נזכר מאכל בשם חביץ או חביצא העשוי מקמח ודבש ומתבשל בקדרה. ברשימה שלפנינו חביצה היא "פודינג" – והכוונה לתבשיל העשוי מבצק ושמן (כך עולה מעדותו של בן־יהודה במילונו). במילונים מאוחרים יותר של ועד הלשון והאקדמיה חביצה היא custard – קרם עשוי ביצים המבושל בסיר כפול, ואילו פודינג במשמעות הרווחת היום הוא רַפְרֶפֶת – פַּרְפֶּרֶת קלילה ואוורירית (פרפרת היא שם כללי לקינוחים). ואולם במילונים העבריים הכלליים קיבלה חביצה את המשמעות הרווחת של פודינג: מאכל רך ואוורירי המבוסס על נוזל ועמילן.

חֲבִיתָה, פאן־קוכען (omlette)

חביתהאת המילה חביתה חידש בן־יהודה תמורת אומלט – ביצה טרופה מטוגנת – על פי המילים המקראיות מַחֲבַת וחֲבִתִּים (מין מאפה שהוכן במחבת).

חָמִיץ; חֲמִיצָה, באָרשט

חמיצה של סלקחמיץ או חמיצה הוא מרק חמוץ. החמיצה הידועה ביותר היא חמיצת סלק, ויש הנוהגים לאוכלה בפסח. המילה חֲמִיצָה שקולה במשקל פְּעִילָה. משקל זה היה חביב על בן־יהודה ועל חבריו בוועד הלשון בחידוש שמות מאכלים: גְּלִידָה, חֲבִיתָה, לְפִיתָה, קְצִיפָה, קְצִיצָה, רְבִיכָה ועוד. את הבחירה במשקל זה הסביר בן־יהודה במילונו בהערה לערך חֲבִיתָה: "כמו לביבה [מן המקרא], שהוא משקל שמות רוב המאכלים גם בערבית".

כֻּפְתָּה (כופתות), קניידלאך

כופתאות במרקכופתה היא מאכל מבושל בצורת כדור קטן העשוי בצק או בשר וכדומה. בתלמוד הירושלמי נזכר "בצק שעשאו כופת", וככל הנראה מדובר במילה הפרסית 'כופתה' (کوفته) שמשמעה 'קציצה', 'עיגול בשר' (מכאן מילים דומות בערבית, טורקית, בולגרית ועוד). ברשימה של ועד הלשון נקבעה צורת הרבים כופתות, אך בהמשך הותרה גם צורת הרבים כופתאות. כופתאות העשויות מקמח מצה הן ממאכלי הפסח המסורתיים.

לֶפֶד (לפדים), Kompott

לפד, כיום לפתןלֶפֶד הוא פרי מבושל. המילה חודשה על פי לִפְדָּא בארמית של התלמוד הבבלי. מקור המילה ביוונית: מין קערה וגם התבשיל שבה. רש"י בפירושו לתלמוד מבאר את המילים "מיני לפדא" – "מיני מאכל שעושים מתאנים", ומכאן כנראה הקישור לתבשיל פירות. לימים החלה לשמש תמורת קומפוט המילה לִפְתָּן. ברשימה שלפנינו לפתן הוא כמשמעו בלשון חז"ל: "תבשיל או כל מאכל העשוי ללפת בו את הפת".

לְפִיתָה, צימעס

לפיתהלפיתה היא תבשיל של ירקות או פירות המוגש כתוספת. בתלמוד הבבלי נאמר: "כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת...". מקורו של הפועל לִפֵּת בשם הירק לֶפֶת – 'אכל את הפת בלפת' ובהרחבה 'אכל את הפת בתוספת איזה דבר'. המאכל הידוע בשם 'צימעס' מוכר בעיקר כתבשיל גזר מתוק.

מְלִיאִים, פראקעס, הויליבצעס

ממולאיםמליאים הם עלי ירק ממולאים בשר, אורז וכדומה. כיום רווחת באותה משמעות המילה "ממולאים".

מִלּוּא

מלית לעוגהמילוא הוא המאכל או התערובת שבהם ממלאים את המליאים. במילון למונחי מטבח משנת תרצ"ח (1938) נקבעה במשמעות זו המילה מְלִית, והיא המשמשת כיום לצד מִלּוּי. מִלּוּי ומִלּוּא הן חלופות זהות – הראשונה בהשפעת שורשי ל"י, בדומה למילים אחרות משורשי ל"א כגון בִּטּוּי ורִפּוּי, והאחרת על דרך מילים כמו וִדּוּא ויִצּוּא.

