WP_Post Object
(
    [ID] => 41324
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-05-27 13:35:56
    [post_date_gmt] => 2020-05-27 10:35:56
    [post_content] => "היזהר! הכביש מלא מַהֲמוֹרוֹת!"

שימו לב – מַהֲמוֹרָה ומַהֲמוֹרוֹת בחולם (מלא), ולא "מַהֲמוּרָה" ו"מַהֲמוּרוֹת" בשורוק.

מהמורה היא מילה יחידאית בתנ"ך ובאה רק בצורת הרבים: "יִמּוֹטוּ (ימיטו) עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ" (תהלים קמ, יא). מפרשי המקרא פירשו על פי ההקשר – "שׁוּחוֹת עמוקות", וחלקם אף ציינו את היקרותה בתלמוד הירושלמי במובן 'בור בקרקע המשמש קבר': "בראשונה היו קוברין אותן במהמורות, נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן ברזים [=בארזים]" (מועד קטן א, ה; פ ע"ג, ועוד). הוראה זו נתאששה על פי האוגריתית: בספרות שהתגלתה בעיר אוגרית נקרית המילה 'מהמרת' במובן 'קבר בור'. בספר בן סירא, מן הנודעים שבספרים החיצוניים שלא נכנסו לקנון המקראי, באה מילה זו פעם אחת במשמעות מושאלת, במובן 'תחבולות, מזימות': "בשפתיו יתמהמה צר ובלבו יחשוב מהמרות עמוקות" (יב, טז).

במקורות העברית הקלסית המילה באה אפוא רק בצורת הרבים. יש מן המילונים ומספרי הדקדוק שגזרו ממנה את צורת היחיד מַהֲמֹרֶת (כמו מַחְלֹקֶת–מַחְלוֹקוֹת), וכאלה שאף העדיפו מַהֲמוֹר (כמו מִקְצוֹעַ–מִקְצוֹעוֹת). אבל צורת היחיד שהתקבעה בלשוננו היא הצורה בסיומת ־ָה.

מדוע רוב הדוברים הוגים את המילה בשורוק "מַהֲמוּרָה" ולא בחולם כבניקוד המקראי?

