WP_Post Object
(
    [ID] => 49190
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-01-28 16:10:03
    [post_date_gmt] => 2021-01-28 14:10:03
    [post_content] => השורש חל"ט אינו משמש במקרא, למעט פעם אחת בספר מלכים, ומשמעותו שם אינה ברורה כל צורכהּ: "וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל [אחאב] וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן־הֲדַד אָמַר תְּחִי־נָא נַפְשִׁי. וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי? אָחִי הוּא. וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן־הֲדַד. וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ. וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן־הֲדַד. וַיַּעֲלֵהוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָה" (מלכים א כ, לב–לג).

עבדי בן־הדד, מלך ארם, מתחננים בשמו על נפשו לפני אחאב לאחר תבוסתו השנייה במלחמה. מן ההקשר מובן שתגובת אחאב "אָחִי הוּא" עודדה את אנשי בן־הדד, והם ענו שגם אחאב חשוב או קרוב לבן־הדד כאח. אך מה מובן הפועל וַיַּחְלְטוּ? מפּאת שורשו נהוג כמובן לקשור בינו ובין הפועל המוכר מלשון חכמים החליט; השאלה היא כיצד הוא נקשר. אולי החליטו עבדי בן־הדד להאמין לאחאב או לראות בתשובתו החלטה מוגמרת; ואולי החליטו למהר ולהשיב לו בטרם יתחרט. כאמור הדברים מוקשים, ורבים אף הציעו או קיבלו חלוקה שונה במעט של התיבות.[1]
חלוט ולחלוטין
למן לשון חכמים השורש חל"ט רווח בעברית, ומובנו קשור בראש ובראשונה בקביעה ודאית (ראו על כך בהמשך). מה שמחליטים הריהו חלוּט או מוחלט, כלומר ודאִי וגמור, סופי. וכך למשל מסבירה המשנה את האמור בספר ויקרא על מכירת בית מגורים בעיר מוקפת חומה. לפי החוק המקראי יכול המוכר לגאול את ביתו, כלומר לקנותו בחזרה עד שנה מיום המכירה, ואולם "וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא (לוֹ) חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו" וגו' (ויקרא כה, ל). ומפרשת המשנה: "הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל, היה חלוט לו... שנאמר לַצְּמִיתֻת" (ערכין ט, ד). לא נגאל הבית, יהיה קניינו הגמור של הקונה. ואומנם התרגומים הארמיים, ובהם תרגום אונקלוס, מתרגמים את המילה לצמיתות, המשמשת במקרא רק בפסוק הזה ובפסוק כג לפניו (לִצְמִתֻת), במילה לחלוטין.

מכאן קיבלה העברית את תואר הפועל לחלוטין – בתחילה כנראה במובן 'לצמיתות', 'לעולם', ומאוחר יותר במובן שאנו רגילים להשתמש בו גם כיום 'לגמרי', אם כי ההבדל בין המשמעים אינו חד. הרי דוגמה בתשובה מתשובות הפוסק ר' משולם בר' קלונימוס שנמצאו בגניזת קהיר ומתוארכות לסביבות 1000 לסה"נ: "אמר לו שמעון: מְסור אותן [את הבגדים] לי בפני עדים שיהו מהיום בידי לחלוטין [...] ובאו שני עדים והעידו שנתן לו הבגדים לחלוט' [=לחלוטין]". האם הכוונה שהבגדים יהיו של שמעון סופית או לתמיד? האם יש הבדל? בספר "רפואות העם" למנדל לפין המשמעות ברורה לגמרי: "וּכסבור שכבר הבריא לחלוטין" (פרקים א–ד, עמ' 44; משנת 1789) או "המוח מיטמטם לחלוטין" (פרקים ה–לו, עמ' 127; משנת 1794).

כיום משמש שם התואר חלוט בתחומים שונים, ובהם בתחום המשפט: פסק דין שכבר אין לערער עליו הופך פסק דין סופי או פסק דין חלוט.
החליט, החלט, בהחלט ומוחלט
גם מוחלט הוא כאמור 'מה שהוחלט' ומכאן 'ודאי וגמור'. אולם מתחילתם (בלשון חכמים) שם התואר מוחלט, הפועל החליט ושם הפעולה הֶחְלֵט היו מושגים הלכתיים הקשורים לקביעת הכוהן אם יש נֶגַע ודאי דוגמת צרעת. אם קבע הכוהן כי אדם, בגד או בית נגועים, כי אז היה הכוהן מחליט והנגוע היה בחזקת טמא; אם לא ראה נגע – היה פוטר אותו; ואם היה ספק, היה הכוהן מסגיר את הנגוע, כלומר נותנו בהֶסגר של שבוע (שאותו יכול להאריך בשבוע נוסף) כדי לבחון אם הנגע יפשֶׂה (יתפשט, יתפתח) או יעמוד בעינו. מצורע יכול להיות מצורע מוסגר, כלומר מצורע הנתון בהסגר מחמת הספק, או מצורע מוחלט, כלומר מצורע שהכוהן החליט שהוא נגוע, והוא מצורע גמור שאין עליו ספק. המשנה במסכת מגילה קובעת במה הם נבדלים (מגילה א, ז)[2] ומפרטת במה נבדל אדם שהנגע לא פשׂה בו במשך ההֶסגר (במקור הייתה הצורה הַסְגֵּר) וממילא הוא טהור מאדם שנרפא לאחר הֶחְלֵט (במקור הַחְלֵט), כלומר לאחר שהחליטוֹ הכוהן בקובעו שהוא מצורע גמור.[3]