מִקְפָּה, קאשע

מקפההמילה מקפה מקורה בספרות חז"ל: "[הנודר] מן הגריסים אסור מן המקפה" (משנה נדרים), והיא מציינת תבשיל סמיך העשוי מנוזל ודגנים. ברשימה זו נקבעה המילה מקפה תמורת 'קאשע', אך כבר בשנת תרצ"ג (1933) היא הוחלפה במילה דַּיְסָה – גם היא מספרות חז"ל. במילונים מאוחרים יותר של ועד הלשון והאקדמיה מִקְפָּה ומִקְפָּא באים תמורת ג'לי.

פְּרִיגִים, מונעלאך

גרגרי פרגפריגים הם רקיקים קטנים העשויים מגרגירי פרג מטוגנים בדבש.

צִיר

ציר דגיםהמילה ציר מקורה בספרות חז"ל, והיא מציינת רוטב של מאכלים כבושים כגון דגים: "דג טמא שכבשו עם דג טהור... צירו אסור" (משנה תרומות). גם ברשימה זו ציר הוא רוטב של דגים כבושים, אך בימינו המילה ציר מציינת בעיקר את הרוטב הסמיך של דגים מבושלים.

צָלִי

צלי אשצלי הוא בשר שהכינוהו על האש לאכילה. המילה מופיעה בתנ"ך לראשונה בתיאור הפסח שאכלו בני ישראל בליל צאתם ממצרים: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות יב, ח). המשנה במסכת פסחים מונה בארבע הקושיות של "מה נשתנה" קושיה שנשאלה בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מקריבים את קורבן הפסח: "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ צָלִי". ברשימה שלפנינו נזכרים כמה סוגי צלי והסבריהם לצידם: "צלי־אש, בשר שנצלה על גבי האש לא בתוך כלי; צלי־קדרה, בשר שמבשלים בקדרה בשמן או במעט מים; צלי־שפוד, חתיכות בשר תחובות בשפוד על האש".

קְצִיצָה, Schnitzel

קציצותאת המילה קציצה חידש בן־יהודה, והוא מגדירהּ במילונו "חתיכה שטוחה, קצוצה ומבושלת או מטוגנת". המקבילה הגרמנית ברשימה שלפנינו היא שניצל, וייתכן שהכוונה לכל נתח בשר שהותקן לאכילה. במילונים מאוחרים יותר של ועד הלשון והאקדמיה שניצל הוא כְּתִיתָה ואילו קציצה היא "בשר קצוץ בצורת כיכרות קטנות". כיום רווח השימוש במילה קציצה גם לציון לביבה מטוגנת העשויה מירקות קצוצים.

קְצִיפָה

קציפהקציפה היא מוס – מאכל מתוק, קצפי ואוורירי המבוסס על ביצים. ברשימה זו הקציפה מוגדרת "קרם מלאכותי". גם הקציפה שייכת למשקל פְּעִילָה, והיא קשורה כמובן לקֶצֶף – בועות לבנות על פני הים הסוער. משמעות זו של המילה קֶצֶף מקורה באחד הפירושים לפסוק בהושע: "כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם" (י, ז).

רֹטֶב, sauce

רוטב בסירת רוטבהמילה רוטב מצויה בלשון חכמים, והיא מציינת ביסודה לחלוחית של בשר מבושל או צלוי.

רִבָּה, וארעניא, Confiture

ריבהאת המילה ריבה חידש בן־יהודה בהשראת המילה הערבית מֻרַבַּא (קונפיטורה). הוא תלה את חידושו במילה "ריבה" הנזכרת בתלמוד הירושלמי בהקשר של טיגון מְנָחוֹת, ואף סבר שיש קשר בינה ובין המילה הערבית. ואולם נוסח הירושלמי שעמד לפניו מאוחר הוא: בכתב היד של הירושלמי אין "ריבה" אלא "רכה", וגם במקבילה בתלמוד הבבלי הנוסחים העיקריים הם "רכה" ו"רבה" – בלי יו"ד (לשון ריבוי – אפייה מרובה).

