WP_Post Object
(
    [ID] => 49107
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2021-01-21 10:41:09
    [post_date_gmt] => 2021-01-21 08:41:09
    [post_content] => לעיתים הדבר היקר והקרוב ביותר לליבו של אדם מובע במטבע הלשון כְּבָבַת עֵינוֹ:

 	
"לבסוף נשארה עמו בביתו רק בתו הצעירה ושמה שׂרה, בת זקונים אהובה, שהיה שומרה כבבת עינו" ('מסירות נפש', י"ל פרץ)
 	
"לא פעם אחת הזהירתני אמי לשמור את השמיכה היקרה כבבת עיני, לבל יאונה לה, חלילה, כל רע" ('דפים מקוטעים', ראובן בריינין)

בָּבַת עַיִן פירושו המקובל הוא 'אישון העין' או 'גלגל העין', ובהשאלה – 'הדבר היקר ביותר': "כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל" ('הפרח בגני', אביהו מדינה).

בבת עין הוא צירוף יחידאי במקרא: "כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב, יב). בלשון חכמים אין מוצאים את הצירוף אלא בציטוט הפסוק, ואף במקורות אחרים נראה שמדובר בשיבוץ של הביטוי המקראי: "הרוקק [=יורק] בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו" (ירושלמי ברכות ג, ה; ו ע"ד).

גיזרונה של המילה בָּבָה – שנקרית בתנ"ך רק בצירוף זה – אינו ודאי. יש מי שטוען שהצירוף 'בבת עין' כולו שאול מן האכדית: pappāt īnim (לשיטתם הוא אומנם מתייחס לחלק של העין, אך לא לאישון אלא לריסים או לעפעפיים). אחרים מוצאים קשר בין בָּבָה למילה הארמית בָּבָא ולמילה הערבית بَاب (בַּאבּ) שהוראתה 'שער', ולפי זה בבת עין היא 'שער העין', היינו המקום שמאור העין יוצא ממנו. לפי שיטה אחרת בָּבָה קרובה אל המילה הערבית بُؤْبُؤ (בּוּבּוּ), היינו 'ילד קטן', לפי התפיסה שאִישׁוֹן הוא 'איש קטן', כלומר הדמות הנשקפת מן הנקודה השחורה שבמרכז העין. בהשראת פירוש זה למילה בָּבָה חידש אליעזר בן יהודה את המילה בֻּבָּה (ראו כאן).

בת עין ובבת עין

בתהילים יז, יח מוצאים ביטוי דומה: "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן". יש מי שחושב שמדובר בצורת משנה של בבת עין; ואולם לדעת אחרים הביטוי המקורי הוא בת עין ובמילה בבבת־ שבזכריה הוכפלה האות בי"ת, ובמקום "נגע בְּבַת עינו" כתב הסופר "נגע בבבת עינו". כך או כך, סביר להניח שהדמיון בין שני הביטויים סייע בהתקבעות בבת עין במובן 'אישון'. בתרגום אונקלוס למשל הפסוק "יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" (דברים לב, י) מיתרגם "נְטַרִנּוּן כְּבָבַת עֵינְהוֹן".[1] בשני הפסוקים – בדברים ובתהלים – נקשרים הפעלים שָׁמַר ונָצַר במילה אִישׁוֹן, ובהשראתם החליפו הפייטנים את אישון בבבה. כך למשל בפיוט הנודע שחיבר דונש בן לברט: "דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת / וְיִנְצָרְכֶם כְּמוֹ בָבַת".[2]
בבת אחת
הביטוי בְּבַת אַחַת מקורו במשנה, למשל: "המוציא אוכָלין... פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת" (משנה שבת י, ב). עניינו ככל הנראה 'בלגימה אחת' ובהשאלה – 'בפעם אחת'. בַּת בהקשר הזה היא מידת נפח לנוזלים הידועה מן המקרא: "מֹאזְנֵי צֶדֶק וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק יְהִי לָכֶם" (יחזקאל מה, י); "וְיַיִן בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף" (דברי הימים ב ב, ט). ומכאן אפוא שבינה ובין בבת עין אין שום קשר.

_________________________________________
[1] אף בארמית של התלמוד הבבלי נזכר צירוף מקביל: "וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה" [=ויידבקו לכלב בבבת עינו] (גיטין סט ע"א).
[2] הזיהוי של אישון ובבת עין הוא הרווח בקרב פרשני המקרא, ואולם יש מי שחשב אחרת – רשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, מסביר שאם תכונתו של האישון היא 'שמירה' הרי שמדובר בעפעף: "כאישון עינו – יצרנהו הקב"ה לישראל כמו באישון ששומר את העין, הוא הבשר שנכפף על העין... ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון". כך מתבאר הקשרם של שני פסוקים אחרים שבאה בהם המילה אישון דוגמת "בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה" (משלי ז, ט).
    [post_title] => כְּבָבַת עֵינוֹ
    [post_excerpt] => הפירוש המקובל של הצירוף בָּבַת עַיִן הוא אישון העין או גלגל העין, ובהשאלה – הדבר היקר ביותר: "כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל" ('הפרח בגני', אביהו מדינה).
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%91%d7%91%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-02-12 16:49:08
    [post_modified_gmt] => 2023-02-12 14:49:08
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=49107
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

הפירוש המקובל של הצירוף בָּבַת עַיִן הוא אישון העין או גלגל העין, ובהשאלה – הדבר היקר ביותר: "כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל" ('הפרח בגני', אביהו מדינה).
המשך קריאה >> המשך קריאה >>