המילה החלטה טרם נולדה אז, והיא תיווצר במובן המוכר לנו כיום רק מאות רבות של שנים אחר כך.[4] כך גם תואר הפועל הגזור מן הֶחְלֵט – בְּהֶחְלֵט, שמובנו דומה לזה של לחלוטין, כמו בחיבור "מאור עיניים" של עזריה מן האדומים: "כי קצתם אסורה עליהם בהחלט" (דף לג); או ב"אור עמים" לר' עובדיה סְפוֹרנוֹ: "שיש מניע ראשון קדמון נבדל בהחלט מכל חומר" – שניהם מאיטליה ומהמאה ה־16.

ובחזרה לשם התואר מוחלט: אין תֵמהּ שברבות הימים כמו שבספרות חז"ל מצויים הצירופים גֵּזֶל גמור, קניין גמור, צדיק גמור, רשע גמור וכיו"ב, כך בפסיקתא רבתי מצינו: "אמר לאומות העולם: מדוע לא קָרבת אצלי? והוא אומר לו: שהייתי רשע מוחלט. והוא מתבייש" (פסיקתא מ, דף קסז, עמ' ב). ובשטר פיצוי משנת 1002 לסה"נ שנמצא בגניזת קהיר מעיד עליו עושה השטר סעיד בן יצחק כי "סילקתי ידי ורשותי [מתביעה] ... סילוק גמור סילוק מוחלט מעתה ועד עולם". גמור או מוחלט היו למקבילות העבריות של absolute,[5] וכך מאמצע המאה העשרים החל הסופר יגאל מוסינזון לפרסם את סדרת ספרי חסמבה, חבורת סוד מוחלט בהחלט.
חילוט 
גם בארמית משמש השורש חל"ט, וגם בה הוא קשור בהפיכת קניין לחלוט, כלומר לקָבוע שאי אפשר להשיבו. נראה כי במשמעות 'העברת זכויות מוחלטת' משמש גם הפועל החליט בבראשית רבה: "בימי אלכסנדרוס מקדון באו בני ישמעאל לעור [לערער] עם ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצריים. אמרו: מי הולך ודן עמהם? אמר גביעה בר קוסם: אני הולך ודן עמהם. אמרו לו: הִזהר שלא תחליט את ארץ־ישראל להם" (סא, ז).

מכאן ועד למשמעות 'הֶחרים', שבה משמש הפועל הארמי חַלֵּט בתלמוד הירושלמי, הדרך קצרה: "ואין לא אתא, אנן מחלטין ניכסוי" 'ואם איננו בא [לפני בית המשפט], אנו מחרימים נכסיו' (ירושלמי שבועות לח, א; וכן בהמשך הסוגיה: "ואילא מחלטינן ניכסוי" – 'ואם לא, אנו מחרימים נכסיו'). בארמית הפועל  הוא בבניין פַּעֵל, מקבילו של בניין פִּעֵל בעברית, ואך טבעי היה ליצור בלשון המשפטית את הפועל העברי חִלֵּט במשמעות דומה של החרמה או הפקעה של נכסים או זכויות – כעונש. כך למשל יכולה המדינה לחלט טוּבין שהוברחו לארץ, למכור אותם ולהכניס לאוצר המדינה את הכסף שהתקבל תמורתם. אם הוברחו הטוּבין ברכב, יכולה המדינה לחלט אף את הרכב עצמו. חילוט רכוש וכסף של עבריינים הוא כלי חשוב במלחמה בארגוני הפשע.
 חלט חליטה
לכל ההחלטות והחילוטים האלה אין כנראה כל קשר לשורש חל"ט במשמעות 'יציקת מים רותחים'. שורש זה ידוע גם מן הערבית (ח'לט) וגם מן הארמית הסורית במשמעות 'ערבב', 'מזג'. בלשון חכמים הפועל חָלַט משמש ליציקת מים רותחים או לבישול במים רותחים, ובמשמעות דומה אפשר למוצאו בארמית של התלמוד הבבלי. הינה דוגמאות לשימוש בפועל בספרות חז"ל: "אֵין שוֹרין את המוּרסָן לתרנגולים, אבל חולטין" (פסחים ב, ז), וכוונת הדברים היא שבפסח אין שורים במים את המורסן (קליפת החיטים העליונה) בשביל להאכיל תרנגולים משום שההשריה במים הופכת את המורסן לחמץ. אבל אפשר לחלוט את המורסן, כלומר לתיתו במים רותחים או ליצוק עליו מים רותחין. גם כלים אפשר לחלוט במים רותחים כדי לטהרם: "כלי בית הבד שֶׁלַּגַּת והעֵקֶל – בזמן שהן שלעץ [כלומר הכלים עשויים עץ] מנגבן והן טהורין; בזמן שהן שלגֶּמִי [עשויים מקני גומא] מיישנן כל שנים־עשר חודש או חולטן בחמים [= במים חמים]" (משנה טהרות י, ח).