מַהֲמוֹרָה שייכת לקבוצת שמות עצם מצומצמת, חלקם נדירים או ארכאיים, בתחילית מַ־ ובסיומת ־ָה: מיעוטם באים בחולם (בתנועה o) כמו המילה המחודשת מַטְמוֹרָה (מקום מסתור או אחסון, על פי מַטְמוֹרָא הארמית) ומַשְׁכּוֹנָה (צורת־משנה של משכון מימי הביניים), והאחרים באים בשורוק (בתנועה u) כמו מַשּׂוּאָה מלשון המשנה ומַאֲגוּרָה המחודשת (בור לאגירת מי גשמים). עם אלו נמנים גם מַהֲלוּמָה המקראית ומַהֲדוּרָה, אף היא מחודשת על פי הארמית, שמזכירים בצלילם את מהמורה – ומכאן להגייה "מַהֲמוּרָה". לצד זה, אפשר שגרמה גם נטיית הדוברים להגות תנועת u בסמוך לעיצור השפתי m (כמו הגיית וי"ו החיבור לפני אותיות בומ"ף – אהרון וּמשה).
    [post_title] => מהמורה
    [post_excerpt] => רבים הוגים מַהֲמוּרָה ומַהֲמוּרוֹת בשורוק, ואולם הצורה התקנית היא מַהֲמוֹרָה ומַהֲמוֹרוֹת בחולם (מלא).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-01-12 13:00:39
    [post_modified_gmt] => 2021-01-12 11:00:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=41324
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 5353
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2013-06-09 10:17:54
    [post_date_gmt] => 2013-06-09 07:17:54
    [post_content] => 
כותר, עיול, מהדורה, סוגה, תו ספר, כיתוב דש, מִפתח, תמוכת ספרים
כּוֹתָר (title)
כותר הוא שם של פרסום, כגון ספר או חוברת, כפי שהוא כתוב בשער שלו.
את המילה כּוֹתָר חידש המתרגם אמציה פורת בשנות החמישים של המאה העשרים. החידוש מבוסס על המילה כּוֹתֶרֶת. בתנ"ך כותרת היא ראש מקושט של עמוד אבן, וכיום כותרות מופיעות בעיקר בראש של עמוד נייר – כותרת של ספר, כותרת בעיתון וכדומה. מסופר שאת המשמעות הזאת של המילה כותרת הגו במערכת עיתון 'דבר' העורך ברל כצנלסון והסופר והעיתונאי יצחק בן־דור.
עִיּוּל
עיול הוא רישום של פריט כערך בקטלוג, במילון, באנציקלופדיה או ברשימה אחרת.
הפועל עִיֵּל פירושו 'הכניס' (במקרה זה 'הכניס לרשימה') ומקורו בארמית. למשל: "מְעַיֵּיל פִּילָא בְּקוּפָא דְּמַחְטָא", כלומר מכניס פיל בקוּף (=חור) של מחט. מקור המימרה הזאת בתלמוד הבבלי, והיא מציינת הבעת סברה דחוקה שצריך להתחכם כדי ליישבה.
המונח עיול כלול במילון למונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976).
מַהֲדוּרָה
מהדורה היא הדפסה ראשונה או מחודשת של ספר, וכן כלל העותקים היוצאים בהדפסה אחת. את המילה מהדורה אפשר למצוא בספרות העברית המתחדשת. מקור המילה בארמית של התלמוד הבבלי – 'מהדורא' היא מַחְזוֹר, שכן השורש הארמי הד"ר מקביל לשורש העברי חז"ר. המילה מהדורה משמשת בעברית החדשה גם במשמעות דבר החוזר בשינויים, כגון בצירוף 'מהדורת חדשות'.
סוּגָה
סוגה היא סוג של חיבורים ספרותיים בעלי מאפיינים מוגדרים – בצורה, בסגנון או בנושא. למשל: שירה לירית, שירה אפית, דרמה, מסה, רומן. המילה סוגה משמשת גם לסיווג של טקסטים אחרים (טקסט עיוני, טקסט מדעי וכדומה) וגם לסיווג של יצירות אחרות כגון סרטי קולנוע.
את המילה סוגה חידש המשורר יונתן רטוש. המילה נקלטה בקרב אנשי הספרות ובשימוש הכללי, ואומצה באקדמיה ללשון העברית בשנת תשנ"ג (1993).
תַּו סֵפֶר (אֵקְס לִיבְּרִיס)
תו ספר הוא תווית המודבקת על ספר ומציינת את שייכותו לאדם מסוים או לאוסף מסוים. המונח הרווח 'אקס ליבריס' (בלטינית: מִן+ספרים) הוא על שום הכיתוב המקובל בתוויות אלו שמשמעו 'מספרֵי', 'מספריו של'.
המונח תו ספר נקבע במילון למונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976).
כִּתּוּב דַּשׁ
דש בעטיפה של ספר הוא קיפול השוליים אל פנים הכריכה. הטקסט המודפס עליו מכונה 'כיתוב דש', כפי שהטקסט שעל גב הספר מכונה 'כיתוב גב'.
דש העטיפה דומה לדש של בגד. את המילה דַּשׁ חידש בן־יהודה על פי המילה הארמית דַּשָּׁא (=דלת) מן התלמוד הבבלי. במקום אחד (בחלק מן הנוסחים) המילה מוזכרת בהקשר של לבישת חלוק, ומתפרשת כחלק בבגד שנועד להידוק פתח הצוואר.
המונח כיתוב דש אושר באקדמיה בשנת תשס"ו (2006).
מִפְתָּח
מפתח הוא זוג עמודים בספר הנראים זה לצד זה כאשר הספר פתוח.
המילה מִפְתָּח מקורה בתנ"ך, ושם משמעה פתיחה. בתקופות מאוחרות קיבלה המילה משמעויות נוספות: בספרות חז"ל מִפְתָּח הוא חלק פתוח בבגד, כגון 'מפתח החלוק'. בעברית החדשה מִפְתָּח משמש בהקשרים שונים, כגון מפתח של מחוּגה, מפתח של צמצם במצלמה, מפתח בגשר (רֶווח בין שני עמודים תומכים), מפתח של איבר (באנטומיה).
המילה מפתח כלולה במילון למונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976).
תְּמוֹכַת סְפָרִים
הצירוף 'תמוכת ספרים' נקבע במונחי הספרנות של האקדמיה משנת תשל"ו (1976) לציון החפץ ישר־הזווית המשמש לתמיכה בספרים שעל המדף. המילה הראשונה בצירוף – תְּמוֹכָה – נוצרה בעברית החדשה והיא מציינת התקן תומך, כגון קורה או עמוד. תְּמוֹכָה היא צורה אחרת של תּוֹמְכָה – גם היא מן העברית החדשה.
המונח 'תמוכת ספרים' לא נקלט, ובפועל משמש בעיקר הצירוף 'תומך ספרים' (ויש המכנים זאת 'מחזיק ספרים').
    [post_title] => מילים לשבוע הספר
    [post_excerpt] => ספרים רבותיי, ספרים! על מונחים עבריים יפים הקשורים לספר העברי – כותר, עיול, מהדורה, סוגה, תו ספר, כיתוב דש, מִפתח, תמוכת ספרים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-31 11:31:52
    [post_modified_gmt] => 2023-12-31 09:31:52
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5353
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1029
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2012-09-12 11:49:00
    [post_date_gmt] => 2012-09-12 08:49:00
    [post_content] => כולנו מכירים את המושג מחזור השמש והירח, מחזור הדם, מחזור הכסף. אבל מדוע ספר התפילות לחג נקרא מחזור? מחזור ליום כיפור, לסוכות, לפסח וכו'. מה מחזוריות יש כאן?

