WP_Post Object
(
    [ID] => 5299
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2014-02-23 12:07:06
    [post_date_gmt] => 2014-02-23 10:07:06
    [post_content] => 
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת
אבן שואבת היא מגנט או אבן בעלת תכונות מגנטיות. בתלמוד הבבלי (סוטה מז ע"א ועוד) נחלקו חכמים מה היה חטאו החמור של גֵּיחֲזִי נער אלישע שבגללו לא ניתנה לו הזדמנות לעשות תשובה.  לפי אחת הדעות "אבן שואבת תָּלָה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ" – כלומר גיחזי תלה אבן מגנטית מעל עֶגלי הזהב שעשה ירבעם מלך ישראל, וכך גרם להם לרחף באוויר ועודד אנשים להאמין בהם.
בהשאלה 'אבן שואבת' היא מוקד משיכה ומרכז ההתעניינות. למשל: 'שמורת הטבע הקטנה היא אבן שואבת לחובבי הציפורים'.
אֶבֶן נֶגֶף
אבן נגף היא אבן שההולך נתקל בה בדרכו, ובהשאלה מכשול והפרעה בדרך אל המטרה. למשל: 'ההדלפות החוזרות ונשנות היו אבן נגף בהתקדמות המשא ומתן'. מקור הצירוף בספר ישעיהו: "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל" (ח, יד).
המילה נֶגֶף קשורה אל הפועל נִגַּף (הוכה, נחל תבוסה) ואל המילה מַגֵּפָה.
אֶבֶן בֹּחַן
אבן בוחן היא אבן המשמשת לבדיקת טיבן של מתכות על ידי שפשופן בה. השימוש בצירוף במשמעות זו מוכר לפחות מן המאה השמונֶה־עשרה. בהשאלה 'אבן בוחן' היא אמת מידה מרכזית להערכה של דבר, למשל: 'ההתמודדות עם המשבר הנוכחי תהיה אבן הבוחן של ההנהלה'.
מקור הצירוף 'אבן בוחן' בתנ"ך, אך שם כנראה במשמעות שונה: "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן, אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד..." (ישעיהו כח, טז). יש הקושרים את המילה בֹּחַן שבפסוק זה למילה המקראית בַּחַן שפירושה מבצר, ולפי זה 'אבן בוחן' היא אבן מבצר חזקה. לדעת אחרים הכוונה לאבן שנבחנה ונמצאה טובה וראויה; ויש הקושרים זאת למילה מצרית קרובה המציינת אבן שַׁחַם (גרניט).
כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין
דבר המונח כאבן שאין לה הופכין הוא דבר שנזנח ואין איש מתעניין בו. מקור הביטוי בתלמוד הבבלי: "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שכל הסומך יֵהרג וכל הנסמך יֵהרג [...] מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים [...] וסמך שם חמשה זקנים [...] כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים" (סנהדרין יד ע"א; עבודה זרה ח ע"ב).
דימוי קרוב יש במקרא, אך שם סופה של האבן טוב: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב) – אבן שהבונים לא רצו בה נעשתה בסופו של דבר לאחת מאבני היסוד בבניין.
    [post_title] => אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת, אֶבֶן נֶגֶף, אֶבֶן בֹּחַן, כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין
    [post_excerpt] => המילה אבן היא מן המילים היסודיות בלשון, ולא פלא שהיא עומדת במרכזם של מטבעות לשון רבים, ובהם גם ארבעת המטבעות המבוארים כאן.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%a4%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-05-18 16:48:41
    [post_modified_gmt] => 2021-05-18 13:48:41
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=5299
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

המילה אבן היא מן המילים היסודיות בלשון, ולא פלא שהיא עומדת במרכזם של מטבעות לשון רבים, ובהם גם ארבעת המטבעות המבוארים כאן.
המשך קריאה >> המשך קריאה >>