שמות התואר מן הכפולים במשקל פעיל באים בקמץ, כגון דָּלִיל, דָּקִיק, חָמִים, קָלִיל, רָכִיךְ, כדרך רוב שמות התואר במשקל זה שלא מן הכפולים: דָּבִיק, נָדִיר וכדומה.
שמות התואר דקיק, קליל ורכיך כשרים גם בפתח ודגש: דַּקִּיק, קַלִּיל, רַכִּיךְ (על דרך כַּבִּיר, עַלִּיז).
[ישיבת המליאה קיג]
הקמץ מתקיים בכל מקום שהוא בא לתשלום דגש. למשל: חָרָט חָרַט־ חָרָטִים, חָרָשׁ חָרַשׁ־ חָרָשִׁים חָרָשֵׁי־ (משקל פַּעָל); עָרִיץ עָרִיצִים עָרִיצֵי־, שָׂרִיג שָׂרִיגִים, רָהִיט רָהִיטִים, סָרִיס[1] סָרִיסִים, פָּרִיץ[1] פָּרִיצִים (משקל פַּעִיל); חָרוּב חָרוּבִים, חָרוּץ חָרוּצָה חָרוּצִים (משקל פַּעוּל); (שַׂר) שָׂרִים שָׂרֵי־ שָׂרֵיכֶם, שָׂרָה שָׂרוֹת שָׂרוֹת־ שָׂרוֹתֵיהֶן, (צַר) צָרִים צָרֵי־ צָרֵיכֶם, צָרָה צָרַת־ צָרוֹתֶיהָ; פָּרֹכֶת פָּרוֹכוֹת.
[1] מן סָרִיס, פָּרִיץ יש במקרא צורות על משקל פָּעִיל (הלא דגוש), כגון סְרִיס המלך, סְרִיסֵי פרעה, פְּרִיץ חַיּוֹת.
[ישיבת המליאה רן]
מה ההבדלהצירופים עברית תקנית ועברית תקינה משקפים שתי נקודות מבט. אך נראה שבפועל יש חפיפה מלאה למדי בין שני הצירופים: עברית תקנית היא גם עברית תַּקִּינָה ולהפך.
המשך קריאה >>
