WP_Post Object
(
    [ID] => 48343
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-12-24 12:47:20
    [post_date_gmt] => 2020-12-24 10:47:20
    [post_content] => בקרב רבים מקובלת ההנחה כי המילה נפטר טובה מן המילה מת לציון מי שעבר מן העולם, אך עיון בספרות העברית שלמן המקרא ועד ימינו מעלה שאין בשימוש בה כל בעיה.
מת וחלופותיו 
בתנ"ך השימוש בפועל מֵת הוא דרך ההבעה הרגילה, וכך נזכר מותם של רבים וטובים, ובהם שלושת האבות (אברהם, יצחק ויעקב), שתיים מן האימהות (שרה ורחל), וכן יוסף, אהרן ומשה. כדי להמחיש זאת די בפסוק: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" (שמות א, ו).

לצד זאת בעברית לדורותיה משמשות גם חלופות מעודנות יותר ללא מילים מן השורש מו"ת. כבר בלשון המקרא מוצאים צירופים דוגמת "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ" (יהושע כג, יד) או "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" (קהלת יב, ה), ומכאן בימינו גם 'הלך לעולמו'. ביטויים אחרים שמשמשים עד ימינו נוצרו בהשראת תיאור לֶכתן הפלאית של דמויות מקראיות, דוגמת חנוך: "וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים" (בראשית ה, כד) או אליהו: "וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" (מלכים ב ב, יא).[1]

בלשון חכמים מוצאים עוד שלל ביטויים. למשל על ר' עקיבא נאמר "לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה [=יצאה] נשמתו ב'אחד'" (בבלי ברכות סא ע"ב), ובגרסה אחרת – "לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו" (ירושלמי ברכות ט, ה; יד ע"ב); "ניצחו אֶראלים את המצוקים" (בבלי כתובות קד ע"א) שנאמר על ר' יהודה הנשיא, ומקובל גם בימינו בהספד לאדם חשוב; וכן "נסתלק מן העולם" שנאמר על כמה אישים ובהם יצחק, יעקב ועשו. בעניין זה נאה עירוב הלשונות – לשון מקרא ולשון חכמים – שנהג הסופר ש"י עגנון: "נסתלק מן העולם לעֵין כֹּל כי לקח אותו אלוקים' ('עיר ומלואה', עמ' 106).
נפטר
הפועל נפטר פירושו 'הלך', 'נפרד', ומקורו בלשון חכמים: "נפטרו זקני ירושלים והלכו להם" (משנה סוטה ט, ה); "כשם שבא בקולי קולות כך הוא נפטר בקולי קולות" (קהלת רבה ה, י). בשתי מובאות אלו הנפטרים פשוט הלכו להם למקום אחר. הצירוף נפטר מן העולם אף הוא ביטוי מעודן תמורת 'מת'. הוא מצוי כבר בלשון המשנה: "וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות" (פאה ח, ט), והוא הולך ומשמש גם בתלמודים ובמדרשים. בלשון חכמים יש ניצנים לשימוש בקיצורו של הצירוף, כלומר במילה נפטר בלבד: "באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת" (ירושלמי כתובות ג, ה; כז ע"ד), ומלשון הגאונים ואילך כבר מקובלת המילה נפטר בלבד בלי כל התניה מיוחדת.

על פי זה יש להזֵם את השמועה שמהלכת בציבור ולפיה נפטר נאמר דווקא על מת יהודי משום שאין נפטר אלא קיצורו של הצירוף 'נפטר מן המצוות' (שהרי מי שלא התחייב בעול מצוות – גם לא נפטר מהן).[2] הן מת הן נפטר מתאימות לציון מותם של יהודים ושאינם יהודים.

יש ממתקני הלשון שסברו שאין להשתמש במילה נפטר תמורת מת – לא בעבור יהודי ולא בעבור לא־יהודי – אלא כשהיא הולמת הקשר של פרֵדה ועזיבה, כמו בצירופים המקוריים 'נפטר מן העולם' או 'נפטר לבית עולמו'. לשיטתם משפט דוגמת 'המרצה הישיש נפטר אתמול בשעה ארבע לפנות בוקר' אינו מומלץ, אבל 'המרצה הישיש נפטר אתמול כשהוא מוקף בבני משפחתו' טוב ויפה.