שֻׁמְשְׁמָנִיּוֹת

שמשמניותשומשמניות הן "רקיקים קטנים מרבעים העשוים משמשמים מטוגנים בדבש", כמוגדר ברשימה שלפנינו. שמו של צמח השֻׁמְשֹׁם (ברבים שֻׁמְשְׁמִין) נזכר הרבה בספרות חז"ל ומוכר גם מלשונות שמיות אחרות ואף מלשונות אירופה (כגון באנגלית: sesame). ההגייה הרווחת 'סומסום' היא על פי הערבית.

מאכלים מאכלים

[post_title] => מאכלים לחג משנת תרע"ב (1912) [post_excerpt] => אחת מרשימות המונחים הראשונות שפרסם ועד הלשון העברית היא רשימת תבשילים. כמה סוגי צלי קיימים? מהי חמיצה? וכיצד נקרא בעברית לקניידלך? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%90%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%aa-%d7%aa%d7%a8%d7%a2%d7%91 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-06-11 20:30:18 [post_modified_gmt] => 2024-06-11 17:30:18 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=19647 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

אחת מרשימות המונחים הראשונות שפרסם ועד הלשון העברית היא רשימת תבשילים. כמה סוגי צלי קיימים? מהי חמיצה? וכיצד נקרא בעברית לקניידלך?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
מחבת ומעליה מקפצות לביבה וסופגניה - הכיתוב: על לביבות וסופגניות

לביבות וסופגניות

WP_Post Object
(
    [ID] => 8100
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2014-12-18 10:34:13
    [post_date_gmt] => 2014-12-18 08:34:13
    [post_content] => 

ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי: הסופגניות עשויות מבצק שמרים תָּפוּחַ ומתוק, ובגרסתן המוכרת צורתן כדורית והן ממולאות ריבה. לעומתן הלביבות עשויות בדרך כלל מתפוחי אדמה וביצים, וצורתן עיגולים שטוחים. אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך.

לביבות

מתיאורי הלביבות בכמה משירי הילדים הוותיקים לחנוכה מצטייר מאכל שונה מזה המוכר לנו כיום. בשירים רבים, ובראשם שירו הידוע של ביאליק 'לכבוד החנוכה', הלביבה מתוקה. שירים אחדים אף מפרטים את המצרכים הדרושים להכנת לביבות, ואלו אינם תפוחי אדמה, כי אם קמח, שמן וסוכר. למשל השיר "לביבות נעשה" מאת לוין קיפניס פותח במילים "קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק / שֶׁמֶן שֶׁמֶן מִן הַכַּד", ובהמשך: "עוֹד נוֹסִיף בֵּיצָה מִסַּל / עוֹד סֻכָּר דַּק וַחֲסַל". גם רבי קלמן ב'מעשה בלביבות' מאת תלמה אליגון־רוז וחיה פרנקל מכין לביבות מקמח, שמן וסוכר, ולא מתפוחי אדמה.

סיפורה של המילה לְבִיבָה מתחיל בתנ"ך – במעשה הנורא באמנון ותמר. אמנון, אשר חשק באחותו למחצה תמר, התחזה לחולה וביקש מדוד אביהם: "תָּבוֹא נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ" (שמואל ב יג, ו). ועל תמר נאמר: "וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו, וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת. וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו..." (שם, ח–ט). גיזרונה של המילה לְבִיבָה איננו מחוור דיו, אך נראה שהיא קשורה למילה לֵב. יש אומרים שנקראה על שום צורתה שדמתה לצורת לב, ויש אומרים ש"מושכין הלב לתאוות המאכל", כלומר שהאדם מתאווה לאוכלן (ספר המליצה, על פי מילון בן־יהודה).

על פי המסופר בפסוקים האלה היו הלביבות עשויות מבצק ובושלו במַשְׂרֵת. המילה מַשְׂרֵת היא מילה יחידאית בתנ"ך, אך היא מוכרת בצורה 'מַסְרֵיתָא' מתרגום אונקלוס לתורה, שבו היא מתרגמת את המילה מַחֲבָת (ויקרא ב, ה ועוד). נראה אפוא שהבישול הנזכר במעשה אמנון ותמר אינו אלא טיגון בשמן (הפועל 'טיגן' נוצר רק בתקופת חז"ל – כנראה בעקבות מילה יוונית). לפי רש"י חלטה תמר "סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואח"כ בשמן", וגם בתרגומים לערבית מתואר מאכל העשוי בצק המטוגן בשמן ואחר כך בדבש. בספרות הרבנית של ימי הביניים אפשר למצוא שימוש במילה לְבִיבָה לציון בצק המבושל בקדרה, ולעיתים לציון בצק מטוגן. אליעזר בן־יהודה כותב בהערה למילה במילונו: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטֻגן בשמן ובדבש וכדומה" – עדות העולה בקנה אחד עם כמה משירי הילדים שהזכרנו.

