WP_Post Object
(
    [ID] => 94579
    [post_author] => 60
    [post_date] => 2024-06-20 14:32:45
    [post_date_gmt] => 2024-06-20 11:32:45
    [post_content] => שלא כמילות השיר 'תחת שמי ים התיכון', מוטב לומר 'הים התיכון' – בדיוק כמו 'הים השחור'. איזו הצדקה אפשר למצוא בכל זאת לניסוח של שלמה ארצי? וכיצד נוצרה המילה תיכון?
[presto_player id=94633]
    [post_title] => הים התיכון
    [post_excerpt] => שלא כמילות השיר 'תחת שמי ים התיכון', מוטב לומר 'הים התיכון' – בדיוק כמו 'הים השחור'. איזו הצדקה אפשר למצוא בכל זאת לניסוח של שלמה ארצי? וכיצד נוצרה המילה תיכון?
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-07-02 20:24:21
    [post_modified_gmt] => 2024-07-02 17:24:21
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=94579
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 24253
    [post_author] => 4
    [post_date] => 2017-09-14 11:03:21
    [post_date_gmt] => 2017-09-14 08:03:21
    [post_content] => שמו של הים שלחופו אנו שוכנים הוא הים התיכון – בה' הידיעה לפני שתי המילים.

תִּיכוֹן הוא שם תואר שמשמעו 'פנימי' או 'אמצעי', כגון "הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן" (שמות לו, לג), "הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה" (שופטים ז, יט). שם התואר תִּיכוֹן גזור מן המילה תּוֹךְ: צורתו המתבקשת הייתה תּוֹכוֹן בשתי תנועות o, אלא שבתהליך המכונה היבדלות הפכה ה־o הראשונה ל־i, כלומר החולם הראשון הפך לחיריק (השוו רֹאשׁ–רִאשׁוֹן, ובדומה לכך חוּץ­–חִיצוֹן). 'הים התיכון' פירושו אפוא 'הים הפנימי' או 'הים האמצעי', ושמו הוא צירוף של שם עצם ושם תואר, בדיוק כמו 'הגליל העליון', 'הים האדום', 'העיר העתיקה'.

במקרא ובעברית בת ימינו מיידעים צירופי שם ותואר על ידי הוספת ה' הידיעה לפני כל אחת ממילות הצירוף: הילד הנחמד, העיר העתיקה, וכך גם הים התיכון (שלא כצירופי סמיכות, שבהם ה' הידיעה באה רק לפני המילה האחרונה: שולחן הכתיבה, ים המלח). בלשון חז"ל נפוץ למדי היידוע בשם התואר בלבד כגון 'כנסת הגדולה', לולב הגזול', וכבר במקרא מצויה מעט הדרך הזאת כגון 'יום השישי'. מעניין שבמפות ישנות ואף בספרות העברית החדשה בראשיתה נהגו לכנות את הים "ים התיכון". ואולם מכיוון שדרך יידוע זו אינה רגילה בלשון ימינו – נעדיף לומר 'הים התיכון' ולא 'ים התיכון'.

ומה בדבר 'ים תיכון' בלא כל יידוע? הצירוף הלא מיודע תקין כמובן מבחינה דקדוקית, אלא שהוא יפה למושג כללי ולא לשם פרטי של ים מסוים. ואומנם כבר בשנת תרפ"ח, 1928, קבע ועד הלשון את המונח יָם תִּיכוֹן תמורת המונח הלועזי inland sea. ההגדרה של המונח הגאוגרפי 'ים תיכון' היא, כמובא באנציקלופדיה העברית, "ים המהווה חלק ממערכת האוקיינוסים של כדור־הארץ, אך מוקף מכל עבר יבשה ומחובר לגוף העיקרי של אחד האוקיינוסים באמצעות מצר־ים, שהוא צר ביחס לגָדלו של הים עצמו". אם כן מבחינה גאוגרפית הים שלנו הוא ים תיכון, אבל שמו הוא הים התיכון.
לתולדות שמו של הים
בתנ"ך ובספרות חז"ל שמותיו של הים שלנו הם 'הים האחרון' (כלומר הים המערבי, ראו כאן), 'הים הגדול' ו'ימא רבא' (בארמית). מלבד זאת מצויים במקורות הכינויים 'ים פלשתים', 'ים יפו', 'ימה של עכו' ו'ימה דקיסרין' ועוד – אך אלו מכוונים כנראה לאזורים מסוימים של הים ולא לכולו. בתעודות מצריות הוא מכונה 'הים הגדול של ארץ ח'ארו' (שם כולל לשטח של ישראל, לבנון וסוריה), ובכתבי היתדות הוא נקרא 'הים העליון' – להבדילו מן 'הים התחתון', הוא המפרץ הפרסי.

