יהושע ברטונוב: ממייסדי הבמה העברית

​יהושע ברטונוב (1879–1971), במקור בירטון, נולד בווילנה להורים עניים והתייתם מאביו כשהיה בן עשר. הוא למד בתלמוד תורה, ומגיל ארבע־עשרה למד נגרות וחרטות בבית מלאכה. ברטונוב לימד שיעורים פרטיים לפרנסתו, ושיחק כשחקן חובב בחוג דרמטי בלשון הרוסית. בשנת 1900 הופיע לראשונה על במה ממש. באותה העת החליף את שם משפחתו בירטון בשם ברטונוב. הוא שיחק בווילנה ושאף להגיע למוסקבה ולהיות לשחקן מקצועי. ואולם בהיותו יהודי היה עליו לקבל מהשלטונות היתר לחיות מחוץ לתחום המושב היהודי. לשם קבלת ההיתר למד רפואת שיניים, אף שכלל לא התכוון לעבוד במקצוע זה. בשנת 1904, לאחר שלוש שנות לימודים ובחינות גמר, הגיע ברטונוב בן העשרים וחמש אל מוסקבה והצטרף ללהקת משחק מקצועית. הוא הופיע בכל רחבי הקיסרות, הן בתחום המושב הן מחוצה לו, ברוסית וביידיש. לעיתים גם ביים הצגות.

בביאליסטוק הכיר ברטונוב את המורה העברי הצעיר נחום צמח, והשניים קשרו קשרי ידידות. ברטונוב למד עברית מפי צמח, ותמורת השיעורים לימד אותו את אומנות המשחק. צמח ביקש לייסד תיאטרון עברי ויזם את ההצגה העברית "היהודי הנצחי" בקונגרס הציוני ה־11 בווינה. צמח היה קנאי ללשון העברית ואסר על ברטונוב לשלב רוסית ויידיש בהופעות. ואולם הלהקה סבלה ממחסור חומרי והתפרקה. לאחר שנים מספר יזם צמח הקמה מחודשת של "הבימה". ב־1922 הצטרף ברטונוב ללהקה במוסקבה ושיחק במחזה "הדיבוק". ב־1928 עלה עם התיאטרון העברי לארץ.

ברטונוב הופיע במשך ארבעים שנה ביותר משבעים מחזות ב"הבימה" וביים שישה מחזות. כמו כן הופיע במאות הופעות בתוכניות יחיד. ברטונוב היה חתן פרס ישראל לשנת תשי"ט.

 

בשנת 1967 ריאיין פרופ' אהרן בר־אדון את יהושע ברטונוב. בריאיון סיפר ברטונוב על משיכתו למשחק בעברית לאחר שנים של עבודה כשחקן בתיאטרון היידי והרוסי: "תמיד איפה שאני הייתי בא, הייתי מתעניין בקולטורה העברית. רציתי לדעת את הלשון העברית". הוא תיאר את המפגש הראשון עם מייסד "הבימה" נחום צמח: "נודע לי שהוא מורה עברי. שמחתי מאוד ואמרתי לו 'כסף אין לי, אבל אנחנו נעשה תמורה; אני אלמד אותך אומנות התיאטרון ואתה תלמד אותי עברית'". עוד תיאר ברטונוב את המעבר מדיבור בהברה אשכנזית לספרדית וסיפר על התחושות שחשו שחקני "הבימה" כשהציגו באירופה מול קהל שאינו מבין עברית: "אני זוכר איזה רגש לא נעים היה כשאנחנו מדברים ויודעים שאף אחד לא מבין מה ואיך".

בריאיון השתתף גם השחקן והקריין שלמה ברטונוב, בנו של יהושע ברטונוב. שלמה ברטונוב עמד על הנחשוניות של מייסדי "הבימה": "הבימה המוסקבאית הייתה במידה רבה […] מפעל שגעוני. כי זה באמת היה רעיון בלתי מתקבל על כל היגיון אנושי […] לעסוק פתאום בעניינים אלה של תחייה לאומית, ועוד של איזו שפה […] שאין לה שום תקווה לקום לתחייה". עוד סיפר שלמה ברטונוב על הלחישות של הקהל באולם, שהתבררו כתרגום לרוסית של דברי השחקנים: "בתחילה השחקנים התרגזו מאוד על כך. לאחר מכן הסתבר שיודעי העברית המעטים תרגמו לרוב הקהל שלא הבין". שלמה ברטונוב עמד גם על הבחירה של מייסדי "הבימה" במחזות בעלי ייעוד לאומי, ועל השינוי ברפרטואר עם העלייה לארץ: "כש'הבימה' התיישבה בארץ היא ראתה עצמה כבר לא כתיאטרון הממלא ייעוד לאומי בלבד, אלא כתיאטרון הפותח אשנב ליישוב בארץ לתרבות העולם. ומשום כך גם הורחב הרפרטואר".

להאזנה לקטעים מתוך הריאיון:

לתכתוב הקטע

טופס דיווח על שגיאה

ריאיון זה הוא חלק מאוסף ציפורה ואהרן בר־אדון לתולדות תחיית הלשון העברית בדיבור־פה שנמסר לאקדמיה ללשון העברית.