WP_Post Object
(
    [ID] => 82
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2012-02-07 10:01:02
    [post_date_gmt] => 2012-02-07 08:01:02
    [post_content] => 
שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים, אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים.
נטיית כ' היחס (כְּ) שונה מזו של מילות היחס בְּ, לְ. בעוד האחרונות נוטות בתוספת הכינוי בלבד (בִּי, בָּכֶם, לְךָ, לָהֶן וכו'), כְּ נוטה במקרא ברוב הגופים על בסיס כְּמוֹ: כָּמוֹנִי, כָּמוֹךָ, כָּמוֹהוּ (הכ"ף מנוקדת בקמץ כשהיא קרובה לטעם). היא נוטה כך במקרים מועטים גם בגופי הנוכחים והנסתרים – כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶם, ואולם בגופים אלו הצורות הרגילות במקרא הן כָּכֶם, כָּהֵם.
בלשון חז"ל החליפה כְּמוֹת את כְּמוֹ, כגון "יחזור הדבר לכמות שהיה" (משנה מעשר שני ד, ב). מילית היחס כְּ נוטה בלשון זו על בסיס כְּמוֹת – כְּמוֹתִי, כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹתָן וכו'. למשל: "כמותך ירבו בישראל!" (בבלי בכורות מה ע"ב). המילה כְּמוֹ ונטייתה, וכן הצורות כָּכֶם, כָּהֵם כמעט שנעלמו מלשון חז"ל.
בלשון ימינו שתי המערכות משמשות: כָּמוֹנִי / כְּמוֹתִי, כָּמוֹךְ / כְּמוֹתֵךְ וכו'. רבים הוגים כָּמוֹכֶם, כָּמוֹהֶם, אך כאמור ההגייה התקנית היא כְּמוֹכֶם, כְּמוֹהֶם (כמובן לצד כְּמוֹתְכֶם, כְּמוֹתָם).
ייתכן שמוצאה של כ"ף הדמיון ביסוד רומז כלשהו, המצוי גם במילים כֹּה, כָּכָה. במילה כְּמוֹ נוסף לכ"ף הדמיון הרכיב 'מוֹ' שמקורו במילה השמית mā (מכאן גם מילת השאלה מָה). רכיב זה נוסף במקרא לעיתים נדירות גם למילות היחס בְּ, לְ – בְּמוֹ, לְמוֹ, והוא נועד ככל הנראה לחיזוק והדגשה.
ומה ההסבר לצורה כְּמוֹת? בארמית משמשת הצורה המקבילה כְּוָת (למשל כְּוָתֵיהּ פירושו 'כמותו'), הנבדלת בשניים מן הצורה העברית: (א) במקום מ"ם באה וי"ו, כדוגמת אַרְגָּמָן בעברית לעומת אַרְגְּוָן בארמית; (ב) במקום חולם בא קמץ, כדוגמת שָׁלוֹם, טוֹב לעומת שְׁלָם, טָב בארמית. שתי הצורות – כְּמוֹת העברית ו־כְּוָת הארמית – מסתיימות בתי"ו. היו שהסבירו את הסיומת הזאת כתוספת של צורן נקבה, אך בעקבות הדמיון לצירוף האכדי מעין kīma šuāti (='כמותו') הוצע שאין התי"ו אלא שריד לכינוי המושא העקיף המוכּר בעיקר מאכדית.
    [post_title] => כמוך וכמותך
    [post_excerpt] => שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים, אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9a-%d7%95%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%9a
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-02-14 14:10:09
    [post_modified_gmt] => 2024-02-14 12:10:09
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=82
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 61911
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2022-03-07 12:47:29
    [post_date_gmt] => 2022-03-07 10:47:29
    [post_content] => ד"ר תמר עילם גינדין היא מומחית ללשון הפרסית, ולאחרונה פרסמה את הספר "מגילת אסתר: מאחורי המסכה" בהוצאת זרש שייסדה.
ברשימה שלהלן, המבוססת על ספרה, סיפוריהם של מילים ושל שמות ממגילת אסתר והקשר שלהם לפרסית או לאכדית. הרשימה נכתבה במיוחד לאתר האקדמיה.