השם 'הים התיכון' התחדש כנראה בתקופת ההשכלה בהשראת לשונות אירופה: Mittelländisches Meer או Mittelmeer בגרמנית, Mediterranean Sea באנגלית וכדומה. מקורם של שמות אלו בשם הלטיני mediterrāneus – חיבור המילים medius 'אמצע' ו־terra 'ארץ', בעקבות השם היווני μεσόγαιος – 'הממוקם באמצע הארץ'.
    [post_title] => ים התיכון או הים התיכון?
    [post_excerpt] => שמו של הים שלחופו אנו שוכנים הוא הים התיכון – בה' הידיעה לפני שתי המילים. הצירוף הלא מיודע תקין כמובן מבחינה דקדוקית, אלא שהוא יפה למושג כללי ולא לשם פרטי של ים מסוים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%aa%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9f
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-08-28 15:26:38
    [post_modified_gmt] => 2024-08-28 12:26:38
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=24253
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 1002
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-02-20 14:54:00
    [post_date_gmt] => 2011-02-20 12:54:00
    [post_content] => 
לעת העתיקה אנו קוראים ימי קֶדֶם ולהתפתחויות שהעת החדשה מביאה עימה אנו קוראים קִדְמָה. אדם שחי בתקופה הפְּרֵה־היסטורית מכונה בפינו האדם הקַדְמוֹן, ואדם נאור במיוחד נחשב לאדם מִתְקַדֵּם. הא כיצד?
המשמעות המקורית של המילה קֶדֶם היא 'לפנים', 'ההפך מן אחור'. שמותיהם העתיקים של הכיוונים נולדו מנקודת ראותו של אדם המביט אל כיוון זריחת השמש. לכן נקרא צד מזרח קֶדֶם או קָדִים, צד מערב אָחוֹר, צד צפון שְׂמֹאל, וצד דרום יָמִין או תֵּימָן. הים הקדמוני הנזכר בתנ"ך הוא ים המלח שבמזרח, והים האחרון הוא הים התיכון שבמערב.
אך השורש קד"ם משמש לא רק בתחום הגאוגרפי, אלא גם בתחום הזמן. מילים רבות הגזורות ממנו מציינות דברים שהיו בעבר או דברים הבאים לפני דברים אחרים, כלומר בהתחלה: קָדוּם, קֹדֶם כֹּל, קַדְמוֹן, מֻקְדָּם ועוד. שימוש זה מבוסס כנראה על התפיסה העתיקה שראתה את העבר כדבר שנמצא לפנים משום שהוא גלוי ואפשר לראותו, ואת העתיד כדבר שנמצא מאחור משום שהוא סמוי מן העין. ואכן, השורש אח"ר משמש לעיתים לתיאור העתיד: מְאֻחָר, אַחֲרוֹן וכמובן – אַחֲרִית הַיָּמִים.
גם בארמית השורש קד"ם משמש במשמעות של עבר והתחלה, כגון בביטוי מִקַּדְמַת דְּנָא שפירושו המקורי 'לפני כן' וכיום משמש במשמעות 'מימי קדם', 'מן העבר הרחוק'. בארמית הבבלית נוצרה מן השורש קד"ם הצורה קַמָּא בהבלעת הדל"ת. מכאן שמה של המסכת הראשונה משלוש המסכתות במשנה ובתלמוד העוסקות בדיני נזיקין: בָּבָא קַמָּא – '(ה)שַׁער (ה)ראשון'. ובעברית החדשה נוצרה המילה קַמָּאִי שפירושה קדום, ראשוני.
כפי שראינו, בלשוננו היום השורש קד"ם משמש גם במשמעות הפוכה – לציון דברים המאוחרים בזמן – כגון במילים מִתְקַדֵּם וקִדְמָה (חידושו של אליעזר בן־יהודה). מילים אלו נוצרו מנקודת מבט שונה: הסתכלות לכיוון שאליו צועדים בציר הזמן. בדומה לכך גם המילה לְפָנִים משמשת בשתי ההוראות: "מה שעומד לפנינו" מתייחס לעתיד, ואילו לְפָנִים פירושו 'בעבר' ובעיקר 'בעבר הרחוק'.
ואולם גם בעברית החדשה שימושיו העיקריים של השורש קד"ם הם במשמעות של עבר והתחלה, ולא רק במילים שירשנו מימי קדם. הינה כמה דוגמאות:


 	
קְדַם – תחילית שנתחדשה על פי קֳדָם הארמית ('לפני') ומשמשת חלופה לתחילית הלועזית -pre: 'קדם־היסטורי', 'קדם־צבאי' ועוד;
 	
תַּקְדִּים – מקרה שהיה ומשמש דוגמה למקרים דומים בעתיד (חידושו של איתמר בן אב"י);
 	
קִדֹּמֶת – תוספת הבאה בראש מספר או מילה;
 	
מִקְדָּמָה – תשלום שניתן מראש.

נסיים בשניים מחידושיה של האקדמיה ללשון העברית משורש זה:


 	
קְדִימוֹן (פְּרוֹמוֹ) – פרסומת הבנויה מקטעים הנותנים טעימה מסרט או משדר שיוצגו בקרוב;
 	
אֶקְדָּם (אַפֵּרִיטִיף) – משקה כהיל שנוהגים לשתות כמְתַאֲבֵן לפני סעודה.

כתבה: תמר קציר (כץ)
קובץ להדפסה

    [post_title] => עם הפנים קדימה
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a2%d7%9d-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-12-21 07:51:33
    [post_modified_gmt] => 2022-12-21 05:51:33
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1002
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)