את הדבר הזה לא יוכל להבין אלא מי שהיה בבית הנכות, או בספרייה הלאומית, וראה את ספרי התפילה הענקיים והנהדרים באמנותם, מלפני 600 או 700 שנה. בספר עצום כזה נאספו כל התפילות הנאמרות במשך המחזור השנתי: של חול ושל שבת, של חגים ושל צומות, בשמחות ובאבל, תפילות קבע וגם פיוטים – הכול נכלל בספר הזה על הסדר. הספר היה עבה מאוד וכבד־משקל, לא קל היה לטלטל אותו, והיה מונח תמיד בבית הכנסת על עמודו של החזן. היה כתוב על גבי קלף ובאותיות גדולות. הוא שימש את החזן כל ימות השנה ובכל המועדים – זה היה מחזור ממש, כלומר למחזורה של כל השנה כולה.

ואולם מי שלא היה חזן, לא היה נוח לו במחזור שכזה. לשימוש היחיד נוח יותר להפריד ספרי תפילה מיוחדים: לכל חג וחג בפני עצמו. כולם יחד כמובן מצטרפים למחזור השנתי. אבל כל אחד ואחד בפני עצמו אינו מחזור, אלא חלק מן המחזור. אף על פי כן אנו מכנים היום את החלק מן המחזור – "מחזור", למרות חוסר ההיגיון שבדבר. למשל: השם "מחזור ליום כיפור" סותר את עצמו: אם ליום כיפור בלבד – אין כאן מחזור, ואם "מחזור" – מדוע רק יום כיפור? אבל סתירות כאלה כביכול בהיגיון יש בכל אומה ולשון, וזה מסוג התהליכים הידועים של הרחבת משמעים או צמצום משמעים, ובשירה הם נקראים ביוונית סִינֶקְדוֹכֶה (והיפוכה), ובלטינית: פּארְס פְּרוֹ טוֹטוֹ (והיפוכה).

ואלה הם תולדות המלה "מחזור"? עדיין לא. יש עוד סיפור לוואי. מה שנקרא בעברית מחזור, נקרא בארמית שבתלמוד: מהדוֹרא (מחזוֹר/מהדוֹר, הגאים דומים). למשל האמורא הבבלי רב אשי נהג את ישיבתו 60 שנה. ובשישים השנים האלה הספיק ללמד את כל התלמוד כולו פעמיים: במחזור ראשון – 30 שנה, עד קרוב לשנת 400, ובמחזור שני עוד פעם 30 שנה. כלומר עריכתו ופירושו של התלמוד נעשו בשני מחזורים, 30 שנה המחזור. מחזור ראשון ומחזור שני נקרא בארמית: מהדוֹרא קמא ומהדוֹרא בתרא. מובן שלאחר 30 שנה, כלומר ממחזור למחזור, שינה רב אשי כאן וכאן פירוש או גרסה או פסק דין. את השינויים שבין מחזור הלימודים הראשון של רב אשי למחזור הלימודים השני מכנים: "שינויים בין מהדוֹרא קמא למהדוֹרא בתרא". וכך נולד המושג "מהדוּרה", שפירושו היה פשוט: מחזור. כיום אין אנו מעלים על הדעת שמחזור ומהדורה אינם אלא שתי צורות, שני גלגולים – של מלה אחת, מושג אחד ותוכן אחד.
    [post_title] => מחזור לחג
    [post_excerpt] => כולנו מכירים את 'מחזור הדם' או את 'מחזור הכסף'. אבל מדוע ספר התפילות לחג נקרא מחזור – מחזור ליום כיפור, לסוכות, לפסח וכו'? מה מחזוריות יש כאן?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%97%d7%92-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%91%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%99%d7%93
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-09-18 16:48:53
    [post_modified_gmt] => 2023-09-18 13:48:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1029
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)