שימוש אחר לגמרי במילה לְבִיבָה בעת החדשה עולה למשל מן הסיפור 'לִמדו היטב' מאת מנדלי מוכר ספרים. מנדלי מציין כי הלביבה המשולשת נאכלת שלוש פעמים בשנה: בפורים, בערב יום הכיפורים ובהושענא רבה. והלוא המאכל הנאכל במועדים אלו בכמה מעדות אשכנז הוא קרעפלאך – כיסנים המבושלים במרק. גם אצל יל"ג לביבות הן קרעפלאך, ומשמעות דומה יש למילה בפואמה 'לביבות' מאת שאול טשרניחובסקי, אלא ששם מדובר בכיסנים הממולאים גבינה. בשנת תרע"ג (1913) נקבעה המילה לְבִיבוֹת במשמעות קרעפלאך בָּרשימה "תַּבְשִׁילִים וּכְלֵי בִשּׁוּל" של ועד הלשון, אך מאוחר יותר נקבע תמורתה השם כִּיסָנִים.

בימינו, ובייחוד בפי יוצאי אירופה, המילה לְבִיבָה מתרגמת את המילה לאטקע (מיידיש) המציינת מאכל מטוגן מבלילה כלשהי, ובייחוד מתפוחי אדמה וביצים. קשה לדעת מדוע התקבעה דווקא משמעות זו. אולי השפיעה העובדה ששתי המילים – לביבה ולאטקע – פותחות באות ל'.

סופגניות

doughnutsאת המילה סופגניות חידש דוד ילין על פי המילה סופגנין שבספרות חז"ל. הסופגנין הם מאפה תנור תָּפוּחַ ואוורירי כספוג. אך כבר בעברית של ימי הביניים יש סופגנין מטוגנים בשמן, וככל הנראה הם היו דומים למדי לסופגניות שלנו. שימוש זה במילה סופגנין הושפע משמו של מאכל דומה בערבית – הוא הספינג' הנאכל עד היום בימות החנוכה בעדות יוצאי צפון אפריקה. הדמיון בין המילים ספינג' וסופגנין אינו מקרי: שתיהן התגלגלו מן המילה היוונית spongos שפירושה ספוג. גם המילה ספוג עצמה היא כמובן גלגול של המילה היוונית הזאת, ומאותו המקור בדיוק הגיעו אלינו גם ספונג'ה וספונג'דור (סחבה, סמרטוט רצפה) – בתיווכה של הלדינו.

ילין עצמו חידש את המילה סופגניות לציון עוגיות חמאה ומאפים רכים אחרים, ואילו ועד הלשון אימץ את המילה (לראשונה ברשימה משנת תרע"ג) דווקא במשמעות לאטקעס – אולי משום שמדובר במאכל הספוג בשמן. אך עד מהרה התייחדה המילה סופגניות לאחד ממאכלי החג המסורתיים של יהדות אשכנז – אותו מאכל שבעבר רבים כינוהו לביבות. אולי השפיע דמיונו של המאכל לספינג', אולי השפיעו צורתו הספוגית והיותו סָפוּג בשמן, ואולי השפיעו שני הגורמים גם יחד.

צורת היחיד שנקבעה למילה סופגניות הייתה סֻפְגָּנִית בסיומת ההקטנה ־ִית (מעין סופגן קטן), וכך המילה מופיעה במילוני ועד הלשון (תרצ"ג ותרצ"ח) ובמילוני האקדמיה. אך בפי כול צורת היחיד המקובלת היא סֻפְגָּנִיָּה. דבר דומה קרה גם בשמות מחודשים אחרים של מאכלים המציינים הקטנה: עוגית (=עוגה קטנה) הפכה לעוגייה, נקניקית (=נקניק קטן) לנקניקייה, ולחמנית ללחמנייה.