הערה: המילים הפרסיות נוקדו לפי שיטה המשקפת את אורך התנועות בפרסית, והיא באחריות המחברת.
דָּת
המילה דָּת 'חוק' שאולה מפרסית עתיקה דָאתַה 'נתון', 'מה שניתן' (כמו בלטינית, ואכן לשתי השפות מוצא משותף). השורש דא/דו נפוץ בשפות הודו־אירופיות ופירושו 'נתינה'. ממנו גם ביוונית דּוֹרוֹן 'מתנה' ומילים כמו donor, donation באנגלית ובשפות אחרות. מחברי המגילה הכירו את גיזרון המילה, ולראיה משחקי המילים "לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה" (ג, יד), "וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" (ג, טו). כשהמן רוצה להבאיש את היהודים על המלך הוא אומר "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם, וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים" (ג, ח). גם כאן דת היא 'חוק'.
הרכיב דָּת בשמות
המילה הפרסית דָאתַה 'מה שניתן' היא הרכיב השני בכמה וכמה שמות מקומות ואנשים. מקור השם בגדאד, בירת עיראק, הוא בַּגַה־דָאתַה, ומשמעות השם דומה לזו של נְתַנְיָה (בגה הוא 'אֵל', כמו בּוֹג ברוסית).

