גדוד מָגיני השפה

בשנת 1923 הקימו בני נוער מגימנסיה "הרצליה" את גדוד מגיני השפה. הגדוד פעל במשך מעט יותר מעשור, ובתקופת פעילותו ניהלו חבריו מאבק חסר פשרות להשלטת הלשון העברית ביישוב היהודי בארץ ישראל הן במרחב הציבורי הן במרחב הפרטי.

מצב הדיבור העברי בארץ ישראל בתחילת שנות העשרים

עם כינון המנדט הבריטי הוענקה לעברית הכרה רשמית והיא הייתה לאחת משלוש הלשונות הרשמיות בארץ ישראל לצד הערבית והאנגלית. לאחר כשלושה עשורים של פעילות מאומצת של מחיי השפה הדיבור העברי נפוץ והתפשט, ומספר דוברי העברית בארץ הלך וגדל בהתמדה. במישור האידאולוגי שררה הסכמה רחבה שעברית היא לשון היישוב, ואולם בפועל שימשו לשונות רבות לצד העברית ואיימו על בכורתה. העולים שהגיעו לארץ ידעו עברית ידיעה חלקית, ורוב תושבי הארץ היהודים היו דו־לשוניים או רב־לשוניים.

הקמת הגדוד

באייר תרפ"ג (1923) הקימו תלמידי השכבות הבוגרות של גימנסיה "הרצליה" את גדוד מגיני השפה בסיוע מוריהם. בהמשך הצטרפו לגדוד גם תלמידות הסמינר ע"ש לוינסקי, תלמידים מבית הספר למסחר, קבוצת פועלים ופקידים ועשרות צעירים וצעירות מתל אביב. בשנת ההקמה היו חברים בגדוד 174 נערים ונערות, ובשנת 1926 מנה הגדוד כ‏־300 חברים פעילים, רובם בני השכבות הבוגרות של בתי הספר התיכוניים בערים. מטרתם הייתה "הגנה על העברית והשלטתה הגמורה בחיי היום יום". בהדרגה נפתחו סניפים של הגדוד גם מחוץ לתל אביב – בחיפה ובירושלים. מייסד הגדוד היה הרצל (ברגר) בן־ארי וחברי ההנהלה המצומצמת בשנים הראשונות היו אהרן חוטורצקי (חוטר־ישי), ליפא לויתן, עזרא דנין וצבי נשרי (מורה להתעמלות בגימנסיה).

סמלי הגדוד

גדוד מגיני השפה הוציא לאור עיתון וסיסמתו הייתה "תחיית שפה – תחיית עם". סמליל הגדוד היה מגן מעוטר בקוצים דוקרניים שבמרכזו לפיד בוער, שופר וספר. יוסף אוקסנברג כתב לגדוד המנון.

התמיכה בגדוד

טובי הסופרים קיבלו בהתלהבות את הקמת הגדוד, הופיעו באספותיו ותרמו מפרי עטם לביטאונו. רבים מהמורים בגימנסיה "הרצליה" תמכו בצעירים חברי הגדוד וכן חלק ניכר מאנשי הממסד וההנהגה, ובהם מנחם אוסישקין, משה סמילנסקי, חיים נחמן ביאליק, חיים ויצמן, איתמר בן־אב"י, יוסף קלוזנר ויצחק אפשטיין.

פעילות הגדוד

חברי הגדוד קבעו תוכנית פעולה ובה שלושה סעיפים ראשיים: הפצת השפה, תעמולה בעד השפה ועמידה על המשמר מפני הזלזול בשפה. הם הקימו מחלקת מורים, ואלה לימדו עברית חינם, ומחלקת ספרנים לעידוד הקריאה בספר העברי, ערכו נשפים ספרותיים־מוזיקליים עבריים, הדביקו כרוזים בחוצות בנושא הדיבור העברי, ארגנו הרצאות פומביות של סופרים עבריים ופרסמו מאמרי תעמולה בעיתונות. חברי הגדוד ביקשו לאסור דיבור בשפות זרות ונהגו לצאת לרחובות ולחלק לעוברים והשבים פתקי תעמולה למען העברית, למשל "פירוד לשונות – פירוד לבבות", "שפה אחת – נפש אחת" ו"עברי, דבר עברית!". חברי הגדוד עודדו בעלי עסקים להחליף שלטים שנכתבו בלשונות זרות בשלטים עבריים. לעיתים אף תיקנו שלטים על דעת עצמם או הדביקו שלטים עבריים במקום שלטים בשפות זרות.