כך או כך, נראה שהמעדיפים את המילה נפטר על פני מת נוקטים לשון נקייה כדי להימנע מאזכור מפורש של המוות (תופעה זו איננה ייחודית לעברית, והיא מצויה בלשונות רבות) או לחלופין חשים שהמילה 'מת' סתמית ונטולת רגש ואילו במילה 'נפטר' יש כדי להביע יחס רגשי וקִרבה.

יש התוהים אם המילה נפטר מתאימה גם לציון מותם של בעלי חיים. לא מתפקידה של האקדמיה לפסוק בעניין זה. נוכל רק לומר שאפשר להבין שמי שלא נוח לו השימוש במילה 'מת' לבני אדם עשוי להרגיש כך גם בהקשר של מות בעל חיים שהיה לו קשר רגשי עמוק כלפיו, ומכאן לשימוש במילה 'נפטר' קצרה הדרך.

_____________________________________________________
[1] בתנ"ך ישנם הביטויים "נאסף אל אבותיו", "שכב עם אבותיו" או "נאסף אל עמיו" שבעיקרם מציינים את מנהג ליקוט העצמות אל מקום קבורה משפחתית, מנהג שהיה מקובל בימי קדם (ויש המבקשים לחדשו בימינו).
[2] אולי בהשפעת שימושים דומים מלשון חכמים דוגמת "וכי משעה שגלו ישראל לא נפטרו מן המצות התלויות בארץ" (ירושלמי שביעית י, ג; לט ע"ג).
    [post_title] => נפטר ומת
    [post_excerpt] => בקרב רבים מקובלת ההנחה כי המילה נפטר טובה מן המילה מת לציון מי שעבר מן העולם, אך עיון בספרות העברית שלמן המקרא ועד ימינו מעלה שאין בשימוש בה כל בעיה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a0%d7%a4%d7%98%d7%a8-%d7%95%d7%9e%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-04-06 13:01:39
    [post_modified_gmt] => 2021-04-06 10:01:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=48343
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 39570
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-02-18 13:29:57
    [post_date_gmt] => 2020-02-18 11:29:57
    [post_content] => אֲרִיאֵל הוא כינוי מוכר בתנ"ך לעיר ירושלים (ואולי להר ציון או לבית המקדש), למשל בפסוק "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד" (ישעיהו כט, א), כלומר 'אריאל – הקריה שבה חנה דוד'.

ברם הוא מופיע גם בהקשרים אחרים – מוכרים מעט פחות:

אריאל הוא שמו של מזבח (או חלק במזבח) שנזכר בספר יחזקאל: "וְהָאֲרִיאֵל (הכתיב: אראיל) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב" (מג, טז). לצידו באותו הקשר מופיעה הצורה 'הראל': "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת וּמֵהָאֲרִיאֵל וּלְמַעְלָה הַקְּרָנוֹת אַרְבַּע" (שם, טו), וטיב היחס ביניהם איננו ברור דיו.

אריאל בא גם בביטוי עמום בספר שמואל ב: "הוּא [בניהו בן יהוידע] הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (כג, כ; ובמקביל בדברי הימים א יא, כב) – הן בפרשנות המקרא הן במחקר המודרני התקשו לקבוע אם מדובר באריה אדיר ממדים, כמו שנזכר בהמשך הפסוק, או שמא בכינוי לאיש גיבור או למבצר מרשים (וסיפור הארי שלאחר מכן הוא מעשה אחר).

במקום אחר מוצאים מילה דומה: "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן" (ישעיהו לג, ז), ומן התקבולת וההקשר נטו רבים להבין שהכוונה ל'אראלים' ופירושה 'שליחים' (או 'עוברי אורח'), ואולי ממש 'מלאכים'.

נוסף על אלו – אריאל הוא גם שמו של אחד משבי ציון הנזכרים בספר עזרא (ראו ח, טז).

ההוראות השונות והבדלי הכתיב (אריאל, אראיל, אראל והראל) – אם אומנם יש קשר ביניהם – הקשו על ההתחקות אחר הגיזרון, וממילא ההצעות כולן אינן יוצאות מידי ספק.