שם אביו של הָמָן הוא הַמְּדָתָא ובפרסית הַמַה־דָאתַה 'אותו החוק', 'חוק זהה' (הַמַה 'זהה', כמו הוֹמוֹ ביוונית). גם שניים משמות בני המן מסתיימים ברכיב דָאתַה: פַּרְשַׁנְדָּתָא ואֲרִידָתָא.
וַשְׁתִּי
מקור השם וַשְׁתִּי בפרסית הוא וַהִישְׁתִי 'הטובה ביותר'. מחברי המגילה הכירו את המשמעות המקורית כפי שאפשר לראות במשחק המילים "וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה" (א, יט), כלומר 'הטובה ביותר אף ממנה'. המילה עדיין משמשת בפרסית של ימינו: בֶּהֶשְׁת הוא 'גן עדן', וזה גם אחד הרכיבים בשם החודש השני (אוֹרְדִיבֶּהֶשְׁת) בלוח השנה הפרסי.
הָמָן
בפרסית עתיקה וַהוּ־מַנַהּ או ווֹהוּ־מַנַהּ פירושו 'המחשבה הטובה'. זאת הישות האלוהית השנייה בחשיבותה בדת הזורואסטרית, מספר שתיים של האל הראשי אהורה מזדא. מחברי המגילה הכירו את הגיזרון הזה ושיחקו בו בקוראם למזימת המן מחשבה רעה דווקא: "יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ" (ט, כה).
וַיְזָתָא
בפרסית עתיקה וַהְיַה־זָאתַה פירושו 'נולד טוב יותר'. כך סגרנו סדרה שלמה של טוב (וַהוּ – בשמו של הָמָן), טוב יותר (וַהְיַה – בשמו של ויזתא), הטוב ביותר (וַהִישְׁתַה – שמה של ושתי).
הרכיב אֲרִי בשמות בני המן
שלושה משמות בני המן מתחילים ברכיב אֲרִי: אֲרִידָתָא, אֲרִיסַי ואֲרִדַי. בפרסית עתיקה אריא הוא 'אָרִי', שם העם שממנו גם נגזר שם המדינה: המילה אַרְיָאנָאם בפרסית עתיקה – '(ארצם) של הארים' – התקצרה עד שהפכה בפרסית חדשה לאיראן.
פִּתְגָם ("וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכׇל מַלְכוּתוֹ" – א, כ)
המילה פִּתְגָם 'צו' שאולה מפרסית עתיקה פַּתִי-גַמַה (pati-gama). במקור משמעותה 'הולך אל־', ומכאן צו או מסר שנשלח. גלגולה של המילה בפרסית חדשה הוא פַּיָאם 'מסר', 'הודעה'.
סָרִיס ("שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" – א, י) 
במגילת אסתר מופיעות מספר מילים באכדית, בעיקר מונחי שלטון שהם ירושה מהאימפריה הקודמת. סָרִיס הוא אחד מהם. באכדית שַׁ־רֵשִׁ 'של הראש' או 'שאצל הראש' הוא המשרת הקרוב ביותר לראש (רֵשׁ באכדית היא רֹאשׁ בעברית או רֵישׁ בארמית). המשרתים הקרובים ביותר לראשו של המלך או לראשי נשותיו היו צריכים לעבור "התאמה לתפקיד". הסירוס היה מנגזרות התפקיד ולא תנאי מקדים לו. מן המילה סָרִיס נוצר מאוחר יותר בעברית השורש סר"ס, וממנו הפועל סֵרֵס.
אַרְגָּמָן ("חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן" – א, ו)
בארמית הצבע ארגמן הוא אַרְגְּוָן, וצורה זו בווי"ו קרובה יותר למקור הפרסי: בפרסית עתיקה gauna הוא 'שיער' או 'צבע', והקשר בין המשמעויות הוא צבע השיער. עם הזמן גברה המשמעות 'צבע' והייתה ל'תת־צבע', ואף נכנסה לארמית ולעברית. בפרסית של היום הסיומת ־גוּן היא סיומת של צבעים (למשל אָסְמָאן־גוּן 'כצבע השמים', 'תכלת') או של סוגים (דֶגַרְ־גוּן 'שונה', מילולית – 'מסוג אחר'). המילה גוּנֶה משמעותה 'סוג'.
גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ ("לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" – ג, ט)
בפרסית עתיקה גַנְזַה הוא 'אוצר', 'מחסן'. מכיוון שבמילה יש שלושה עיצורים, היא נכנסה מאוחר יותר לעברית גם כשורש ממש – השורש גנ"ז (שממנו לגנוז וגניזה). המילה מתועדת במקרא גם עם סיומת ההקטנה -aka: גַנְזַכָּיו (דברי הימים א כח, יא). לשר האוצר, הנושא את הגַנזה, קוראים גנזה־ברה (ברה – מאותו שורש הודו־אירופי שממנו הפועל to bear באנגלית), ובעברית גִּזְבָּר (עזרא א, ח).
בִּירָה ("וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה" – ג, טו)
עוד מונח שלטוני באכדית שמופיע במגילת אסתר הוא בִּירָה. באכדית בִּירְתֻ הוא מבצר. בשוש אשר במחוז ח'וזסתאן באיראן אפשר לראות את התל שבראשו המבצר – שושן הבירה. בעיר שושן, העיר שלמרגלות התל, חיו פשוטי העם, והיא נזכרת במגילה פעמיים, בהקשרים רגשיים: "וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (ג, טו), "וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה" (ח, טו).
וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (ט, ג)
מהמילים הארוכות ביותר בתנ"ך. בפרסית חְ'שַׁתְ'רַה־פָּאוַן הם 'מְגיני הממלכה'. במילה אחשדרפן נוספה אל"ף מקדימה (אל"ף פרוסתטית) להקלת ההגייה. המילה הגיעה ליוונית ומשם לאנגלית כ־satrap.
הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת (ט, יט)
בפסוק זה הכתיב הוא פרוזים והקרי – פְּרָזִים. "הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת" הוא הסבר למי שלא הבין מי היהודים האלה. וכי למה לא יבינו? כי מדובר כאן בתרגום השומר על משמעות וצליל, אם כי שמירת המשמעות מאולצת במקצת. הפסוק הוא חלק מרצף פסוקים המנגדים את שושן לשאר מדינות המלך:

 	
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד... בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ... (פסוק יב)
 	
וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן... וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ... (פסוקים טו–טז)
 	
והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ... עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים)... (פסוקים יח–יט)