רבות מהחליטות היו קשורות אז בקמח דווקא, כנאמר בתוספתא (חלה א, א): "ר' ישמעאל ביר' יוסה אומר משם אביו: אי־זהו חלוט? הנותן קמח לתוך חמין" [= מים חמים]. שם העצם חליטה היה בלילת קמח שנוצק למים רותחים, כגון "כל שהוא כעין סולת וכעין חֲליטה ומחמשת המינין אומרים עליו בורא מיני מזונות" וכו' (ירושלמי ברכות י, ב). אצל ביאליק אפשר לקרוא ב"ספיח" על "לוקְשין חלוטים", כלומר אטריות חלוטות; אבל בעברית ימינו נקשרת החֲליטה בעיקר בתה: חליטה היא כמובן שם הפעולה, דהיינו עצם יציקת המים החמים על עלי התה, אבל כיום היא גם החלה לציין את עלי התה המיובשים שעתידים להיחלט בעת הכנת התה. כך אנו מתבשרים חדשים לבקרים על חליטות צמחים למיניהם ואף על חליטות פירות.

_________________________________________
[1] במקום "וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ" וַיַּחְלְטוּהָ מִמֶּנּוּ. כך כבר הציע רש"י.
[2] המושגים האלה אינם מיוחדים לאדם. למשל בספר השאילתות לרב אחאי גאון (המאה השמינית) נזכרים סנדל מוסגר וסנדל מוחלט (השאילתה נמצאה גם בגניזת קהיר).
[3] הפועל בדרך כלל בבניין הפעיל, אבל בתלמוד הבבלי מצאנוהו גם בבניין קל: "מרים מי הסגירהּ? אם תאמר משה הסגירהּ, משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים. ואם תאמר אהרן הסגירהּ, אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים. אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים. אמר הקב"ה: אני כוהנהּ, אני מסגירהּ, אני חולטהּ, אני פוטרהּ" (זבחים קא ע"ב). בבניין הפעיל אפשר למצוא בלשון חכמים את הפועל גם לא בהקשר של נגעים, כגון "גסות רוחו שלירבעם היא החליטתו" (ירושלמי עבודה זרה לט, ב), כלומר גאוותו (גסות רוחו) של ירבעם גזרה סופית את דינו.
[4] במאגרי מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה מופיעה המילה לראשונה (אך במשמעות שונה) במדרש "אגור" (מלפני 800 לסה"נ). מן הארמית הבבלית מוכר שטר אחלטתא (או חלטתא) – צו בית דין על סופיות החלטתו בעניין חוב.
[5] absolutus בלטינית פירושו 'גמור', 'מושלם'. גם בעברית שם התואר מושלם, שמובנו הרגיל 'שלם', 'ללא פגם', יכול לשמש בהקשרים מסוימים במקום גמור או מוחלט, כמו בצירוף אידיוט מושלם.
    [post_title] => סוד מוחלט בהחלט
    [post_excerpt] => מן השורש חל"ט יש לנו שלל מילים: הפעלים הֶחְלִיט וחִלֵּט, שמות הפעולה הַחְלָטָה וחִלּוּט, שמות התואר מֻחְלָט וחָלוּט ותוארי הפועל בְּהֶחְלֵט ולַחֲלוּטִין. מה מקורן של מילים אלו?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%98-%d7%91%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-09-08 13:06:42
    [post_modified_gmt] => 2024-09-08 10:06:42
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49190
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

מן השורש חל"ט יש לנו שלל מילים: הפעלים הֶחְלִיט וחִלֵּט, שמות הפעולה הַחְלָטָה וחִלּוּט, שמות התואר מֻחְלָט וחָלוּט ותוארי הפועל בְּהֶחְלֵט ולַחֲלוּטִין. מה מקורן של מילים אלו?
המשך קריאה >> המשך קריאה >>