לפני כיובל שנים במדור "מן העבודה במילון ההיסטורי" פרסם יחיאל קארה הערה במהלך העבודה במדור לספרות החדשה קצרה שכותרתה "טחורים = עכברים". האומנם כך?

לראשונה מתפרסם בפומבי ריאיון נדיר עם פנינה הלפרין, הגננת העברייה הראשונה בגולה, החושף מעט מראשיתו של החינוך העברי לגיל הרך באירופה.

לראשונה מתפרסם בפומבי ריאיון נדיר עם פנינה הלפרין, הגננת העברייה הראשונה בגולה, החושף מעט מראשיתו של החינוך העברי לגיל הרך באירופה.

במלאת שלושים יום לפטירתו של פרופ' אילן אלדר, חבר האקדמיה ללשון העברית, אנו מביאים כאן פרק מספרו "תחייתה והתחדשותה של העברית: מחקרים ועיונים".

שני ראיונות נדירים עם אהוד בן־יהודה ודולה בן־יהודה ויטמן – מצעירי ילדיהם של חמדה ואליעזר בן־יהודה – חושפים טפח מהחיים בביתו של מחיה השפה העברית.

באייר תרמ"ז, 1 במאי 1887, דווח עיתון החבצלת על "כלב ים" שנצפה בחוף יפו – אלא שכלב הים ההוא היה מעט שונה.

המחבר שוחח עם הסופר ש"י עגנון בהיות עגנון בן 81 ובין השאר עלתה בשיחה שאלת השימוש בשפה העברית בקרב יהודים בארץ ובגולה.

תחיית הלשון העברית, הקדושה, העתיקה, ה"מתה" (כפי שהבלשנים מכנים לשון שאינה משמשת לתקשורת טבעית) – יש בה כדי לעורר פליאה.

מתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.

מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.

עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל? במאמר נסקר השימוש בעברית והדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה.

המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.

לקראת חג הפסח אספנו כמה מילים הקשורות לניקיון ולשולחן החג: מְשׁוּפָה (כלי לשפשוף ולרחצה של כלים), נַטְלָה (כלי לנטילת ידיים), שְׁבִילָה (ראנר) ומַצָּעִית.