אם נסתכל בכתובות הקיר והסלע שהשאיר אחשוורוש (חשיארשא הראשון, 486–465 לפנה"ס), נגלה שהוא משתמש לא מעט בביטוי פַּרוּ־זַנַה שפירושו 'מִמּוֹצָאים רבים' כשהוא רוצה לומר שהוא שולט על מדינות שבהן אנשים ממקומות (כלומר ממוצאים) שונים. בביטוי הפרסי הרכיב paru מקביל ל־poly ביוונית 'הרבה', ו־zana גזור מאותו השורש של genesis ושל גנטיקה – שורש המציין לידה והולדה. המילה העברית זן 'סוג' מוצאהּ אף הוא ב־zana הפרסית.
    [post_title] => מגילת אסתר – בין פרסית לעברית
    [post_excerpt] => ברשימתה של ד"ר תמר עילם גינדין מובאים סיפוריהם של מילים ושמות ממגילת אסתר והקשר שלהם לפרסית או לאכדית.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%a1%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a8%d7%a1%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-02-19 19:17:39
    [post_modified_gmt] => 2023-02-19 17:17:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=61911
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 48529
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-12-31 14:13:22
    [post_date_gmt] => 2020-12-31 12:13:22
    [post_content] => שָׁנִי הוא שמו של צבע אדום שנזכר במקרא. הוא מפורסם במיוחד הודות לאזכורו הכמעט קבוע לצד התכלת והארגמן שנחשבו גם הם צבעים יקרים בימי קדם.[1] לאמיתו של דבר, שני בתנ"ך מציין בדרך כלל את הסיבים או את האריגים הצבועים בצבע הזה, ולאו דווקא את שמו המופשט של הצבע; כך עולה במפורש מפסוקים דוגמת "וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה" (בראשית לח, כח) או "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה, הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן" (שמואל ב א, כד).

על גונו האדום של השני אפשר ללמוד מכמה פסוקים: "כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ" (שיר השירים ד, ג); ובמיוחד – "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים [שָׁנִי ברבים] כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (ישעיהו א, יח). משמו בארמית (זה העולה גם מן התרגומים למקרא) – זהוריתא, צבע זהורי –  נראה שמדובר בצבע אדום זוהר או מבריק.

בעקבות הארמית החליף בלשון חכמים השם זהורית את השם המקראי שני, והוא מוכר מן הצירוף לשון של זהורית (למשל משנה יומא ד, ב) – חוט צמר צבוע שני הנקשר לקרניו של אחד משני השעירים [=תיישים] בעיצומו של יום הכיפורים. גם ממקורות אחרים בספרות חז"ל עולה הקשר בין זהורית לצבע האדום, למשל: "ואי זהו אדמדם שבאדומין? כזהורית יפה שבים" (תוספתא נגעים א, ה).  עם זאת, כצבעים אחרים הנזכרים במקורות קדומים, קשה לקבוע בוודאות אם מדובר בצבע האדום הידוע בימינו או שמא בגוון אחר.

במחקר נסתפקו במקורה של המילה שָׁנִי. לפי אחת הדעות היא נשאלה ממצרית והוראתה המקורית היא 'שְער בעלי חיים', ומכאן התגלגלה כבר בשלב קדום לציין 'אריג צמר'. גם המילה שֵׁשׁ שנזכרת לפעמים לצד שָׁנִי שאולה ממצרית.[2] בעברית המקראית המאוחרת, זו שמשתקפת בה השפעת גלות בבל על לשונם של דוברי העברית, באים שני אלו בשמות אחרים – כַּרְמִיל (בִּמקום שני) ו־בּוּץ (בִּמקום שש) – "וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ וַיַּעַל עָלָיו כְּרוּבִים" (דברי הימים ב ג, יד). כרמיל התגלגל ככל הנראה ממילה פרסית שהוראתה 'תולעת'. שם זה התגלגל לערבית בצורה قِرْمِز('קרמז') וללטינית בצורה crimson.‏[3]‏