* * *

נסיים בדברי שבח ללביבה מתוך 'לִמדו היטב' של מנדלי מוכר ספרים – אף שכאמור מדובר בלביבה שאיננה קשורה כלל לחג החנוכה:

מה אֲעִידֵךְ ומה אֲדַמֶּה לך הלביבה הקדושה! [...] הן עמודי מצרים ימושו וגבעותיהם תמוטינה ואין זכר להם, והלביבה הקטנה, יסודה מבצק, לדֹר דורים תעמוד, ולא תמוש מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו מעתה ועד עולם!

* בכתיבתנו הסתייענו בכמה פינות "רגע של עברית" מאת אסתר גולדנברג, נורית אלרואי וסמדר כהן, וכן בדברים שכתב אילון גלעד בפינתו "מן השפה פנימה" בעיתון הארץ.

[post_title] => לביבות וסופגניות [post_excerpt] => ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי, אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%91%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-12-07 16:21:09 [post_modified_gmt] => 2023-12-07 14:21:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=8100 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

ימי החנוכה נושאים עימם ניחוחות של שני מאכלים אופייניים – לביבות וסופגניות. כיום שני המאכלים האלה שונים לגמרי, אך לא תמיד היה הגבול בין המאכלים האלה מוחלט כל כך.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>
זוג גרביים על ידיים האחד זכר והשנייה נקבה הכיתוב: זכר או נקבה?

מינם הדקדוקי של שמות אחדים

WP_Post Object
(
    [ID] => 77
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-05 13:29:59
    [post_date_gmt] => 2010-10-05 11:29:59
    [post_content] => רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?

השמות האלה הם ממין זכר:
  • צומת, וברבים צְמָתִים, ולפי זה: צומת מרומזר, הצומת נחסם לתנועה ואי אפשר לעבור בו.
  • עט, וברבים עטים, ולפי זה: עט נובע, העט החדש שקיבלתי אבד.
השמות האלה הם ממין נקבה:
  • כיכר, וברבים כיכרות (במשמע שטח פתוח בעיר), ולפי זה: כיכר רחבה, הכיכר הומָה אדם.
  • מחבת, וברבים מחבתות, ולפי זה: מחבת עמוקה, מחבת חשמלית.
חפצים בסיומת הזוגי ־ַיִם המורכבים משני איברים זהים – רובם מינם הדקדוקי זכר: אופניים, משקפיים, מכנסיים, מספריים. לדוגמה: אופניים חדשים; משקפיים אופנתיים; מכנסיים ארוכים; מספריים חדים. שמות אחדים מינם זכר או נקבה, כפי שעולה מן התיעוד בספרות העברית לדורותיה. למשל:
  • סכין: בלשון חז"ל בעיקר נקבה, ובימינו נקבה וגם זכר.
  • מטבע: בלשון חז"ל כמעט תמיד זכר, בספרות ימי הביניים ובספרות העברית החדשה – גם נקבה. ויש המעדיפים לשון זכר על פי לשון חז"ל ועל פי משקל המילה.
  • רוח, שמש, דרך, תהום: בלשון המקרא – זכר ונקבה; בימינו בעיקר נקבה.
  • כיכר (לחם): בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר ונקבה; בימינו – בעיקר נקבה.
  • פנים: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – בדרך כלל נקבה; בימינו זכר ונקבה.
  • שדה: בלשון המקרא – זכר; בלשון חז"ל – נקבה; בימינו – זכר.
  • כוס: בלשון המקרא – נקבה; בלשון חז"ל – זכר; בימינו – בעיקר נקבה.
  • גרב: בתמוז תשפ"א (יוני 2021) הוחלט שמין המילה הוא זכר וגם נקבה. לפי זה: גרב אחד או גרב אחת, גרביים אדומים או גרביים אדומות.
[post_title] => מינם הדקדוקי של שמות אחדים [post_excerpt] => רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה? [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%9d-%d7%94%d7%93%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%a7%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%97%d7%93%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2022-03-09 09:43:05 [post_modified_gmt] => 2022-03-09 07:43:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=77 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

רבים טועים או מתלבטים במינם הדקדוקי של שמות אחדים, ופונים אל האקדמיה בשאלה: זכר או נקבה?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך מַחֲבַת ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=0.01%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>