WP_Post Object
(
    [ID] => 906
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-10-07 12:25:25
    [post_date_gmt] => 2010-10-07 10:25:25
    [post_content] => 
בעברית החדשה נוהגים שני כתיבים: הכתיב המנוקד והכתיב המלא (או חסר הניקוד), ולכל אחד מהם כללים משלו. בכתיב המלא מוסיפים במקרים מסוימים וי"וים ויו"דים כדי לציין תנועה או כדי להבחין בין עיצור לאם קריאה. לפיכך כתיבן של מילים רבות אינו זהה בניקוד ובלעדיו.
כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, כגון משה, יעקב, יהושע, מרים, כהן. שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: זוהר, עוז, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה. מדובר בהמלצה ולא בכלל מחייב, שהרי שמות פרטיים אינם נחלת הכלל, וזכותו של כל אדם להחליט כיצד לכתוב את שמו. אפשר להבין את רצונם של אנשים לשמור על כתיב אחיד וקבוע של שמם בניקוד ושלא בניקוד, אם כי כאשר מדובר בשם פרטי הזהה למילה כללית – דוגמת נועם – אין סיבה שיהיה הבדל בינו ובין המילה העומדת ביסודו.
אם יתקבל בציבור הנוהַג לכתוב את רוב השמות הפרטיים על פי כללי הכתיב המלא, ייתכן שיפחת הבלבול שיש לעיתים בין שמות דומים: אֵילַת תהיה אילת ואַיֶּלֶת – איילת, עֵדֶן יהיה עדן ועִדָּן – עידן, שם המשפחה רָמוֹן ייכתב רמון ושם המשפחה רִמּוֹן – רימון.
ומה בנוגע לשמות מקומות? אלו שונים משמות אנשים, שהרי אין אדם מסוים שהם שייכים לו אשר רשאי להחליט על דעת עצמו כיצד לכותבם (כמובן לא יעלה על הדעת שכתיב שמה של עיר ישתנה לפי העדפותיו של ראש העירייה המכהן, וישתנה שוב כשייבחר ראש עירייה חדש). שמות המקומות נכתבים אפוא על פי כללי הכתיב חסר הניקוד: ראש פינה ומגידו ביו"ד, פתח תקווה בשתי וי"וים, נהרייה וקריית גת בשתי יו"דים וכדומה. עם זאת בדומה לשמות פרטיים גם שמות מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר נכתבים שלא על פי הכללים. לפיכך השמות ירושלים ומצרים נכתבים ביו"ד אחת, ולעומתם השמות גבעתיים ומחניים – בשתי יו"דים.
    [post_title] => שמות פרטיים – כתיב מלא או חסר?
    [post_excerpt] => שמות שאין להם מסורת עתיקה של כתיב חסר, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב המלא: זוהר, הילה, מעיין, אייל, אדווה וכדומה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%9e%d7%9c%d7%90-%d7%90%d7%95-%d7%97%d7%a1%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-08-04 12:16:51
    [post_modified_gmt] => 2023-08-04 09:16:51
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=906
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 51
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-12-01 12:06:37
    [post_date_gmt] => 2011-12-01 10:06:37
    [post_content] => 
השם יששכר מופיע במקרא ארבעים ושלוש פעמים. בכולן הוא כתוב בשתי שי"נים, ואולם ניקודו הוא יִשָּׂשכָר – השי"ן השנייה בלא ניקוד כלל. ניקוד זה בא לומר שאין להגות את השי"ן השנייה, כאילו כתוב יִשָּׂכָר בשי"ן אחת. הבדל קבוע בין הכתיב ובין הקריאה העולה מן הניקוד מוכר גם בשם ירושלים: השם כתוב כמעט תמיד בלי יו"ד לפני המ"ם – ירושלם, אך בניקוד מופיע חיריק בין הלמ"ד למ"ם, כאילו כתוב ירושלַיִם ביו"ד. תופעה זו משקפת שתי מסורות הגייה של השמות.
ואכן הגיית השם יששכר הייתה נתונה במחלוקת בין בעלי המסורה. הקריאה יִשָּׂשכָר בשׂי"ן אחת בלבד היא ככל הנראה לפי שיטתו של אהרן בן־אשר – מגדולי בעלי המסורה – ששיטתו היא המשתקפת בניקוד המקרא המקובל. שיטות ניקוד אחרות המיוחסות לבעלי המסורה הן יִשְׂשָׂכָר ויִשְׁשָׂכָר (השי"ן הראשונה ימנית והשנייה שמאלית).
מקובל לומר שהכתיב בשי"ן כפולה רומז למקור השם: יֵשׁ שָׂכָר, על פי דברי לאה "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי" (בראשית ל, יח). לקריאה בשׂי"ן אחת ניתנו כמה הסברים – מהם על פי הדקדוק ומהם על דרך הדרש. ההסבר הדקדוקי קשור כמובן להתלכדות העיצורים הדומים כפי שמסביר אברהם אבן עזרא בפירושו לשמות א, ג: "יששכר – בעבור התחברות שני שיני"ן חִסרו האחד מהמבטא, כדרך 'מחצצרים' שיקרא 'מחצרים'" ('מחצצרים' באה בדברי הימים שש פעמים, בחמש מהן הקרי הוא מַחְצְרִים, ובאחת מְחַצְּרִים).
בכל עדות ישראל קוראים בתורה את השם יששכר בשי"ן אחת על פי ניקוד המסורה: יִשָּׂשכָר. אומנם בכמה מקהילות אשכנז התפתחו החל מסוף המאה השבע־עשרה מנהגים חדשים בעניין זה, כגון קריאת יִשַׂשְׂכָר – בשתי שי"נים – בפעם הראשונה שהשם נזכר בתורה, ומכאן ואילך יִשָּׂשכָר (כלומר יִשָּׂכָר), ואולם מדובר במנהגים שוליים למדי.
השם יששכר מקובל בישראל במיוחד מימי הביניים המאוחרים, ולצד הכתיב המסורתי יש שנהגו לכתוב אותו בשי"ן אחת, ישכר, ובהם דמויות ידועות בעולם הרבני.
ההגייה המומלצת של השם יששכר היא כמובן "יִשָּׂכָר", על פי מסירתו בניקודו במקרא. ההגייה "יִשַׂשְׂכָר" הרווחת בפי מקצת דוברי העברית החדשה נחשבת שיבוש.
    [post_title] => יששכר
    [post_excerpt] => השם יששכר מופיע במקרא ארבעים ושלוש פעמים. בכולן הוא כתוב בשתי שי"נים, ואולם ניקודו הוא יִשָּׂשכָר – השי"ן השנייה בלא ניקוד כלל. ניקוד זה בא לומר שאין להגות את השי"ן השנייה, כאילו כתוב יִשָּׂכָר בשי"ן אחת.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%a9%d7%a9%d7%9b%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:39:07
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:39:07
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=51
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)