פעמים רבות בא בתנ"ך שם הצבע בַּצירוף תּוֹלַעַת שָׁנִי על שם הרמשׂ שממנו הופק. ואומנם מסורות יציבות למדי מימי הביניים מעידות על הפקת צבע אדום מכנימות שמוצאן בארצות אירופה שלחופי הים התיכון. במחקרים עדכניים התאשרה ההשערה כי אפשר להפיק צבע בגוני אדום באותו אופן ממין כנימה שנפוץ גם באזורים ההרריים בארץ ישראל (ובהקשר זה הצביעו החוקרים על התוספתא במנחות ט, טז: "שני תולעת – מן התולעת שבהרים").[4]

סביר להניח שגם המילה תולעת לבדה שימשה בתנ"ך כינוי לצבע ולבד הצבוע בו, בדומה לשני; כך עולה מן הפסוק בישעיהו "אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ", ואולי גם מן הפסוקים "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים" (נחום ב, ד) ו"הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד, ה), כלומר אנשים הלבושים בגדים אדומים. בלשונות שמיות אחדות הצורה המקבילה מורה כן, ובארמית של התלמוד הבבלי מוצאים "אהלא תולענא" (שבת קי ע"ב) במשמעות 'אהל [מין צמח] אדום'. אגב, מכאן חודשה בעברית בת־ימינו המילה תּוֹלַעְנָה תמורת מָהָגוֹנִי, שמו של עץ שצבעו חום־אדום.

ראיה אפשרית לכך ששני ותולעת הן מילים נרדפות בהקשר הזה – חילופי הסומך והנסמך בצירופים תּוֹלַעַת שָׁנִי ושְׁנִי תּוֹלַעַת. תופעה זו מתועדת היטב בצירופי נרדפים: "חלמיש צור" (דברים לב, יג) לצד "צור החלמיש" (שם ח, טו); "אש להבות" (תהלים קה, לב) לצד "להבות אש" (שם כט, ז) ועוד.

השם שָׁנִי ניתן בימינו בעיקר לבנות, והוא נפוץ גם כשם משפחה –לרוב תרגום לשמות שיש בהם הצבע אדום בלשון המקור (ערבית, טורקית, פרסית, רוסית, גרמנית או אנגלית).

מן השם שָׁנִי נגזרת צורת הנקבה שָׁנִית, המשמשת בימינו שמו של מין דג (השם המדעי: Fowleria) וגם שמו של מין שיח שפרחיו אדומים וסגולים (השם המדעי: Lythrum). שָׁנִית היא גם שמה העברי של מחלת ילדים מידבקת המלווה באדמומיות בעור (בלעז: סְקַרְלָטִינָה; scarlet באנגלית הוא 'שני').

נסיים במילים מן השיר 'שי' של רחל המשוררת:
כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?
______________________________________________
[1] בעיקר בפסוקים העוסקים ביריעות המשכן ובבגדי הכוהנים, למשל: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי, כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם" (שמות כו, א). תכלת וארגמן הם כינוי לצבעים בגוני סגול שהופקו מחלזונות ים, וממקורות היסטוריים רבים אנו יודעים על הפקתם, יוקרתם ונדירותם.
[2] בהקשר זה נהוג להסב את תשומת הלב כי התקבלותו של יוסף במצרים הייתה בהלבשתו "בִּגְדֵי שֵׁשׁ" (בראשית מא, מב). קשר זה עולה גם ממקורות אחרים: "שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם הָיָה מִפְרָשֵׂךְ" (יחזקאל כז, ז).
[3] המילה בּוּץ ידועה מלשונות שמיות אחרות ובכללן האכדית, ויש המשערים כי גם היא מקורה פרסי.
[4] החוקר זֹהר עמר מציע לשנות את שמה של הכנימה מ'כרמיל מצוי' ל'כרמיל שני', והרי לנו מפגש נאה של שני השמות המקראיים.
    [post_title] => שני
    [post_excerpt] => שני הוא שמו של צבע אדום שנזכר במקרא. בלשון ימי הבית השני הוא נקרא כַּרְמִיל, ובלשון המשנה – זְהוֹרִית. ומה פשר הצירוף "תולעת שני"?​
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%a0%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 21:06:07
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 19:06:07
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=48529
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)