חברי הגדוד נהגו לציין מדי שנה את יום הפטירה של אליעזר בן־יהודה. ביום זה הם עיטרו את בגדיהם בסרטים, צעדו ברחובות והציגו את תמונתו של בן־יהודה. הגדוד נהג לפנות למוסדות ולגופים רשמיים בבקשה לתמיכה כספית, וכן עודד אנשים מן היישוב לחתום על הוראת קבע למימון פעילות הגדוד. הגדוד נחל הצלחה במאבק נגד התוכנית להקים קתדרה ללימודי יידיש באוניברסיטה העברית.

חברי הגדוד ניסו למנוע את קיומם של אירועי תרבות בשפות זרות – הרצאות, הצגות וסרטים. פעמים מספר התפרצו צעירים לאירועי תרבות והפריעו להתנהלותם. יש שהמשטרה התערבה וכמה מחברי הגדוד אף נעצרו.

גדוד מגיני השפה בתהלוכת פורים

בסוף שנות העשרים השתתפו חברי גדוד מגיני השפה בתהלוכת פורים בתל אביב. לרגל התהלוכה הקימו מיצג המדמה את מגדל בבל. על המגדל הופיע הכיתוב: "המדבר יידית – שתיקה יפה מדיבורו".

דעיכת הפעילות

נראה שפעילות הגדוד דעכה בהדרגה במחצית הראשונה של שנות השלושים. אפשר לשער שהפעילות פסקה הן משום שמעמד העברית התחזק הן משום שחברי הגדוד מצאו עיסוקים חדשים.

 

המנון הגדוד

ההמנון באתר זמרשת
מילים: יוסף אוקסנברג
לחן: זיגמונט קאראסינסקי

הֲתֵדְעוּ מִי אָנֹכִי? הֲתֵדְעוּ מִי אֲנִי?
אֵין אֲנִי פְרַקְצְיוֹנִי, וְאַף לֹא בּוּרְגָּנִי.
וְגַם לֹא מוֹפְּס הִנְנִי, וְגַם לֹא אִישׁ צָבָא;
הֲתֵדְעוּ מִי אָנֹכִי? מִגְּדוּד מָגִנֵּי הַשָּׂפָה!

יְהוּדִי, דַּבֵּר עִבְרִית, שְׂפַת עַמְּךָ וְאַרְצְךָ!
יְהוּדִי, זְכֹר תָּמִיד כִּי עִבְרִית הִיא שְׂפָתְךָ!

מִפְלָגוֹת אֵין לָנוּ; אֵין גַּם תָּכְנִיּוֹת,
מְאֻחָדִים אֲנַחְנוּ עַל כָּל הַחֲזִיתוֹת.
בּוֹאוּ, אַחֲרַי, בּוֹאוּ, שֶׁלָּנוּ הֶעָתִיד
כִּי סִיסְמָתֵנוּ: יְהוּדִי, דַּבֵּר עִבְרִית!

יְהוּדִים אֲנַחְנוּ; יָדוּעַ לְכֻלָּם,
בִּלְעָדֵינוּ אָנוּ, לֹא יִתְקַיֵּם עוֹלָם!
עִבְרִית הִיא שְׂפָתֵנוּ וּבָהּ אָנוּ דּוֹגְלִים
וְעַל כָּל מִתְנַגְּדֵינוּ אָנוּ מְצַפְצְפִים!