אריאל המזבח

כנזכר לעיל, המילה אריאל מופיעה ביחזקאל בהקשר של מזבח. יש שחשבו שבמובן 'מזבח' קרוב 'אריאל' אל המילה הערבית إرية (אִרְיַה) שפירושה 'מוקד', 'אוּר'; מעין 'אוּר אֵל', ושמא יש סיוע לכך מן הפסוק בישעיהו לא, ט: "נְאֻם ה' אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם". לפי דעה אחרת קרוב אריאל למילה האכדית arallû 'הר האל', הקרובה למילה העברית 'הראל'.

דעה אחרת גורסת כי אריאל בא מן 'ראיאל' (בשיכול האותיות אל"ף ורי"ש), היינו המקום שאליו עולים להיראות לפני האל. תימוכין לכך יש אולי מן המילה אֶרְאֶלָּם בישעיהו: בגרסת 'מגילת ישעיהו השלמה' שנמצאה בקומראן באה המילה בשתי תיבות נפרדות – 'ארא לם'; אף בתרגום הארמי לפסוק בישעיהו נתפסה כך ותורגמה: "כַּד אִתְגְלֵי לְהוֹן" (=כאשר איראה להם).

בספרות חז"ל נקשר שמו של המזבח עם תווי גופו של האריה: "ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנאמר 'הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד' – מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו, אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו" (משנה מידות ד, ז).

לפי פירושים אלו ייתכן שהכינוי לירושלים כולה הוא מעין הרחבה לשמו של המזבח.

אריאל האריה

לציון 'אריה' או 'גיבור' ההסבר הפשוט הוא שאין 'אריאל' אלא צירוף של המילים 'ארי' ו'אל'. יש שהוסיפו כי הצירוף הערבי أسد الله (באותיות עבריות: אסד אללה, "אריה האל") הוא כינוי לאיש גיבור בערבית. ומעניין לציין כי צירוף זה משמש שם פרטי לבנים בארצות מוסלמיות במרכז אסיה כגון איראן, פקיסטן ואפגניסטן. בהקשר דומה נזכרת המילה 'אראל' בכתובת מישע מלך מואב; נראה משם שזהו כינוי ל'אנשים חשובים', ואולם אף זה מסופק.

אראל המלאך

כאמור לעיל היו שראו במילה 'אֶראלם' (בכתבי יד מוצאים גם 'אראלים') שבישעיהו מילה נרדפת למלאכים. בספרות חז"ל היא באה רק בסיפור פטירתו של רבי יהודה הנשיא: "אֶראלים ומצוקים אחזו בארון קודש. ניצחו אֶראלים את המצוקים ונשבה ארון קודש" (בבלי כתובות קד ע"א), ומכאן הביטוי "ניצחו אֶראלים את המצוקים" הנאמר בשעת פטירתו של אדם חשוב. בפיוט הארץ־ישראלי הקדום השימוש בה נעשה נפוץ במיוחד (לצד נרדפים כגון שרפים, אופנים וחשמלים), ומשם גם בפיוטים מאוחרים יותר ובלשון התפילה בכלל.

אריאל כשם פרטי

על פי רוב בחרו מתרגמי המקרא ליוונית ולטינית לכתוב 'אריאל' בתעתיק: Αριηλ בתרגום השבעים ו־Arihel בוולגטה, אם בשל הוראתה הקשה ואם מחמת היותה שם פרטי. כך חדר השם אריאל גם אל עמי אירופה: באנגלית ובצרפתית למשל ניתן השם Ariel לבנים, וממנו נגזר גם שם פרטי לבנות – Arielle. נראה שהגיית שם זה באנגלית – ללא תנועה בסופה – היא שהפכה את 'אריאל' בעברית לשם פרטי הניתן גם לבנות (לצד אריאלה שהיה שֵם נפוץ לפניו); וכמובן – סייעה לכך גם דמותה של בת הים אריאל, מגיבורות סרטי דיסני.
    [post_title] => אריאל
    [post_excerpt] => אֲרִיאֵל הוא כינוי מוכר בתנ"ך לעיר ירושלים ככתוב "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד" (כלומר הקריה שדוד חנה בה), ואולם השם מופיע בתנ"ך בהקשרים אחרים מוכרים פחות.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-12-04 22:06:53
    [post_modified_gmt] => 2023-12-04 20:06:53
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=39570
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)