נִכְנַס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה

אקדם 48 (תשע"ג–2013)

הביטוי 'נכנס בעובי הקורה' פירושו 'קיבל עליו לעסוק בעניין מסוים', 'החליט להיות מעורב בעניין מסוים' וכדומה. ואולם יש המשבשים את הביטוי. בדברים שלהלן הכותב, יעקב עציון, מתחקה על מקורו של הביטוי ומסביר את נוסחו הנכון.

לא נכנסים בעובי הקורה

בישיבה שקיימה אחת מוועדות הכנסת, אמר יו"ר הוועדה בסיכום הדיון: "אני מקווה מאוד שגם בישיבה הבאה נוכל להיכנס לתוך עובי הקורה ולבחון את אותן סוגיות שהועלו כאן" (ל' בכסלו תשע"ב).

הביטוי "להיכנס לעובי הקורה" נשמע כיום רבות, ומובנו המקובל הוא 'לחדור לעומק העניין', 'לעסוק בפרטים הקטנים'. לעיתים אף ניתן לפגוש שימוש בלשון מקבילה: "לחדור לעובי הקורה". כך למשל כתב שופט בהחלטה על מעצר חשוד: "אין בידי בית המשפט בשלב טרומי זה לחדור לעובי הקורה בטרם הובאו ראיות ובטרם נחקרו בעלי הדין ועדיהם חקירה מעמיקה".

ברם, נראה שמשתקפת בשימושי לשון אלו אי־הבנה של הביטוי המקורי. בסיום מסכת ברכות בתלמוד הבבלי מובאים דבריו של ר' אבין הלוי:

מאי דכתיב "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוהי יעקב" (תהלים כ, ב) – אלוהי יעקב ולא אלוהי אברהם ויצחק? מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה.

שאלת האמורא היא מדוע נקרא כאן הקב"ה דווקא בשם "אלוהי יעקב" — ובתשובה מובא המשל על בעל הקורה, שראוי לו להיכנס בעובי הקורה.

מדובר בקורת עץ שלה שני צדדים – צד הגזע, הרחב יותר וכבד יותר, והצד הפונה לצמרת, שהוא צר וקל יותר (כמוסבר במדרש שמות רבה א, ו: "זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת"; כלומר, כשמסדרים את קורות התקרה יש להניחן לסירוגין, גזע לצד צמרת, וכך נבנית התקרה כראוי). אם אדם נושא קורה לבניין ביתו ומבקש סיוע מחברו – ראוי לו לבעל הקורה שיעמוס על כתפו את הצד הכבד, עובייה של קורה, וייתן לחברו לשאת את צידה הקל יותר. 'להיכנס בעובי הקורה' פירושו אפוא להיכנס תחת עובי הקורה ולשאת את משקלה – ולא להיכנס ולחדור לתוך עץ הקורה עצמה.

כך, מסביר ר' אבין, ראוי שדווקא יעקב יוזכר כשפונים ישראל לה' בצרתם, שהרי הוא "בעל הקורה" בהיותו האב הישיר של בני ישראל והיחיד שכל צאצאיו הם בני העם – בניגוד לאברהם וליצחק שהולידו גם את ישמעאל ואת עשו.

ביטוי ארמי מקביל ל"כניסה בעובי הקורה" מובא בלשון המדרש. בבראשית רבה (פרשה מא) מעירים חז"ל על הפסוק "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים" (בראשית יד, ה) – "בעל קורה טעין בעוביה". השאלה המונחת ברקע דבריהם היא מדוע מוזכר דווקא כדרלעומר בשמו, שלא כמו יתר המלכים אשר איתו, והתשובה: לפי שהוא בעל הקורה, הגורם המרכזי במלחמה, הוא הטוען את צדה העבה.

בעקבות דברי התלמוד הנזכרים נעשה הביטוי "להיכנס בעובי הקורה" רווח, ופירושו דרך כלל היה להיחלץ למשימה, לעמוס משא כלשהו על הכתפיים (דרך אגב, בנוסח הנדפס של פירוש רש"י למסכת ברכות באה גרסה אחרת בדברי התלמוד: "מכאן לבעל הקורה שיאחז בעובי הקורה").

פעמים רבות לשם הדוגמה כתבו פוסקי הלכה בראש תשובותיהם מדוע ראו צורך לעסוק באותה סוגיה. הינה קטע מתשובה של ר' יצחק בן ששת (ספרד־אלג'יר, המאה הי"ד) בעניין אדם שלא נהג כשורה בדיני משפחה:

בקנאתי לה' צבאות, וגם למען לא יאבד כל אשר לו… נכנסתי בזה בעובי הקורה וגערתי בו ברבים, ואמרתי לו כי הוא מוחרם ומנודה לכל קהלות הקדש….

עיקר הכוונה בביטוי אינו "צלילה" לעומק הפרטים, אלא נטילת אחריות ונכונות לשאת בעול. ברם, הלשון "להיכנס בעובי" – שאינה מובנת לדוברים כיום ככניסה תחת משא – גרמה להבנה שלפיה כביכול נכנסים לתוך הקורה עצמה ומתעמקים בנבכי העניין, וכך נוצרו שימושים דוגמת אלו שנזכרו בפתיחה: "לחדור לעובי הקורה", "להיכנס לתוך עובי הקורה".

כתב יעקב עציון, אקדם 48