נוהגים להקיף במירכאות (כפולות או יחידות):
א. דיבור ישיר או ציטוט. למשל:
(1) "אדם מתקן עצמו מתקן עימו את העולם", אמר עגנון.
(2) אפשר כמדומני כבר לקיים בנו את הכתוב "ושבו בנים לגבולם".
ב. שם של יצירה (ספר, מאמר, שיר, סרט וכדומה) או שם פרטי של מוסד (מפעל, אגודה וכדומה), ובייחוד כשהם מובאים בתוך משפט. למשל:
(3) את השיר 'על השחיטה' כתב ביאליק בשנת תרס"ג.
(4) בקולנוע "מוגרבי" בתל אביב הוקרן הסרט "השוטר אזולאי".
ג. מילה הזקוקה להבלטה במשפט, בייחוד כשאינה משמשת במשמעותה הרגילה או בתפקידה הרגיל. למשל:
(5) המילה 'כי' משמשת בארבע משמעויות.
(6) הציונות אינה "שם פרטי" אלא "שם משפחה".
(7) אדם מופיע בטלוויזיה והציבור "מתרשם" כך או אחרת מאישיותו.
הערה: בבחירת סוג המירכאות – כפולות או יחידות – יש מנהגים שונים בהוצאות לאור ובמערכות כתבי עת. האקדמיה לא קבעה מסמרות בעניין זה.
